הישראלי המכוער במלון: מסתבר שגם לאירופים מתחיל "להישבר" מאיתנו

בווידאו: הישראלי המכוער - קווים לדמותו

אאידה התיישבה מולי בלובי. "זה לא קל", אמרה לי, "שלוש קבוצות של ישראלים באותו הזמן במלון, זה מאוד לא קל", היא חזרה ואמרה.

אאידה היא מנהלת מלון טוב וידוע באחת ממדינות מרכז אירופה. פעמים רבות הגעתי אליה עם קבוצות של מטיילים ותמיד התקבלתי במאור פנים. הפעם, משהו השתנה. תיירנים רבים באירופה, על רקע מצב היורו והמצב הכלכלי, משוועים לאורחים ולקבוצות, אבל מסתבר, שאפילו להם מתחיל 'להישבר' מהישראלים.

חייבים לסייג את מה שאני מתאר, לא כולם כאלה. יש מטיילים ישראלים רבים שמתנהגים לעילא ולעילא, אבל מטבע הדברים המקרים החריגים והקיצונים יותר הם אלה, שלצערנו, מטביעים דימוי שלילי על המטיילים הישראלים באירופה ובעולם כולו.

הגאווה הישראלית והיהודית בשישי-שבת מקבלת אצל רבים משנה תוקף בזמן השהות בחו"ל. לא פעם שמעתי משפטים בסגנון של "נראה להם, לאנטישמים, האלה מה זה קידוש ושירה בליל שישי". יש בתי מלון רבים שמקצים חדר או אולם מיוחד לנוסעים שרוצים להתפלל. לא תמיד זה אפשרי ולעיתים אין אולם פנוי בבית המלון. או אז חוש האילתור הישראלי המפורסם עובד שעות נוספות. הופכים את הלובי של המלון לבית כנסת מאולתר לעת מצוא, וגם כאלה שבפעם האחרונה שרו "לכה דודי לקראת כלה.." היתה בתקופת ביה"ס היסודי, חשים צורך עז, שם בלובי המלון האירופי, למתוח את מיתרי הקול ולשיר במלוא גרון. זה ממש לא איכפת ולא משנה להם, שמסביב לוטשים עיניים נדהמות תיירים מכל העולם ושהרעש וההמולה מפריעים ומטרידים אורחים רבים אחרים. מה שחשוב זה להוכיח לעולם כולו מהי גאווה יהודית אמיתית. יש כיום בתי מלון אירופיים לא מעטים, שמסרבים לאפשר למטיילים ישראלים להתפלל בפרהסיה. זה לא נובע דווקא מאניטשמיות.

יש רבים שמזמינים אירוח במלון שכולל שתי ארוחות (חצי פנסיון) ולרוב, זה כולל ארוחת בוקר וארוחת ערב. במרבית בתי המלון ארוחת הערב לא כוללת שתייה ונהוג להזמין, בתשלום, שתייה לשולחן. "מה פתאום לשלם על שתייה, הרי שילמנו על ארוחת ערב?" אני שומע לא פעם וגם "הגנבים האלה רוצים לעשות עלינו קופה".

בבתי מלון שהאירוח בהם הוא בסגנון של "הכל כלול", אכן כל סוגי השתייה ניתנים בחינם והדבר מוצא ביטוי במחיר שמשלמים עבור השהות והאירוח במלון. בשאר בתי המלון בעולם זה לא כך. את הישראלי הממוצע זה לא מעניין. הוא רוצה לשתות בחינם, ומצידו שמנהל המלון ישלם מכיסו האישי על זה.

פעם, במלון מפואר ברוסיה, שמתי לב שאחת הסועדות שישבה בשולחן ממולי נוהגת מדי כמה דקות להרים את תיקה האישי עד לגובה הפנים ולאחר מכן להחזיר את התיק לרצפה. "אתה מוכן להסביר לגברת שזה לא מקובל אצלנו", פנה אלי בלחישה רב המלצרים. "מה מפריע לך שהיא מרימה את התיק?" שאלתי. רב המלצרים הניד בראשו "לא מפריע לנו שהיא מרימה את התיק", אמר, "הבעיה היא שהיא לא מרימה אותו סתם, יש לה בתוכו בקבוק מים והיא שותה ממנו בהיחבא כדי שלא להזמין מאיתנו מים בתשלום". המדובר היה במלון מאוד מפואר ויקר, ואותה גברת לא סבלה בדיוק מחיסרון כיס כלשהו.

מסתבר ששיטת מחזור בקבוקי הפלסטיק הישראלים, דווקא בחו"ל, מגיעה לשיאים חדשים. אנחנו, הישראלים, אלופי המחזור. כל בקבוק פלסטיק חד פעמי הופך לרב פעמי ובגדול. כוכבי המחזור הם בקבוקי ה-1.5 ליטר שטסו בתיקי היוצאים מהארץ. במקום להשליכם לפח האשפה המתאים, או להשאירם בחדר המלון, בקבוקים אלה נשלפים בזמן ארוחת הבוקר במלון וללא כל בושה ממלאים אותם שוב ושוב במים מינרלים ממתקנים, או בקבוקים, שמוצבים בחדרי האוכל.

כשהערתי פעם לנוסעת שזה לא מקובל, ושהמקומיים לא מסתכלים על זה בעין יפה, התגובה היתה "לא כתוב פה שאסור". כשאמרתי לה שגם לא כתוב שמותר לקחת את הכסא והשולחן, היא פשוט לא התייחסה. באחד מבתי המלון ניגש אלי האחראי על חדר האוכל וביקש שהנוסעים הישראלים ייכנסו ללא התיקים. שאלתי אותו אם זו מדיניות המלון שמתייחסת לכלל האורחים. כשהוא השיב שהם מבקשים זאת רק מישראלים, סירבתי בתוקף. סירבתי והעמדתי פנים של כועס, אבל בתוך תוכי הבנתי מאיפה נולדה הדרישה הזו, והתביישתי.

לא תמיד המקומיים או אנשי הצוות במלון מדברים, או מבינים אנגלית. גם לא כל הישראלים שולטים בנבכי שפה זו. עובדה זו יוצרת לא אחת אי הבנות שמתורגמת אצל רבים ל"הם שונאי ישראל". יש מלונות רבים שנוהגים לשמור בחדר האוכל שולחנות לקבוצות שונות. את הישראלי זה לא מעניין. הוא יישב היכן שהוא רוצה, כי הוא הרי שילם עבור המלון והכל מגיע לו.

פעם ניגשו אלי ארבעה נוסעים נזעמים, התלוננו על מלצרית שצעקה עליהם וטענו שהיא כינתה אותם "ישראלים מלוכלכים". בבירור שערכתי עם הנהלת המלון, הסתבר שהישראלים התעקשו לשבת במקום שנשמר לקבוצת תיירים מגרמניה. "Israel there" (ישראלים שם), אמרה להם המלצרית באנגלית עילגת והתכוונה שיעברו לשבת במקום המיועד, נשמע להם כמו "Israel dirty" (ישראלים מלוכלכים) וזה הצדיק מבחינתם את דחיפתה של המלצרית בכוח והפלתה לרצפה.

גם שוטר איטלקי שנבהל מישראלי נלהב, שרצה להחזיק את תת המקלע האיטלקי בידיו ולהוכיח את בקיאותו הקרבית, זכה לכינוי "אנטישמי".

ישראלים רבים נוהגים בערב שבת בביתם לשבת במרפסת, או בגינה יחד עם שכניהם, לפצח פיצוחים ולסכם את השבוע שעבר. את מנהגם זה הם לוקחים איתם גם לחו"ל, וזה לא משנה להם שאין במלון מרפסת משותפת או גינה. כל מקום מתאים למען הגיבוש החברתי עם הישראלים האחרים, שהם זה עתה הכירו ולא אחת הופך מסדרון המלון למתנ"ס זמני.

מנהלת של אחד מבתי המלון התקשרה פעם לחדרי בשעת לילה מאוחרת של ערב שבת, ואמרה שנוסעים ישראלים מפריעים את מנוחת שאר האורחים. התמונה שנתגלתה לעיניי כשהגעתי לקומה המדוברת, היתה כאילו לקוחה מהווי השכונה. הנוסעים הישראלים הוציאו כיסאות ושולחנות מהחדרים למסדרון, הערימו על השולחנות גרעינים, פיסטוקים וכדומה ושוחחו זה עם זה בקולי קולות. "מה קרה, אנחנו בחופש, אסור ליהנות?" היתה התגובה.

עידן המפתחות לחדרים הולך ונעלם מהעולם, ובמרבית בתי המלון כיום, משתמשים לפתיחת דלת החדר בכרטיס מגנטי. לא אחת הכרטיס המגנטי לא כוייל כראוי ולכן הדלת לא נפתחת. במקרה כזה יש לגשת לקבלה ולצרוב מחדש את הכרטיס. לרובנו זה ברור. זה לא היה ברור כל כך לנוסע ישראלי במלון מפואר בצפון איטליה. כשהכרטיס לא פתח לו את החדר, הוא השתמש בשיטת סרטי הפעולה ההוליוודים ופרץ בכתפו את הדלת. הוא ממש לא הבין על מה המהומה שעוררו אנשי צוות המלון, שממש לא "התלהבו" מהתושייה שהוא גילה. התענוג עלה לו 1,800 יורו, כי כל האלקטרוניקה המתקדמת, שבסופה כרטיס הפלסטיק פותח את הדלת - שקועה ובנויה במשקוף והיה צורך להחליף את כל הדלת והמשקוף.

כמדריך וכמלווה קבוצות בחו"ל אני פותר בעיות רבות ודואג שהנוסעים ייהנו וייבלו ככל שניתן. לא פעם, אני שואל את עצמי "איך נהיינו כאלה?" הרי יש לנו אנשים נפלאים במדינה, יש לנו נוער מדהים, יש לנו מורשת, תרבות ושורשי מסורת עמוקים. אז מה גרם לכך שרבים מאיתנו מתנהגים כאילו "הכל מגיע לנו". מאיפה רבים מאיתנו סיגלו להם את גסות הרוח, אי הסבלנות, אי הסובלנות וההתנשאות כטבע שני?

שוב, לא כולם כאלה, אבל אלה שהם כן כבר לא כל כך מעטים ומכתימים את הרוב. חומר למחשבה לפני החופשה הבאה.

הכותב מדריך טיולים בחו"ל.