הטרנד של ישראלים שטסים לאחרונה למזרח אירופה לא פוסח על מי שהיתה במשך מאות שנים בירת הבלקן - בלגרד. כן, בלגרד, מי שכיום בירת סרביה ובמשך שנים בירת יוגוסלביה שידעה מחלוקות אתניות ומלחמות (האחרונה שבהן בסוף שנות ה-90), היא המקום שהכל עובר דרכו.
אולי ההוכחה שבלגרד על מפת התיירות הישראלית היא העובדה שאייר סרביה, חברת התעופה הלאומית של המדינה, טסה כבר שלוש שנים בין תל אביב לבלגרד בין ארבע לחמש טיסות שבועיות, והחודש תצטרף כנראה גם ארקיע הישראלית. ובמחיר של פחות מ-300 דולרים לטיסה, אתם בטח מבינים שאין יותר מדי מה לחשוב.
אבל את שלוש שעות הטיסה שמצניחים את התייר הישראלי בבלגרד, עברו פעם בהרבה יותר זמן. בלגרד היתה מאז ומתמיד צומת מרכזי בין מזרח למערב, בין אירופה לאסיה, וכל מנהיג או צבא שרצה לכבוש או להעביר את כוחותיו נאלץ לעבור בה. כך, למשל, הרומאים שבנו בה את מצודת קלמגדן (Kalemegdan), שמאז ימיהם עברה כמה ידיים עות'מניות ואוסטרו-הונגריות. כיום מדובר על מבצר נהדר המשקיף לשני הנהרות הגדולים שעוברים בסרביה - סאבה וכמובן הדנובה.
במתחם המצודה, שהוא מעין פארק גדול וירוק, מתגודדים קשישי בלגרד וצופים בשחקני שח-מט וזוגות ישובים על ספסל בשקיעה מול מונומנט הניצחון (Pobednik) המרשים שיצר איוואן מסטרוביץ', המסמל את ניצחון הסרבים על העות'מנים במלחמת העולם הראשונה. עוד באתר, תערוכת דינוזאורים בגודל אמיתי, הפזורים בשטח, וגם משטחי טניס מחימר, רוצה אומר - גם נובאק ג'וקוביץ' שיחק כאן ותראו לאן הוא הגיע. כיום יש לו מגרש משחקים על-שמו בעיר, והנוער זורם כדי לנסות ולהיות כמו הסלב מספר אחד של הסרבים.
ברלין, מאחורייך
מוכר ורדים מבוגר עם זר ענק, שכולל כמאה פרחים בודדים או יותר, מתהלך לו ברחוב המסעדות המפורסם של בלגרד - סקדרליה (Skadarlia). הוא עובר בין היושבים בין עשרות המסעדות ומציע את מרכולתו. באחד השולחנות מנגנת רביעיית נגנים שירי פולקלור סרביים לשני גברים שמעשנים ושותים בירה. לפתע אחד היושבים מתדיין עם המוכר ומשלשל לכיסו כמה שטרות של דינר סרבי. דקה לאחר מכן פוסע המוכר לשולחן של שלוש נשים יפהפיות, ומניח את כל הזר האדום הגדול הזה על השולחן לצד אחת מהן. הגבר ניגש אחרי דקה קלילה ומתיישב לצידה. האשה מחייכת במבוכה, החיזור הושלם.
שמאלץ רומנטי או לא, אחד הדברים היפים שהבחנתי בהם ביחסי המגדר בין נשים לגברים המקומיים, הוא שהם כמעט ולא מתערבבים וכל מין מבלה בדרך כלל עם מינו. כלומר, צעירי וצעירות בלגרד, השופעת מקומות בילוי וחיי לילה שבהחלט לא מביישים שום בירה אירופית (מי אמר ברלין?), ומיד נרחיב עליהם, יוצאים לבלות באותם מקומות, אבל יושבים במסעדות בשולחנות שעמוסים נשים-נשים ומנגד גברים-גברים. ראיתי זאת בכמה וכמה מקומות, למשל, בברים האופנתיים השוכנים על גדת נהר הסאבה באזור שנקרא Splavovi (רפסודה בעברית), או במסעדות שבאזור Zemun, ואכן כמעט כל המועדונים והברים ממוקמים על המים. תחשבו על עשרות מועדונים שפזורים על המים לאורך שתי גדות הירקון, כשכל אחד מואר בניאון צבעוני, מכל אחד בוקעת מוזיקה שונה ומאות צעירים פשוט עוברים ממקום למקום, יוצאים, נכנסים, מבלים. מתישהו שני המינים גם מתערבבים.
יש לא מעט מקומות בילוי בבלגרד. אז לאן הכי כדאי לצאת? מהו המקום הכי חם? ואיפה לא יעשו לכם בעיות בכניסה? תכירו את מרקו סביץ' (Marko Savic) - ה-איש שלכם לכל מה שקשור לחיי לילה בבלגרד. מרקו מכיר כל מועדון, כל יחצ"ן וכל מסיבה שקיימת בכל יום בשבוע בעיר. לאחר ששכח שיש אור יום, הוא פתח לעצמו עסק קטן וחביב, שבו אתם יכולים "לשכור" את שירותיו (כ-200 אירו). מה תקבלו בתמורה? כניסה ללא תור לכל מועדון שמקיים את המסיבה הכי חמה כרגע, מינגלינג מקומי עם תושבי בלגרד וגם ייחכה לכם שולחן במקום הכי טוב במועדון (למשל, ה-Freestyler) עם שני בקבוקי וודקה גרי-גוס חפונים בשמפניירה עמוסת קרח וכמה משקאות אנרגיה לצדם. ובנות, הוא גם חתיך לא נורמלי ורווק.
בכלל, אפשר לומר זאת אולי על כל מקום בעולם, אבל נדמה לי שבבלגרד ראיתי את הנשים היפות בעולם. מגוון מרשים של בלונדיניות, ברונטיות, אדמוניות ומה לא מצוידות בגובה מרשים והליכה זקופה וקצבית, תוסיפו לזה את העדינות של המערב והחספוס של המזרח - וקיבלתם כור היתוך בלקני במיטבו.
ה"סגראדה פמיליה" של בלגרד
כמדינה ספוגת מלחמות חדשות של שנות ה-90, שפירקו את יוגוסלביה ללאומים אתניים רבים, ביניהם קרואטים, בוסנים, מקדונים ואלבנים, אי אפשר שלא לראות פה ושם שרידי בניינים שהופגזו. אבל מסתבר שאלה שנשארו כך, הושארו למטרה תיירותית או זכרון. למשל, ברחוב קנזה מילושה (Kneza Miloša) ישנם מספר בתים שהופגזו על-ידי נאט"ו ב"מלחמת הבלקן השלישית" אם תרצו, שנערכה בין האלבנים לסרבים על חבל קוסובו ב-1999.
אבל עדיין יופיה של העיר ניכר בזכות לא מעט מבנים ניאו-קלאסיים מרשימים. אם זה מלון מוסקבה (שבו ישנו ניקסון והיצ'קוק) שבכיכר תרזיוס, או מוזיאון ההיסטוריה והפרלמנט הסרבי, שהיה בעבר גם הפרלמנט של יוגוסלביה ונבנה ב-1936. מול הפרלמנט נמצא ה"סיטי הול" של בלגרד ומשמאלו משכן הנשיא - הבניין היחיד שהופצץ על-ידי היטלר בימים ההם. ממש ליד, בניין הדואר המרשים של בלגרד שבראשו שעון גדול, המעלה אסוציאסיות של מבנה סובייט רחב ידיים ומלבני, ובכלל תוכנן להיות מבנה שדומה לציפור הפורשת כנפיה. מאחוריו כנסיית סנט מרקוס היפה.
אבל אם לפקוד רק כנסייה אחת, לכו למבנה היפה, ואולי גם הבולט ביותר בעיר - כנסיית סנט סאבה - ה"סגראדה פמיליה" של בלגרד. הכנסייה, שנחשבת לגדולות בעולם, נקראת על שמו של נסיך, נזיר והפטרון של הסרבים שחי במאה ה-13, אולם בעיקר זוכרים לו את העצמאות שהעניק לסרבים במלחמה מול העות'מנים ב-1219. המבנה העצום הזה החל את דרכו כבר בסוף המאה ה-19, במקום שהעו'תמנים שרפו את עצמותיו של סאבה כ-300 שנה קודם לכן. הכנסייה ידעה הפסקות רבות בפיתוחה לאור המלחמות, ולמרות שהושלמה חיצונית, מבפנים עדיין בונים אותה. עם זאת, כדאי להיכנס אליה ולראות את 82 המטרים שאליהם היא מתנשאת ולשבת לצד המזרקות והמדשאות המקיפות אותה. נסו לרדת לקריפטה המהממת שסגורה לרוב עקב השיפוצים, אבל בני המזל יזכו לתקרה צבעונית עם ציורים מהברית החדשה ונברשות מצופות זהב. ולא פחות חשוב: ממש לידה ישנם שירותים ציבוריים בחינם.
אש"ל
את הראש שלכם אפשר להניח בלא מעט בתי מלון טובים בעיר. במלון Envoy שבו לנתי יש את כל מה שצריך. מיקום נהדר (סמוך לכיכר הרפבליק), חדרים נעימים וחדשים וגם ארוחת בוקר סבירה בהחלט במלון קטן ובוטיקי (כ-110 אירו לזוג ללילה).
מה עם שופינג? כן והרבה. בלגרד מלאה מדרחובות של שופינג, המוכר שבהם הוא קנז מיכאלובה (Knez Mihailova). לימות החורף הקרים מחכה לכם קניון או?שצ?ה (בסרבית חיבור של שני הנהרות) וגם קניון "דלתא שופינג מול" - כל המותגים שרק תרצו בקורת גג אחת עם ווייפיי חינם.
בית קפה מיתולוגי בעיר הוא "סימן שאלה". זהו שמו של קפה-מסעדה שבעליו קרא לו "המקום של הפטריארך", כיוון שהוא נמצא ליד ביתו של הפטריארך המקומי. אבל אותו איש כמורה בכיר לא אהב זאת, ואז הוחלף השלט בסימן שאלה ומאז נשאר כך. נסו שם את הקפה הטורקי ואולי כמה מהמאכלים המקומיים הסרביים: פ?ר?ב?נאט?ס (שעועית עם נקניקייה עם בצל ופלפל אדום), צ'ור?ב?אסט פאסו?ל (מרק שעועית סרבי) ולסקובצ'קה מו?צ'קה ליצ?ה (שילוב של בשרים).
בימים חמים, או סתם בסופי שבוע, המקומיים הולכים לאגם המלאכותי הענק שלהם, המשמש בעצם כחוף רחצה. אגם סאדה סאבה (סינגלייה) נוצר אחרי שחסמו "זרוע" של נהר סאבה, ובו הניחו חול ים בגדות, הקימו מסעדות שיושבות על החוף ומגרשי כדורגל וכדורסל, מיניגולף, פארק לילדים ועוד. כ-150 אלף (!) איש מגיעים אליו בסופ"ש אחד.
אז יש בה כמעט הכל, בבלגרד. לילות סוערים, ימים מעניינים ובמרחק שעה גם מחכה העיר נובי סאד, שהיא סיפור מיוחד לכשעצמו. ילדים? תחשבו פעמיים אם להביא אותם. מבוגרים? שלא תחשבו בכלל לוותר.
הכותב היה אורח חברת אופן סקיי, נציגת חברת אייר סרביה בישראל. לפרטים נוספים על אטרקציות בסרביה.
