ישראלים רבים לא מכירים את אורוגוואי ופוסחים עליה. גם אני לא הכרתי, לפחות לא בטיול הראשון שלי לדרום אמריקה לפני 8 שנים. אבל השנה, כשהגעתי שוב ליבשת המרוחקת, הופתעתי לגלות את אחת המדינות הקסומות ביבשת הלטינית.
במשך שנים רבות רק תיירים מברזיל וארגנטינה בחרו להגיע לאורגוואי ולנפוש בחופים עוצרי הנשימה של המדינה הקטנה. אך כיום, יותר ויותר מטיילים מכל רחבי העולם פוקדים את החופים שלה ורואים בה את בירת החיים הטובים של דרום אמריקה.
אורוגוואי שוכנת על חוף האוקיינוס האטלנטי, בצידה הדרום-מזרחי של יבשת אמריקה הדרומית. היא גובלת עם ברזיל מצפון ועם ארגנטינה ממערב, וחולקת עם שכנתה את נהר ריו דה לה פלטה המוביל לבאונוס איירס. אחרי סורינאם, אורוגוואי היא המדינה הכי קטנה בדרום אמריקה. חיים בה 3.3 מיליון תושבים, כאשר יותר מחצי מהם מתגוררים במונטבידאו, עיר הבירה.
באורוגוואי יש חמישה נהרות גדולים ובזכות שפע המים היא ארץ ירוקה ופראית עם נופים נהדרים. אבל האטרקציה העיקרית שלה הם חופיה המרהיבים ביופיים, הפרוסים לאורך 660 ק"מ של רצועת חוף קסומה. קו החוף זרוע עיירות גלישה קטנות ועיירות קולוניאליות שהזמן עצר בהן מלכת. שם תוכלו למצוא תרבות לטינית תוססת, היסטוריה עשירה ואנשים אדיבים שלא מפסיקים לחייך, עם תשוקה בלתי פוסקת לכדורגל, קצב ברגליים למוזיקה וריקודים, ואהבה לאוכל טוב.
כדרוגל ומריחואנה
ללא ספק מדובר במדינה הכי ליברלית בדרום אמריקה, ולכן גם הבטוחה ביותר. אורוגוואי היא המדינה הראשונה בעולם שאישרה לגליזציה של צמח הקנאביס (מריחואנה) בתמיכתו של הנשיא הקודם, חוסה מוחיקה. מוחיקה נחשב ל"נשיא העני בעולם", הוא תרם 92% מהמשכורת שלו למטרות צדקה, חי בחווה קטנה וכל רכושו בעולם הוא חיפושית שנת 87'. הוא נלחם במשך שנים למען האוכלוסייה החלשה של מדינתו האהובה והוא גם צמחוני מושבע, בקיצור - דמות להערצה!
מהתבוננות במדינות סביבו בדרום ומרכז אמריקה, מוחיקה הגיע למסקנה ש"הנזק של הסחר בסמים גרוע מהסמים עצמם". הוא מאמין שהאישור החוקי של שימוש במריחואנה יפתור את הבעיה הקשה של הסחר בסמים, ויפסיק את זרימת המזומנים אל גורמי הפשע. בעקבות החוק, מותר לגדל באורגוואי מריחואנה ומותר אפילו לעשן ברחוב.
הגאווה הגדולה של אורוגוואי היא קבוצת הכדורגל שלה, שזכתה פעמיים במונדיאל והפכה אותה למדינה הקטנה ביותר שזכתה אי פעם בגביע הנחשק. הכוכבים האורוגאווים לואיס סוארס, דייגו פורלאן ואדינסון קבאני נמצאים ברשימה יחד עם טובי השחקנים בעולם. האהבה המטורפת למשחק נשקפת מכל פינה, בדיוק מה שהייתם מצפים ממדינה עם נשמה לטינית!
האוכל באורוגוואי נחשב לעשיר מאוד ולאחד הטובים ביבשת, בשר ופיצות הם חלק גדול מהתפריט שלהם אך גם בתור טבעוני הצלחתי למצוא לא מעט אוכל טוב, חלב סויה, המבורגר מעדשים, פירות טריים ואפילו כמה מסעדות טבעוניות.
סיני של דרום אמריקה
את הטיול שלי התחלתי בפונטה דה דיאבלו - כפר דייגים ציורי וקטן לא רחוק מהגבול עם ברזיל - שבמשך השנים נהפך לעיירת גולשים צעירה ומגניבה, ובלי ספק אחד החופים האהובים על החבר'ה המקומיים. בנסיעה מהכביש הראשי לכיוון העיירה דקות נפרש מול עיניי האוקיינוס הכחול, דיונות זהב מרקדות במחול הרוחות, בתי עץ צבעוניים, שבילי עפר ללכת בהם יחפים, מסעדות מקומיות וברים קטנים לאורך החוף.
גולשים רבים מכל העולם מגיעים לפונטה דה דיאבלו ונהנים מגלים מצויינים. זה בהחלט מקום נהדר להתחיל בו את קריירת הגלישה שלכם, לאורך החוף תוכלו למצוא לא מעט בתי ספר לגלישה ולהתנסות בלתפוס גלים.
לקראת השקיעה החוף מתמלא מדורות, צלילי גיטרה בוקעים מסביב והבירה הקרה מוגשת לכל דורש. השלווה, הטבע, החופש של פונטה דה דיאבלו הזכירו לי את סיני, מקום מושלם להירגע, לטייל, לשתות ופשוט לשכוח מכל הצרות.
מעוז ההיפים של דרום אמריקה
היעד הבא שלי היה קאבו פולוניו - מעוז ההיפים של דרום אמריקה. תוכלו להגיע לשם באוטובוס, יש הרבה קווים והמחירים לא יקרים, אבל אפשר בהחלט גם לתפוס טרמפים. אורוגוואי היא אחת המדינות שהכי קל לתפוס בה טרמפים בדרום אמריקה, וסביר להניח שהיא גם המדינה הכי בטוחה וידידותית למסע כזה.
על מנת להגיע לחופים הסודיים של קאבו פולוניו צריך לקחת משאית שטח, שעולה אל מעבר לדיונות החול הגדולות. אחרי חצי שעה של נסיעה קופצנית תגיעו אל הכפר הקטן, מנותק מחשמל, מאינטרנט, ממים זורמים או מכל דבר אחר שאנחנו רגילים אליו בעולם המערבי, אבל כל כך מחובר.
על החוף יושבים היפים חייכנים ומוכרים צמידים ועוגיות חשיש שהם אופים בעצמם. נגני רחוב מנעימים את האווירה לאורך החוף וסביב המדורות בצלילי הדידג'רידו. בחופים הבתוליים של קאבו פולוניו תוכלו למצוא שיעורי יוגה, מדיטציה ובעיקר הרבה שקט ושלווה.
לאחר כמה ימים של שקט, ארזתי את התיק ויצאתי לכיוון לה פדררה, עיירת חוף קסומה עם חופים רחבים וצוקים גדולים. עצים ירוקים מעטרים את לה פדררה מכל עבר. חיה כאן קהילה קטנה, רק 215 אנשים, רובם עשירים מאוד, המחזיקים את בתי הקיץ שלהם מול הים. זה מקום טוב להכיר חברים מקומיים ולצאת ממסלול התיירים הרגיל.
תיירים רבים באורוגואי מגיעים לחופשה בפונטה דל אסטה, עיר הנופש היוקרתית ביותר בדרום אמריקה. לשם מגיעים בעיקר תיירים עשירים, זמרים, דוגמנים ושאר מפורסמים מכל רחבי העולם שבאים לראות ולהיראות. זה המקום להתפנק במלונות יוקרתיות, מסיבות נוצצת, קזינו מפואר, קניונים גדולים וחופים לבנים. כמובן שזה פחות הסגנון טיול שלי, ולכן החלטתי לחלוף על פני העיר הגדולה ולהמשיך בדרכי בחזרה למונטבידאו, עיר הבירה שנחשבת לאחות הקטנה, המודרנית והמגניבה של בואנוס איירס.
לצאת קצת משביל החומוס המסורתי
העיר העתיקה זרועה שדרות עצים ותיקים, רכבים ישנים וארכיטקטורה בסגנון ארט-דקו. לכו בעקבות ריח הים אל הטיילת הארוכה בעולם עם שווקי ענק, מופעי רחוב, מסעדות מצויינות וגלידה (גם טבעונית!) משובחת. תוכלו למצוא שם חופי רחצה מסודרים ופארקים ירוקים. בצהרי היום ניתן לשבת על ספסל מתחת לעץ גדול, להתבונן על העוברים ושבים ולשתות "מאטה" המשקה הלאומי, המפורסם בטעמו המר ובצבע הירוק. מאטה הוא למעשה חליטת תה עלים, עתירת קפאין, שמהווה מפגש חברתי יותר מאשר כל דבר אחר. כשהשמש שוקעת במונטיבידאו העיר מתעוררת לחיים, תוכלו ליהנות מחיי הלילה השמחים של העיר, מועדוני טנגו, ברים מגניבים ואפילו מסיבות טכנו מעולות לחובבי הז'אנר.
את הטיול שלי סיימתי בעיירה הציורית קולוניה דל סקרמנטו השוכנת על נהר ריו דה לה פלאטה. הרובע ההיסטורי נשמר מהתקופה הקולוניאלית. עם רחובות מרוצפים אבן, מנורות רחוב ישנות, רכבים עתיקים, סמטאות קסומות, ומוסיקה שבוקעת בכל פינת רחוב מתוך בתי הקפה ומסעדות קטנות. העיירה הוכרזה על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית, מה שהפך אותה ליעד התיירות המרכזי של אורוגואי.
אורוגואי היא פינת חמד נסתרת בדרום אמריקה, מקום נפלא להכיר חברים חדשים, לתרגל את הספרדית שלכם, להתחבר לתרבות המקומית ולצאת קצת משביל החומוס המסורתי. להביט בשקיעות עוצרות נשימה, להירגע על החוף, לנוח, לאכול אוכל טוב ובעיקר להתנתק מהכל ולהתחבר לעצמכם.
120 מדינות ועוד ממשיך - המסע של לונלי פלג בפייסבוק