בווידאו: נקבע שיא חדש בהקפת העולם בכדור פורח לבודדים
בכל יום הולדת אנחנו חוגגים עם בלונים צבעוניים, אבל גם
לבלון עצמו יש יום הולדת - הבלון כבר בן 235 שנה, אך עקרון הפעולה ממש לא השתנה.
לפני שנים רבות, לאחר גילוי סקרנות ועבודה מאומצת, הצליחו חוקרי האוויר (היום היו קוראים להם מהנדסים/טייסים) צרפתים לבנות את כלי הטיס הראשון. המאמץ, בהובלת האחים מונגולפיה, התרחש בשלהי המאה ה-18. הם הוכיחו לעולם שניתן להתגבר על כוח המשיכה, הפחד וסבך בעיות טכניות, ועלו לאוויר לטיסה הראשונה אי פעם.
העיקרון הפיזיקלי של ציפת אוויר חם על פני אוויר קר, גירה את דמיונם לאורך זמן והוביל אותם לנסות לחמם אוויר בתוך שקית בד גדולה בכיכר העיר. הניסיון צלח והשקית המריאה אל על.
השאלה המרכזית הבאה ששאלו את עצמם, הייתה איך ישרוד בן אנוש בגבהים שאליהם הוא צפוי לעלות. הפתרון נמצא בדמות שלוש חיות ש"התנדבו" לטוס: ברווז, כבשה ותרנגול. הם הועלו לטיסה ב-19 בספטמבר 1783 בתוך כלוב שהיה קשור לקרקע באמצעות חבל ארוך, וכך ריחפו בגובה מספר דקות. לאחר הנחיתה לא הראו סימני מצוקה. החוויה שעברו סללה את הדרך למעלה עבור בני האדם.
הטיסה הראשונה: נחתו בשלום אחרי כ-30 דקות
האחים מונגולפיה ביצעו עוד מספר טיסות עם בלון מעוגן לקרקע עם חבלים, כדי להתאמן על טכניקת ההטסה וביום 21.11.1783 הכל היה מוכן לניסוי הגדול.
בשעות אחר הצהריים בכיכר פריזאית על יד ארמון המלך, הוצב הבלון על גבי מתקן מתאים. לקול תשואות של אלפי אנשים הובערה אש והאוויר בבלון התחיל להתחמם. כעבור זמן קצר האוויר התחמם מספיק והבלון ריחף בעדינות ונישא לגובה, עם הרוח הקלה בשמיים. בזמן הטיסה המשיכו הטייסים לחמם את האוויר בתוך הבלון באמצעות שריפת חבילות קש שלקחו איתם. הם נסקו לגובה של 3,000 רגל ואחרי כ-30 דקות נחתו בשלום.
הטיסה ההיסטורית הייתה מבוא להמשך שכלל שינויי קל. במקום חימום האוויר על ידי מדורה החלו להשתמש בגז קל מהאוויר ושקי חול לאיזון. מערך כזה של בלון גז מאפשר טיסות ארוכות יותר עד עצם היום הזה.
בלון מאויש, או בשמו המקובל כדור פורח, חזר לעופף בשמיים לאחר שנעשו מספר שיפורים טכניים בתחילת שנות ה-70 של המאה הקודמת, ומאז הכדורים פורחים ועולים. כיום מיוצרים וטסים בלונים במגוון של צורות, גדלים וצבעים, שיכולים לקחת את הנוסע בהם לטיול ססגוני בשמיים.
כדור פורח הינו כלי טיס לכל דבר שמופעל על ידי צוות מתאים שכולל טייס וצוות קרקע. עבודת הצוות כוללת את הרכבת הכדור, הכנתו לטיסה ביצוע הטיסה ואריזתו בסופה. הטיסה כוללת ניתוק מהקרקע וציפה בגבהים שונים, באופן שסוחף את הבלון עם הרוחות המשתנות לעבר היעד המתוכנן עד לנחיתה.
מעת לעת, נערכים בעולם וגם בארץ, פסטיבלים של כדורים פורחים. בפסטיבל ניתן לצפות מקרוב בניפוח של עשרות כדורים פורחים לצלילי מוזיקה קצבית, ולעקוב אחר המראתם. חובבי הניווט יכולים לעקוב אחר הכדורים השונים ולנסות לאתר את מקום הנחיתה.
הכתבה באדיבות מועדון הבלון הישראלי. פרטים נוספים בדף הפייסבוק