שלום, אתם באים משני קצוות העולם. איפה נפגשתם?
בראד: "הגעתי לנירנברג שבגרמניה ללימודים ושם הכרנו. קודם לכן ורונה טיילה בניו זילנד אבל פספסנו אחד את השנייה".
לגורל יש תכניות משלו.
בראד: "כן. בפברואר אנחנו מתכננים לחזור לניו זילנד כזוג".
ורונה: "אני כבר מצפה לבקר בעיר הולדתו של בראד, וולינגטון, שמעתי עליה המון".
וסוף סוף תפגשי את ההורים שלו.
ורונה (צוחקת): "אני מאוד מקווה שהם יאהבו אותי".
בראד: "הם יאהבו. אני לא דואג".
לכמה זמן הגעתם?
ורונה: "10 ימים. אנחנו אמנם ישנים בתל אביב ב"אברהמס הוסטל" אבל נטייל בירושלים, בגולן, בים המלח ובבית לחם. נורא מסקרן אותנו לראות את הכנסיות העתיקות".
לא רע. נראה שאתם מכירים היטב את ארצנו הקטנטונת.
ורונה: "דווקא לא קראתי המון חומר על אתרי התיירות כאן, אבל קראתי טוקבקים בגרמניה וכולם אמרו שאין מה לחשוש מטיול בישראל. זאת מדינה בטוחה לתיירים וגם אם יש אירועי טרור או מלחמה אפשר לטייל בכל מקום כי יש אבטחה".
בראד: "מהמעט שאני כאן, אני יכול לומר שכאן את האוכל הכי טוב בעולם. החומוס והפלאפל מצוינים הרבה יותר מאשר במקומות אחרים בעולם".
ניו זילנד למשל. למרות שלא חסר ישראלים שמטיילים וחיים שם. תגיד, איך זה לחיות במקום הכי יפה בעולם?
בראד: "תראה, נולדתי שם אז אני רגיל. אבל אני מבין את ההתלהבות מהטבע והנופים. בגדול, זאת מדינה די משעממת".
הלוואי עלינו קצת מהשעמום הזה. תמיד סיקרן מה כתוב שם בעיתונים.
בראד: "בעיקר חדשות מהעולם. לא קורה הרבה בניו זילנד. מדווחים המון על התפרצויות של הרי געש ורעידות אדמה שמתרחשות, אבל מעבר לזה, כלום".
רצח, טרור, שודים מזוינים, שרים מושחתים, קצינים אנסים?
בראד: "לא יותר מדי".
האמת מי צריך את זה. בוא נדבר על דברים חשובים: כבר ביקרת על הסט של "שר הטבעות"?
בראד (צוחק): "כולם שואלים אותי את השאלה הזאת. חושבים שבאמת יש שם הוביטים שמסתובבים חופשי ביערות".
אפרופו יערות, מה דעתך על הגונג'ל המזרח תיכוני שלנו?
בראד: "כיף פה, ישראל נראית מקום מגניב מאוד. רק החום כאן מציק לי. אפילו בתוך הים אצלכם חם".
ורונה: "ציפינו ליותר שלטים וסימנים באנגלית כי קשה לנו להבין מה כתוב בהם. גם התנועה כאן רועשת. אנחנו הולכים על המדרכה וחותכים אותנו עם אופניים ואפילו מכוניות".
אל תדאגי, מדובר בנהגים מיומנים. חוץ מזה, אמרת בעצמך שאפשר למות בכל מקום.
ורונה (צוחקת): "כן, אני מאמינה בגורל. פגשתי פעם גבר ישראלי ובילינו יחד. הוא סיפר לי המון על ישראל וידעתי שמתישהו בחיי אני אגיע לכאן".
אז מה התכניות שלכם למחר?
ורונה: "אנו מתכננים לנסוע לירושלים ולבקר גם ביד ושם".
אתר חובה לכל בן אנוש.
ורונה: "כן, זה חלק לא קטן מההיסטוריה שלנו ושלי כילידת גרמניה, בפרט. זה אמנם קרה לפני המון שנים ואפילו ההורים שלי לא היו חיים אז, אבל אני מרגישה צורך לדעת את האמת ולראות את התמונות".
המון גרמנים צעירים עדיין חשים את האשמה.
ורונה: "אני לא מרגישה אשמה. אוכל להבין ניצול שואה שיסרב לשוחח איתי וללחוץ לי את היד, אבל לא אחוש אשמה על משהו שלא אני עשיתי".