קר, מעונן, הטבע רק שלנו. שקט מוחלט. אנו מתיישבים לצד הטרסות, לא הרחק ממעיין עין חנדק ושולפים את פק"ל הקפה. כיף. שלווה. לפתע, מתוך החורש הסבוך מנתר בבהלה בחור ישיבה צעיר, לבוש שחורים. מהיכן, לכל הרוחות, הוא הגיע לכאן?
הוא זועק לעברנו: קרנפים! עברו לידי עכשיו שלושה קרנפים!".
- אולי אלו היו חזירי בר?" אני שואל.
- "אולי", הוא עונה בהתרגשות. " אבל הם היו קרנפים ענקיים!".
אז הנה, אלו בדיוק המרכיבים שהופכים סתם טיול נחמד לטיול משובח באמת, כזה שזוכרים במשך שנים רבות. אבל גם בלי הקרנפים, מדובר במסלול משפחתי קל וגדוש בהפתעות. ולמה בכלל אנחנו יוצאים מהבית, אלמלא ישנו סיכוי להיתקל בהפתעות?
לאחר שמחנים את הרכב מתחילים לצעוד צפונה בדרך רחבה המסומנת בסימון ירוק. זוהי אחת הדרכים המשעממות שפגשתם מזה זמן רב. כן, משעממת, מה קרה? אם לא יהיה משעמם, איך נעריך את המרתק? תתייחסו לדרך הזו כאל מתקן לשריפת קלוריות, והכל יהיה בסדר. הרבה יותר מבסדר.
הקיר של סוף העולם
זוהי הזדמנות טובה להרים עיניים לעבר הסטף, שמתרומם לצדכם, וגם לזהות בו מקומות מוכרים, טרסות יפות ושבילים מתפתלים. על ההר, שמתנשא לגובה של 788 מטרים, עיבדו את חלקותיהם בני אדם כבר לפני 4,000 שנה. חלק מהטרסות שנגלות לעין כיום הן משוחזרות, כאלו שעושות כבוד לעבר החקלאי העשיר. אם הגעתם בשבת, תבחינו בכתמי צבע תזזיתיים הנעים על קליפת ההר. אלו משפחות, ממש כמוכם. ההבדל הוא שאתם עומדים לחוות טיול הרבה יותר שווה. והרבה פחות הומה.
עוד כ-750 מטרים בדרך הרחבה והנה מופיעה חורשת אורנים, שתסמן לכם שמכאן הדברים עומדים להשתנות. כעת הדרך צרה הרבה יותר, והיא תיקח אתכם בתוך מעביר מים, מתחת לכביש 386. יוצאים מצדו השני של המעביר ומגלים יער קסום אמיתי, כזה שמקבל את החורף בברכה ושוטף את המבט בירוק עז ועשיר. כמה ירוק? כאילו מישהו סובב את כפתור הצבע עד הסוף.
היער יעטוף אתכם, מסתורי וטומן סוד, ויוליך אתכם בין מדרגות סלע. אתם כעת צועדים בערוץ נטול שם, אבל מאחר שבני אדם לא אוהבים ואקום, יש מי שמכנים את המקום הזה "ואדי יוסוף". כך או אחרת, זהו אחד משבילי ההליכה היפים באזור.
עוד כמה מאות מטרים, וזהו - נגמר העולם. אין יותר לאן ללכת. קיר. קיר ענקי, אדיר, בנוי מאבני גזית מפלצתיות שחוסמות את הדרך. הבטחנו הפתעות, לא? הקיר הזה מכונה באופן לא רשמי "הכותל הקטן" והוא מתנשא לגובה של כ-10 מטר. שחור, מסתורי ומטיל מורא.
כל המסתוריות מתפוגגת כאשר מבינים את מהותו של האלמנט העצום: מדובר בקיר תמך שנבנה במטרה לייצב את הטרסות שמצויות באזור שמעליו. זה הכל. זוהי נקודת מנוחה נהדרת, גדושה בפינות סתלבט בין עצי האורן וגם בלא מעט עצים שנפלו וכעת שוכבים במאוזן מעל הערוץ. אם אתם מאלו שתמיד מחפשים את אפקט הלונה פארק בטבע, קבלו יופי של אימוני הליכת שיווי משקל. זה כמו הליכה על חבל, רק יותר עבה. אל תחששו ליפול - אורתופד תורן ממתין רק לכם במיון "הדסה", מרחק של 20 דקות הליכה (צליעה) מכאן.
החברה העלוקה שלנו
ממשיכים. לא על הקיר וגם לא בתוכו, אלא מסביב לו, בהתאם לסימון השבילים הירוק (המופיע יחד עם סימון שביל ישראל). ממשיכים בשביל הצר לכיוון דרום, פוגשים טרסות נוספות וגם חורבה עגולה, קטנה ואפלולית, שמספקת מחבוא ראוי אם פתאום מתחיל לטפטף.
ואז מופיע בהמשך השביל מעיין עין חנדק היפה. המעיין הזה שימש את חקלאי העבר להשקיית הטרסות, והוא חבוי תחת עץ תאנה רחב ידיים ורב-ענפי. להיכנס פנימה אי אפשר, בגלל סכנת התמוטטות, אבל זה בסדר, כי בכל מקרה המים עדיין קצת קרים עכשיו. אבל לשבת לצד הניקבות העמוקות ולהביט במים שעה ארוכה - את זה עוד לא לקחו לנו. באחת השלוליות שנקוו ביציאה מהניקבה מצאנו משהו קטן וחמוד שזז בצורה מצחיקה. אז התחברנו איתו, כי באמת לא היו כאן הרבה מטיילים. כנראה שזו היתה עלוקה, אבל בואו לא נהיה בררנים.
כעת יש לשים לב היטב לדרך: עומדים עם הגב לעין חנדק ומביטים לכיוון צפון-מערב, לעבר היישוב אבן ספיר. שביל ברור אך לא מסומן עולה ליישוב, וחולף ליד שני עמודי אבן מרשימים. צעדו בו, כאשר העמודים מימינכם (אל תעברו בין העמודים אלא לצדם). מטפסים כמה עשרות מטרים בשביל, פונים ימינה ומגיעים לכביש צר. צועדים בניחותא כמה מאות מטרים ומגלים שלט המוביל למנזר יוחנן במדבר. זה הקינוח האירופאי שממתין לכם.
בעקבות החתול אל בריכת הדגים
שערי ברזל וחומות אבן נוטים להחביא מאחוריהם דברים טובים. במקרה של מנזר יוחנן במדבר, הדברים הטובים הם נוף, בוסתנים וגם מעיין קטן וקולני שנשפך לבריכת דגי זהב שנראית כמו ציור שמן נושן. ככה יפה פה.
ובין לבין, תמצאו כאן גרמי מדרגות שמשקיפים אל היערות שמסביב, מבנה שבראשו כיפה ופעמון, כנסייה קטנה, וגם חתול ג'ינג'י שילווה אתכם כמו מורה דרך נאמן, כאשר מדי פעם הוא עושה פוזות ליד ציור או פסל של ישו. חתול נזירי שכזה.
בתחומי המנזר, ששייך כיום למסדר הפרנסיסקני, שהה על פי המסורת הנוצרית יוחנן המטביל, שנולד כיהודי ובבגרותו הטביל את ישו. המבנה המרכזי שאליו אתם מוזמנים להיכנס, נבנה לפני קצת פחות ממאה שנים, אך מעניין לגלות כי נזירים התגוררו במתחם זה כבר במאה השישית לספירה. כך או אחרת, לא תוכלו לבקש לעצמכם קינוח יותר יפה מזה.
כדי לחזור לרכב (שאותו תוכלו לראות ממרומי המנזר), יש צורך בכישורי ניווט בסיסיים פלוס: יוצאים משער המנזר, הולכים מעט מערבה ופונים אל שביל לא מסומן שיוליך אתכם צפונה ולמטה - דרך יער קטן - אל כביש 386. מגיעים לכביש, פונים שמאלה וצועדים בזהירות רבה לצדו, עד שמגיעים לחניון סטף התחתון.
מודיעין שלום
כמה הולכים: המסלול קל ואורכו כ-3.5 קילומטרים.
הגעה: נוסעים מזרחה מכיוון עין כרם על כביש מספר 386. אחרי אבן הק"מ ה-13 פונים צפונה, לחניון סטף תחתון.
מתי פתוח: מנזר יוחנן במדבר פתוח בחורף מדי יום בשעות 17:00-8:00 (בקיץ עד 18:00). שימו לב: הקטע האחרון (והקצרצר) של המסלול, לצד כביש 386, דורש זהירות רבה. מומלץ ללכת אף מעבר לגדר הביטחון של הכביש.
לא לוותר: בדרך חזרה, עצרו בעין סטף ובעין ביכורה הסמוכים (הליכה קצרצרה מחניון סטף התיכון). יופי של מקום לפיקניק חורפי.
לעשות רושם על החבר'ה: מערה קטנה חבויה מעל בריכת הדגים במנזר, ויש המאמינים שבה התחבא יוחנן מפני חיילי הורדוס, שחשש מפני לידתו הצפויה של מושיע חדש. זאת על סמך תחזיות של אסטרולוגים ושאר מכשפים. מסתבר שהם צדקו...