הירקון על גלגלים: רק תביאו אופניים, כל השאר כבר נמצא

בווידאו: קטע מהסרט "פתלתל" שנוצר על נחל הירקון

שבילי האופניים המלווים את הירקון בתל אביב הם מהעמוסים ביותר בישראל, ובצדק. השבילים נוחים והסביבה מטופחת. ובכל זאת, רק מעטים שמים לב לאתרי הטבע וההיסטוריה שבדרך. אז הנה כמה דברים שאולי לא ידעתם על אתרי הירקון ואתם מוזמנים לגלות בדיווש הבא (רצוי עם הילדים), בטיול לשבתות וחגים - רק בלי הפקקים.

לגדות של נהר מתייחסים בהתאמה לכיוון הזרימה שלהם. נהרות ונחלים, מטבע הדברים, מתעקלים ולכן קשה להתייחס לגדותיהם בהתאם לרוחות השמיים. אם אדם עומד ופניו לכיוון שהנחל זורם אליו, קל לו יותר להצביע על גדה ימנית וגדה שמאלית. במקרה של הירקון בתל אביב, הגדה הימנית היא גם הגדה הצפונית.

עוד עובדה מעניינת על גדות הירקון היא שלאחר הגשמים זורמים לעתים בירקון כמויות אדירות של מים, שעלולות לסחוף קרקע מהגדות ולמוטט אותן. רשות נחל הירקון השקיעה משאבים רבים בייצוב הגדות. מתחת למעטה הצמחייה הוטמנו אבנים גדולות, שמונעות את סחיפת הקרקע. אחרי הטמנת האבנים נשתלה צמחייה שתורמת גם היא לייצוב גדות הנהר.

נצא לדרך בגדה הימנית של הירקון. במרחק כ-300 מטרים ממרכז המועצה לישראל יפה נמצא מימין לשביל אגם נחמד. מחודש ספטמבר מתחלים לפקוד אותו עופות המים החורפים בישראל. תמצאו כאן, בין השאר, את האנפה האפורה, ציפור גדולה בעלת צוואר ארוך, העומדת ללא ניע כשהיא אורבת לבעלי החיים שבמים. מבין הברווזים נפוצה מאוד הברכייה, הנחשבת לאבי ברווז הבית. קל לזהות אותה על פי ראשה הירוק ומקורה הצהוב. בירקון נפוצה מאוד היאורית המצרית, מין ברווז שנמלט מגני החיות והתאזרח היטב בירקון. סימן הזיהוי שלו הוא הכתם החום הגדול שמעל לבטן הלבנה.

נחלוף על פני מתחם מכשירי כושר, נעבור מתחת לגשר נמיר (דרך נמיר) ולגשר בר יהודה (אבן גבירול), נתגבר על גשר העץ התלול שלצד מרכז דניאל לחתירה ונחלוף על פני הגשר המוביל שמאלה לחצי האי הירקוני (יריד המזרח).

עתה נמצא את עצמנו ליד שפך הירקון. בראש תלולית כורכר קטנטנה, הבולטת מסיפון העץ שבמקום, נמצאים שרידי מצד הירקון (תל כודאדי) ובראשה עמוד שיש. רוב התל נסחף אל הים וחלקים אחרים שלו נפגעו מבניית המגדלור. החפירות הארכיאולוגיות באתר החלו בשנת 1936 ובמהלן נחשפו שרידי שתי מצודות שנבנו זו על גבי זו. כל מצודה כללה חדרים סביב חצר ושער מבוצר. החוקרים קבעו את זמנן לתקופת שלטון אשור - סוף המאה ה-8 והמחצית הראשונה של המאה ה-7 לפנה"ס. המצודות חלשו על שפך הירקון לים, מקום שאפשר היה לחצות בו את הנהר כחלק מדרך חשובה שעברה לאורך החוף. ייתכן גם שהירקון עצמו שימש מעגן לספינות קטנות, ששטו בין מצרים לצור ולצידון.

עמוד השיש הנעוץ בראש התל קשור למלחמת העולם הראשונה. בלילה שבין ה-20 ל-21 בדצמבר 1917 חצתה בחשאי חטיבה 157 של הצבא הבריטי את הירקון, וכבשה את עמדות הצבא הטורקי שמצפון לנהר. לזכר הצליחה הציבו הבריטים מצבות זיכרון במקומות הצליחה: כאן, בכיכר היל שמדרום לירקון וליד אצטדיון רמת גן. המצבות נעשו מעמודי שיש שנלקחו מחורבות אפולוניה שבחוף הרצליה.

המגדלור נבנה בשנת 1935 כדי להזהיר את הספינות מפני שרטונים. בעקבות המרד הערבי, שפרץ בשנת 1936, נכנעו הבריטים ללחצם של תושבי תל אביב והעניקו להם אישור לבנות נמל משלהם, כדי להקטין את תלותם בנמל יפו.

המגדלור סימן לספינות את מקומו של הנמל. סימן ההיכר של המגדלור היו שני נצנוצים - ארוך וקצר - בתדירות של שבע שניות. המגדלור הפסיק לפעול בשנת 1966, כאשר פסקה הפעילות בנמל תל אביב עקב פתיחת נמל אשדוד.

במשך שנים רבות עמד המגדלור מוזנח ואף החל להתפורר. רק בשנת 2011 החלו לשפצו ולשמרו, לאחר שהוכרז אתר מורשת לאומי ועתה הוא מפאר את שפך הירקון.

לגשר החוצה את שפך הירקון נשוב מאוחר יותר. בינתיים נתקדם מהמגדלור כ-200 מטרים עד לשער החוסם את הדרך למזח של חברת החשמל.

המבנה הענק של תחנת הכוח הגדולה והארובה מצלים על תל כודאדי. התחנה נקראה על שמו של המדינאי והמשפטן היהודי-אנגלי דניאל רופוס איזאקס, המרקיז מרדינג. פנחס רוטנברג, אבי החשמל הארצישראלי, יזם כאן מבנה מונומנטלי, בדומה לשאר תחנות הכוח שהקים בארץ ישראל. התחנה, שהחלה לפעול בשנת 1938, הייתה גם מבנה הקבע העברי הראשון בתל אביב שמצפון לירקון. רוטנברג גם יזם בשלהי שנות השלושים את הקמתו של שדה תעופה סמוך לתחנה, הידוע כיום בשם שדה דב.

לתחנת הכח רדינג נכונו עלילות רבות, לא רק בתחום החשמל. כאן שכן מרכז מחתרתי לייצור נשק עבור ההגנה, שרוטנברג היה מראשוניה. נוסף על כך, בתחנה היו שני סליקים. לאחר קום המדינה נוספו לתחנת רדינג א' יחידות ייצור נוספות.
מבנה התחנה של רדינג א' הוא פנינה ארכיטקטונית. האמן הניו יורקי סטפן אנטונקוס עיצב את ארובת התחנה כפסל סביבתי, המאיר בשלל צבעים את שמי הלילה של תל אביב.

ליד המזח מתנפצים גלי הים אל שפך הירקון. כל שצריך לעשות הוא להתיישב על אחד הכיסאות המוצבים במקום וליהנות מנקודת התצפית המרהיבה על שפך הירקון, הגשר וחצי האי הירקוני.

בהזדמנות זו כדאי לגשת אל מבנה הבטון הקטן, העומד נכלם מאחורי גדרות תיל ושיחים שמסתירים חלק ממנו. חרכי הירי הקבועים בו מרמזים שלפנינו עמדת שמירה ממוגנת. הבריטים החלו לבנות מצדיות בטון ברחבי הארץ בעיקר במהלך המרד הערבי (1936-1939), כדי להגן על מקומות אסטרגיים מפני מתקפות. נראה כי המצדית הזו שמרה על תחנת הכוח רדינג מפני אורחים בלתי קרואים. הגיע הזמן שהמצדית תזכה לשימור וליחס טוב מזה שהיא זוכה לו כיום. מצדית נוספת נמצאת בצדו השני של הגשר, העובר מעל למעגנה של תחנת הכוח, בהמשך הטיילת לכיוון תל ברוך.

כדי להוסיף נופך נוסף לטיול, נרכב צפונה בטיילת המובילה לתל ברוך. הטיילת חוצה את פתח מעגן חברת החשמל בגשר והיא נמשכת לאורך החוף של צפון תל אביב. מתכננות הטיילת, האדריכליות עליזה ברוידה ורות מעוז זכו בפרס קרוון על תכנון הטיילת, שמושכת אליה מטיילים ומבלים רבים.

כאן כדאי לשים לב לצמחי חוף הים המלווים את הטיילת. בקיץ ואף בתחילת החורף עוד פורחים כאן הפרחים הצהובים והגדולים של נר הלילה החופי ופרחיהם הלבנים והגדולים עוד יותר של לפופית החוף. מלווים אותם גם הסוככים של הצמח קריתמון ימי.

מול הקצה הצפוני של חוף תל ברוך, ליד ספסלים וברז שתייה, הטיילת פונה ימינה. גבעת הכורכר והחמרה שמצפון לנו מתנשאת כ-40 מ' מעל פני הים. זהו תל רקית, שבראשו התנשא בעבר קברו של שיח' סעיד אל קוראני. הגבעה היא אחד מאתרי הטבע היפים בתל אביב. יש בה צמחיית כורכר עשירה. במצוקי הגבעה חופרים שרקרקים חורי קינון ומסתננים אליה גם שועלים ויונקים אחרים.

נשוב בטיילת אל הגשר החוצה את שפך הירקון. זהו גשר רדינג, שנבנה כדי להקל על בניית תחנת הכוח שמצפון לו. אמנם בקיץ יכלו גם גמלים לחצות את הירקון, כפי שמוכיחים צילומים ישנים, אך כדי להוביל את העובדים שבמקום היה נחוץ גשר. הגשר היה רכושה של חברת החשמל, אך מכיוון שחשיבותו פחתה לאחר בניית גשר הירקון, התירה חברת החשמל לציבור להשתמש בו על אחריותו. בשנת 1964 החליקה מכונית צבאית מהגשר ונפלה לירקון והגשר נסגר. מאז ידע עוד כמה גלגולים עד ששופץ בשנת 2001 והוא משמש מאז הולכי רגל ורוכבי אופניים.

בימינו מקובל, בטעות, לקרוא לגשר על שמו של סר ארתור ווקופ, שכיהן כנציב הבריטי העליון בארץ ישראל בשנים 1931¬-1938. האמת היא, שעריית תל אביב הניחה את אבן הפינה לגשר לכבודו במקום שבו עובר כיום גשר אוסישקין, אבל הסתפקה בכך. הנציב העליון זכה לכבוד משום שהעביר לרשות עיריית תל אביב את השטח הגדול שמדרום לשפך הירקון, ששימש את גני התערוכה.

לאחר שנחצה את הגשר ונדרים בגדתו הדרומית של הירקון כחצי קילומטר, נגלה ליד גשר אוסישקין את השלט המכריז: "במקום זו הונחה אבן פינה לגשר הקבוע הראשון על הירקון בתל אביב, 23.2.1936 בהשתתפות הנציב העליון סר ארתור ג' ווקופ".

שלט זהה נוסף נמצא מעבר למרפסת העץ, ליד המקום שבו ניצב בעבר אולם אוסישקין ז"ל. כ-300 מ' דרומה משם, ממש מול מועדון החתירה, ניצב שלט צנוע המנציח את כ"ג יורדי הסירה.

כ"ג יורדי הסירה הם 23 לוחמי ה"הגנה", שיצאו בשירות המנדט הבריטי לביצוע פעולת חבלה בבתי הזיקוק בטריפולי שבלבנון ומאז נעלמו עקבותיהם. הבריטים ביקשו לחבל בבתי הזיקוק מחשש שיספקו דלק למטוסי הצבא הגרמני ויסייעו בסיכול פלישה מתוכננת ללבנון ולסוריה. לפני הפעולה אימנו הבריטים את הלוחמים בירקון, בבסיס מיוחד שהקימו בביתני יריד המזרח.

בליל ה-18 במאי 1941 יצאו הלוחמים, בלוויית רב-סרן בריטי, ממעגן חברת החשמל שבחיפה. סירתם, "ארי הים", לא הגיעה ליעדה ומעולם לא נודע מה בדיוק עלה בגורלו של הכוח. חקירת האירוע העלתה רק ממצאים מעטים. ההשערה היא שהלוחמים נהרגו בים, בקרב עם כוח צרפתי שאבטח את החוף הלבנוני.

על שמם של כ"ג יורדי הסירה נקרא הרחוב הסמוך, הפונה לנמל תל אביב. אם מחשיבים גם את הקצין הבריטי שהצטרף לשיט, מייג'ור אנטוני פאלמר, עולה מספרם של הנספים לכ"ד.

עתה לא נותר לנו אלא לדווש לאורך הירקון, עד גשר נמיר, החוצה את הירקון. נעלה על הגשר המיועד לרוכבי אופניים ולהולכי רגל ונחצה תחילה את נחל איילון ואחר כך את הירקון.

אנחנו קרובים מאוד לנקודת היציאה שלנו, ליד המועצה לישראל יפה. כדאי לשים לב לשלט המוצב על גדת הירקון ומביא צילום ישן של מפגש הנחלים איילון וירקון מהימים שלפני קום המדינה.