תיירוחניק: נופש ונפש

"אין עוד מקום כזה בעולם": הישראלית שחזרה מהברנינג מן

70 אלף אנשים עם ניצוץ ושמחה בעיניים, במקום שמצית את הדמיון וגורם לך להרגיש כמו ילד שמגלה את העולם. יעל מנורי חזרה בשבוע שעבר מהלונה פארק המשוגע, שכאילו נמצא בכוכב אחר ומתקיים במשך שמונה ימים בלב מדבר נבאדה. ברוכים הבאים לברנינג מן

  • ברנינג מן
  • נבאדה
יעל מנורי
צלמים זמניים מורשים

צפו מה קורה כשמצלמה נוחתת מהשמיים לתוך מסיבה בברנינג מן 2015

"החיים קצרים. עשה משהו מדהים (ואז שרוף אותו)"

(אתר ברנינג מן)

נסו לחזור בזמן לתקופה שבה שהייתם ילדים, המגלים את העולם בפעם הראשונה. המפגש הראשון עם בועות סבון, הפעם הראשונה על גלגל ענק עם הנוף הנגלה אליכם מלמעלה, הפעם הראשונה שפגשתם בעצמכם במראה, שראיתם סוסים, או מגדלים או ים. הפעם הראשונה שאש בוערת היפנטה אתכם. זוכרים את ההתרגשות, את הסקרנות, את הניצוץ בעיניים? עכשיו נסו לדמיין 70 אלף אנשים עם ניצוץ ושמחה בעיניים, במקום שמצית את הדמיון ומחזיר לאותן חוויות ראשוניות, להתרגש ולהרגיש ממש כמו אותו הילד שמגלה את העולם. כל זה קורה בלונה פארק משוגע, שכאילו נמצא בכוכב אחר ומתקיים במשך שמונה ימים בלב מדבר בצפון-מערב ארצות הברית. ברוכים הבאים לברנינג מן.

בשבוע שעבר הסתיים אירוע הברנינג מן ה-29 ב"מדבר הסלע השחור" במדינת נבאדה שבארצות הברית. על אף שבפי רבים הוא מכונה "פסטיבל", ברנינג מן הוא הכל חוץ מפסטיבל. ברנינג מן הוא, בין היתר, רעיון, מפגש אנושי, תרבות, דרך חיים, קהילה של אנשים שחולמים ויוצרים, עיר זמנית, ניסוי חברתי, מציאות אלטרנטיבית, מרחב של אפשרויות, אירוע של אומנות, פלטפורמה לביטוי עצמי, הזדמנות לחפש ולמצוא את עצמך, שחרור מכבלים, מקום להגשמת חלומות ועבור רבים, ברנינג מן הוא קודם כל בית.

האירוע מאורגן ומנוהל באופן מופתי על-ידי הפקה רצינית ומנוסה (המורכבת ברובה ממתנדבים אנשי הקהילה), אולם בניגוד לפסטיבלים, את התוכן באירוע ואת כל האירועים וההתרחשויות, החל ממיצבים אומנותיים שונים ורכבי אומנות (Art cars) דרך סדנאות, מפגשים, מופעים ועד למסיבות מטורפות, המשתתפים יוצרים ומביאים בעצמם כדי לקיים ביחד, כקהילה, את האירוע יוצא הדופן הזה שכולו שלהם.

רכבים משתרכים בכניסה לאירוע המטורף של העולם. ברנינג מן 2015 (צילום: יעל מנורי)
חלק מסוים מהמשתתפים מבטאים את עצמיותם דרך עירום. חלק לא (צילום: יעל מנורי)

אבק ואבקת קסמים

ההתחלה היתה ביום הארוך בשנה ב-1986, אז שרפו לארי הארווי וחברו ג'רי ג'יימס, דמות אדם שעשויה מעץ בחוף בייקר בסן פרנסיסקו, ביחד עם כמה מחבריהם. הם המשיכו לקיים את האירוע פעם בשנה, עד שבראשית שנות ה-90, כתוצאה מהתנגדות עיריית סן פרנסיסקו, עבר האירוע למדבר בנבאדה. משנה לשנה מספר המשתתפים הלך וגדל (השנה הגיע לכ-68 אלף, כשהמספר בפועל, כולל מתנדבים ואנשי הפקה קרוב ל-80 אלף) ובכל שנה עוד ועוד אנשים בארצות הברית וברחבי העולם, לא מעט מהם מישראל (כנראה מדובר על כמה מאות ישראלים בשנה, ככה לפחות אומרים כל הישראלים שפגשתי) מצטרפים לקהילת הברנינג מן.

200 ק"מ צפונית לעיר רינו נמצא מדבר הסלע השחור, 2,600 קמ"ר של משטח ישר וקשה עם חול אבקתי לבנבן, שהוא למעשה קרקעית אגם מלח שהתייבש ורצועות הרים המאופיינים בסלעים כהים. החול הבהיר הוא מקור הכינוי "פלאייה", חוף בספרדית, לשטח שבו מוקמת העיר. מזג האוויר הפכפך למדי, הטמפרטורות יכולות להיות גבוהות מאוד ביום ונמוכות מאוד בלילה (השנה נמדדו 4 מעלות), מה שמסביר למה המשתתפים, "הברנרים", כל כך אוהבים מעילי פרווה או דמויי פרווה, וזה עוד לפני שאמרנו גשם וסופות אבק.

כשיורד גשם אסור לנסוע על הפלאייה, כפי שקרה ביום הראשון של ברנינג מן 2014, אז רכבים עוכבו בכניסה לכמעט יממה עד שהפלאייה התייבשה. אבק הפלאייה הופך לחלק בלתי נפרד מחווית הברנינג מן מהרגע הראשון שיוצאים מהרכב וכל הגוף והבגדים מתכסים בשכבת אבק דקיקה ועוטפת. עבור חלק מהמשתתפים, בכלל לא מדובר באבק אלא באבקת קסמים, כזו המכילה את כל הקסם, היופי וההשראה שיש במקום הזה. מדי פעם יש סופות אבק, ובמצבים קיצוניים הרוח מאוד חזקה ובלתי אפשרי לראות יותר ממטר קדימה (whiteout) ויש לעצור במקום ולהמתין שהסופה תחלוף. מסיבה זו, ציוד חובה לכל ברנר הם משקפי אבק (גוגלס) ומסיכת אבק לכיסוי הפה והאף. השנה הם היו שימושיים במיוחד לאור הרוחות החזקות וסופות האבק שליוו את רוב ימי האירוע, שעות ארוכות בכל יום - מצב חריג שזקני הברנינג מן לא זוכרים כמותו כבר שנים.

ל"בתולי הברנינג מן" המפגש הראשון עם אבק הפלאייה יהיה מאוד מיוחד: כבר בכניסה לשערי העיר, בחלק מהמקרים אחרי המתנה של שעות ארוכות בשל התורים המשתרכים בכניסה, יקבלו את פניו של כל משתתף ומשתתף גריטרים (greeters), אשר יברכו אותו בברכת "ברוך הבא הביתה". אם יגלו שזוהי הפעם הראשונה בברנינג מן, יזכה המשתתף למפגש ראשון ובלתי אמצעי עם אבק המדבר, כשיתגלגל ביחד עם הגריטרים באבק, ולאחר שכולו יהיה עטוף באבק, יזכה להכות בחוזקה בגונג ולצעוק: "I'm no longer a virgin".

עוד באותו נושא

המידברן ואני: חוויותיי מה"ברנינג מן" של ישראל

לכתבה המלאה
מסר של אהבה בפסטיבל. והוא לא היחיד, כמובן (צילום: יעל מנורי)
אהבה מכל הסוגים והמינים. זוג בברנינג מן (צילום: יעל מנורי)

ואמוס א-לה פלאייה

אחרי המעבר בשערי הכניסה ועוד כמה דקות של נסיעה איטית (או כמו שאומרים בכניסה: מותר לך לנסוע עד 5 מייל לשעה, עדיף 4 כי ב-6 אתה יכול למצוא את עצמך בחוץ) מתגלה העיר העצומה - בלק רוק סיטי, שהקימו עשרות אלפי הברנרים. אזור המגורים של העיר מתוכנן בצורת קשת (2/3 מעגל) עם רחובות מעגליים ורחובות חוצים, המכוונים למרכז המעגל ומסומנים על-פי ספרות בשעון בין 2:00 ל-10:00, שבהם מתגוררים תושבי העיר באוהלים, קראוונים ושאר רכבים ומבנים ניידים (מומלץ לחפש באינטרנט צילומי לווין של העיר).

רוב המשתתפים הם חלק מקמפ, מחנה נושא המאופיין ומקיים פעילות התורמת לקהילה בנושא כלשהו (מלחמת הכוכבים, חתולים, חטאים, ווידויים, סליחות, אנרגיה אלטרנטיבית, תחפושות, חיבוקים וזה אפילו לא הקצה של המזלג) ואשר מוקצה לו מראש שטח מגורים בעיר, בעוד שאחרים מתגוררים באזורי העיר המוקצים לקמפינג חופשי, שאינו במסגרת קמפ.

מול אזור המגורים מרחב פתוח אינסופי, המכונה גם הוא "הפלאייה" ובו מפוזרים, על גבי שטח בקוטר של כ-3 ק'מ, מעל ל-250 מיצבי אומנות. פסל האיש, זה שבעוד כמה ימים יישרף בערב השיא של הברנינג מן לקול תרועות המשתתפים, ניצב בדיוק במרכז הפלאייה ובולט למרחקים, משקיף על הכל ועל כולם, כל הדרכים מובילות אליו.

כמו בכל עיר, בבלק רוק סיטי שירותים שונים: שילוט, שירותים כימיים, שירותי רפואה (מרפאת שטח מתקדמת שיכולה לתת מענה למגוון רחב של אירועים ופציעות), כיבוי אש, אנשי ביטחון - סיירים מתנדבים מקהילת הברנינג מן המפטרלים למטרות שמירת הסדר במרחב הציבורי ושוטרי מדינת נבאדה, מחנה מרכזי המשמש כמקום מפגש (מקום להרצאות, מנוחה, יצירה והופעות), חנות למכירת קרח וקפה ואפילו שלוחה של משרד הרישוי (DMV) ושדה תעופה בינלאומי המשמש את המגיעים במטוס פרטי ואת אלה הצונחים מעל העיר.

בבלק רוק סיטי מתקיימות בכל יום מאות פעילויות. זו יכולה להיות מסיבת שקיעה צוענית, סדנת יוגה, תרגול מדיטציה, סדנת פריצת מנעולים, הופעת בורלסק, הרצאות על טנטרה, מיניות, יחסים או איך להתגבר על פחד מדחייה, שיחות עם יזמים ואקטיביסטים, טיפולים לכפות הרגליים, ציורי גוף ועוד ועוד ועוד. אפשר גם לטייל ובמשך שעות רק להתבונן ולספוג את כל מה שקורה מסביב, ותוך כדי לייצר מפגשים אנושיים מהסוג שלא יכול לקרות בשום מקום אחר, להירגע ב"סלון" של הקמפ, להכין סנגרייה ולחלק לעוברי אורח, וכמובן, בכל שעה ביום אפשר וכדאי להסתובב ברחבי הפלאייה בין מאות המיצבים הפזורים בה.

עם רדת החושך, ניתן האות והעיר כולה נדלקת. המיצגים המפוזרים בפלאייה מוארים בשלל אפקטים וצבעים, חלקם מתחילים לירוק ולהשפריץ אש, אלומות אור ענקיות, שכאילו מסמלות את כל האור והאנרגיה שהברנרים שואפים להעביר הלאה לעולם, נשלחות לשמיים, במות ומבני ענק מוארים במחנות בעיר באורות מתחלפים ומרצדים לקראת מסיבות הלילה, מכוניות מקושטות ומנגנות נוסעות ברחבי הפלאייה, חלקן מזמינות אותך לתפוס טרמפ ולהצטרף למסיבה, ובנוסף עשרות אלפי המשתתפים מתכסים באביזרי תאורה שנתפרו לבגדים, נכרכים סביבם ועל האופניים, וכולם ביחד יוצרים קרנבל אורות מחשמל וסוחף. הלילה הראשון בפלאייה, הרגע הזה שבו כל המרחב המואר הזה נגלה לפניך, הוא רגע עוצר נשימה במלוא מובן המילה.

סביבה שאחד מערכיה הוא ביטוי עצמי רדיקלי. מיצג בברנינג מן (צילום: יעל מנורי)
עשרות מיצגים מטריפים מקשטים את המדבר (צילום: יעל מנורי)

השחרור מהחומר ומהחומריות

אחרי כל משחקי האש המקדימים, בערב השביעי, מגיע השיא, אז מתכנסים כל עשרות אלפי המשתתפים סביב פסל האיש, ולאחר מופע אש ומופע זיקוקים מרהיב צופים בשריפתו עד היסוד. פסל האיש והמבנה המקיף אותו נסגרים ומפונים מכל אדם בחצות הלילה שלפני, אז מכניסים אליו את חומרי הבעירה והזיקוקים הרבים לקראת השריפה למחרת. השריפה מסמלת את החולף, את השחרור מהחומר ומחומריות, את היכולת להשתחרר ממשהו מבלי להיאחז בו. הלהבות המיתמרות בעת שריפת האיש מבעירות גם אש פנימית בלב המשתתפים, עבור חלקם מדובר בחוויה רגשית עמוקה של שחרור ממטענים רגשיים, כבלים, התניות, כאבים וחוויה מזכככת, ממלאת ומחדשת.

בנוסף להתפתחות במימדים, מראשיתו הלך והתפתח הברנינג מן גם בהיבט התוכן בתהליך של התגבשות ערכים ותרבות קהילתית, עד שבשנת 2004 הגדיר לארי הארווי את 10 העקרונות המהווים קווים מנחים לקהילות ולאירועי הברנינגמן שנוצרו ברחבי העולם. עקרון א-מסחריות מגדיר את הפלאייה כאזור נטול סחר ומעודד התפתחות כלכלת מתנות ("גיפטינג") ונתינה ללא תמורה, הדבר היחיד שניתן לרכוש בכסף הם קרח ומשקאות שנמכרים במחנה המרכזי. הסתמכות עצמית רדיקלית מגדירה, כי כל משתתף ידאג לספק את צרכיו הפיזיים והמנטליים. עקרון אי השארת עקבות (Leave No Trace), קובע כי השטח יושב לפחות לקדמותו מכתיב את ההתנהלות הקשורה לפסולת (אין פחי אשפה - כל אחד אחראי לפסולת שהוא מייצר) ולטיפול בנוזלים (מבישול, מקלחת, ניקיון) אשר אינם נשפכים על החול.

סביבה שאחד מערכיה הוא ביטוי עצמי רדיקלי, מאפשרת לפרט לבטא את ייחודיותו ומייצרת תחושת חופש ושחרור מכבלי היומיום, כך שחלק מהאנשים הופכים עצמם למיצג אנושי באמצעות מגוון צבעוני ומקורי של תלבושות, תחפושות, אביזרים ואיפור שביחד יוצרים חגיגה של הבעה יצירתית המשמחת כל עין. חלק מסוים מהמשתתפים מבטאים את עצמיותם דרך עירום, חלקי או מלא, והדבר הופך לחלק אינטגרלי מהנוף. מרענן ומעורר השראה לראות משתתפים בגילאים שונים, בגדלים שונים ועם צורות גוף שונות, חלקן רחוקות מאוד מאידיאלים עכשווים של יופי, מרגישים נוח לגמרי לחשוף את עצמם ועושים זאת בביטחון מלא.

עוד באותו נושא

הפסטיבל המיוחד בעולם מתחיל: 10 העקרונות של הברנינג מן

לכתבה המלאה
עבור חלקם מדובר בחוויה רגשית עמוקה (צילום: יעל מנורי)
2,600 קמ"ר של משטח ישר וקשה עם חול אבקתי לבנבן (צילום: יעל מנורי)

תחושה של חופש אולטימטיבי

ניגוד מופלא בין חופש לבין חוקים וגבולות הוא לדעתי אחד המאפיינים היחודיים של ברנינג מן, המשפיע עמוקות על אופיו המיוחד של המקום. ברנינג מן הוא אירוע מתוכנן בקפידה, הן בהיבט הפיזי של המפה המשורטטת לפרטים והעיר המוקמת על-פיה באופן מדויק, והן בהיבט של מרחב ציבורי המתנהל תוך הקפדה על חוקים והגבלות. בין היתר, עקרונות המנחים את המשתתפים כיצד לטפל בפסולת ובמים שלהם, איפה לחנות, איפה לישון, באיזו מהירות, מתי ואיפה מותר לרכבים לנסוע, חוקים שונים של כל קמפ, שמירה על כבוד הדדי, אי גרימת סבל ופגיעה באחר, שמירה על המרחב האישי של האחר והקפדה על הצורך בקבלת הסכמה ברורה בכל ההתנהלות הקשורה למיניות, איסור צילום אנשים ללא הסכמתם ועוד.

דווקא בתוך המרחב הזה של כללים וחוקים, אפשר להרגיש תחושה של חופש אולטימטיבי. בתוך טווח כמעט אינסופי של חוויות ותחושות, של ספונטניות ומקריות, המשתתפים, לעתים בתחושת אלמוניות מוחלטת, משתחררים מכבלים ומוסכמות ומתחברים לעצמם, לאחרים, לטבע ולאומנות. האיזון בין החופש לבין החוק והגבולות הוא חלק מהקסם של העיר, וכנראה אין עוד מקום כזה בעולם, שבתוך מסגרת עם כל-כך הרבה חוקים, אתה מרגיש הכי חופשי להיות כל מי ומה שתרצה להיות, להיות עצמך.

כמה חברים שהם ברנרים וותיקים המליצו לי לוותר מראש על ניסיון להסביר מה זה ואיך זה באמת מרגיש, כי להסביר את זה למי שלא היה, זה כמו לנסות לתאר צבע מסוים למי שנולד עיוור. כן, קשה להסביר את הקסם הממגנט של הברנינג מן, מה יש בו שהופך אותו לאבן שואבת לרבים, ביניהם גם אמנים מפורסמים ובכירי תעשיית ההייטק מצפון קליפורניה (מספרים שברנינג מן היווה השראה לכמה מהפיתוחים המשמעותיים של השנים האחרונות), ולאנשים שחוזרים אליו שוב ושוב במשך שנים כי זה גורם להם להרגיש אושר אמיתי, התעלות, השראה, חופש, זה מאפשר להם לאהוב באמת, להיפתח, לקבל את עצמם, לסלוח, להיפרד, לשחרר.

אבל את מה שקשה להסביר - קל להרגיש. צריך רק להיות שם. אחד ממשתתפי הברנינג מן בשנה שעברה, קולין פק, ניסח זאת כך: "מעולם לא רקדתי, צחקתי, בכיתי, אהבתי, חייכתי, נאבקתי, המראתי, הרגשתי וחייתי בעוצמה כזו במשך כל חיי".

תחושה של חופש אולטימטיבי. הברנינג מן בלילה (צילום: יעל מנורי)
עבור חלק מהמשתתפים, בכלל לא מדובר באבק אלא באבקת קסמים (צילום: יעל מנורי)

ברנינג מן: לוגיסטיקה

אז כמה עולה כל הדבר הזה? לא מעט. חוץ מכרטיס טיסה לקליפורניה או נבאדה שיעלה לפחות אלף דולר, מחיר רשמי של כרטיס לאירוע עומד על 400 דולר (מחירי ספסרות יכולים להגיע למעל אלף דולר והביקוש לכרטיסים עולה בהרבה על ההיצע).

ניתן להגיע לאירוע בהסעה מאורגנת מסן פרנסיסקו, אולם רוב המשתתפים ישכרו רכבים/ משאיות/ קראוונים בטווח מחירים של בין כמה מאות לכמה אלפי דולרים ל-8 ימים. לכך יש להוסיף עלויות של ציוד מחנאות, אופניים (חובה על הפלאייה), אוכל ושתיה לשבוע, ועוד שלל פריטים שמשדרגים את חייו של הברנר במדבר.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/הלתנאי שימוש
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully