לראות עבודות של תומרקין וגרבוז בחינם: המוזיאון שנודד ברחבי הארץ

כמה מכולות גדולות וגסות-מראה ניצבות בכניסה למפעל הנטוש של "מגבות ערד". באחת מהן, וילון בד שחור המתנפנף ברוח החורפית, מזמין להציץ פנימה.

ובפנים - שורה ארוכה של מיטות יחיד, זו לצד זו, מכוסות במצעים לבנים ומוארות באור קלוש. מעל כל מיטה מצוי לחצן קטן. לחיצה עליו משחררת לחלל האטום שיר נוגה או מנגינה רכה. מעניין? מסקרן? רק כאשר נחשפים לתהליך היצירה, זוכים לקבל תמונה מלאה ומרתקת: מדובר במיצב "האסיף" של האמנית שרון גלזברג. לפני מספר חודשים ביקרה בבתיהם של כמה מתושבי ערד, והקליטה בהם שירי ערש שעוברים מדור לדור - בעברית, בערבית, ברוסית וביידיש. אלו הם המנגינות שבוקעות מכל מיטה, וכל מי שמבקר במרחב אפלולי זה, מוזמן להשתרע על אחת המיטות - ולהתמסר.

וזה בדיוק מה שעשינו, בעת שהיינו בדרך לסופשבוע במדבר יהודה, כאשר כל מה שציפינו לו היה בסך הכל טבע מזוקק. לא אמנות ולא תרבות. רק מדבר נטו. אבל כמו בכל סיפור טוב, היה זה שלט מקרי שהוביל אותנו אל חלק זה באזור התעשייה של ערד, ואל המפגש עם "זומו - המוזיאון שבדרך".

גאווה ישראלית: המוזיאון הנייד זומו זכה בתחרות עולמית יוקרתית

זומו הוא למעשה מוזיאון נייד, שנודד מזה כשנה ברחבי הארץ, ומציג תערוכות מתחלפות שנוצרות לעתים גם בשיתוף הקהילה שאליה הוא מגיע. בכל פעם שהמועד מגיע, כל יצירות האמנות מוכנסות אחר כבוד למכולות ענק - ונעות אל היעד הבא.

זומו היא עמותה ללא מטרת רווח, והכניסה למוזיאון הנייד היא בחינם. "מוזיאון חברתי", אם תרצו, וכזה שמשתלב באופן מושלם עם כל קהילה שאליה הוא מגיע.

המיזם יצא לדרך בחודש דצמבר שעבר בעיר ירוחם, שם הוקם המוזיאון בתוך חממת ענק ממוחזרת. ערד היא התחנה הנוכחית, וכאן זירת ההתרחשות היא במפעל הנטוש של "מגבות ערד". בין המציגים היותר מוכרים אפשר למצוא שמות כזויה צ'רקסקי, יגאל תומרקין, אביטל גבע, יאיר גרבוז, אורי גרשט ואחרים, הפועלים לצד אמנים מקומיים.

אך עוד לפני הכניסה פנימה, מקבלים המבקרים טעימה מעוררת מחשבה (וגם לא מעט ביקורת, לפי התגובות המזדמנות שפגשנו). מדובר בעבודה "סכרים בנהר עמוק מאוד (מחווה לחוק הנאמנות)" של אביטל גבע. העבודה היא בעצם בריכת מים שבה צפים על רפסודה ספרים רבים, חלקם גולשים את המים. הרפסודה מסמלת את שקיעת תרבות המערב, ומראה הספרים הטבועים מעורר לעתים אי נחת. בדיוק מה שאמנות אמורה לעורר.

"אנו בזומו מציעים את האמנות כחומר גלם לבניית גשרים ויצירת חיבורים בין הקהילות והשבטים השונים. יצאנו לדרך כדי לנטרל מרחקים גיאוגרפיים, לגשר על פערים תרבותיים, לעקוף חסמים ומחסומים פיזיים ותודעתיים ולבטל את ההפרדות המוכרות בין אמן לקהל, בין אמנות לקהילה ובין יצירה למציאות", נכתב באחד מדפי המידע שחולקו כאן. "הביקור של זומו בכל עיר ועיר הוא קצר מועד... אבל אנחנו במסע ארוך וסיזיפי שעובר עיר עיר ומערים אבן על אבן, כדי לייצר שינוי בר-קיימא".

בפנים, בחלל הגדול שקירותיו חשופים, ממתינים למבקרים יצירות וידאו ארט, מיצגים, אמנות פלסטית ועוד. עבודה מסקרת במיוחד היא "שתי חיות מאטפיזיות" של נטלי אילון. זהו פסל קינטי הכולל שני אפים ענקיים מקרמיקה, המתנגשים קלות זה בזה, ללא הרף, באמצעות מנועים חשופים, תוך יצירת נקישות מהדהדות, כמעט מהפנטות.

בעבודה אחרת, הציבה האמנית ליאת כהן שמיכת פוך התלויה על מסגרת חלולה, שממנה בוקעת תאורת פלורסנט החושפת את הנוצות של אותם עופות אומללים שנוצלו בידי התעשייה.

כך או אחרת, בכניסה למתחם תלויים כמה מקלות הליכה שעברו "שדרוג" אמנותי, והמבקרים מתבקשים לבחור ולהצטייד באחד מהם במהלך שיטוטם במרחב. אנחנו בחרנו במקל הליכה שבקצהו פומפה גדולה ומקל נוסף, שבמרכזו קפיץ גמיש. למה? פשוט כי זה מגניב. לא שאלנו יותר מדי שאלות. גם כך, היינו אסירי תודה על העובדה שסופשבוע שנועד להיות טבע נטו, תובל בשפע של רעיונות, מחשבות ויצירות מעוררות סקרנות.

לדעת עוד: זומו פועל במפעל הנטוש של "מגבות ערד", ברחוב התעשייה 59, ערד. פעילות נוספת מתקיימת לעתים גם במרכז לאמנות עכשווית בערד (רחוב בן יאיר 28). ימי פעילות: א' -08:30-14:00, ב'-ה' 08:30-20:00, ו' 08:30-14:00, שבת 10:00-16:00. הכניסה ללא תשלום. מדי פעם נערכות פעילויות לקהל הרחב, כגון סדנת הדפס על תיקי בד, הופעות מוזיקה ועוד. זומו יפעל בערד עד 28 בדצמבר, ולאחר מכן יעבור ליעד הבא. צפו להפתעות.
לדף הפייסבוק של זומו: www.facebook.com/zumuisrael1