המדריך למטייל העצל

טיול רטוב בחצבאני: הנחל עם שיא הרייטינג

ההליכה בנחל שניר נערכת בתוך המים, שמגיעים מקסימום עד קצהו התחתון של הכיס שמחזיק את הטלפון הנייד - שזה בדיוק בגובה הנכון. אבל אם תטבלו את כל הגוף, תגלו שפתאום הקיץ נעלם ואתם על גבול ההיפותרמיה. לא פלא שהוא כל כך פופולרי

איל שפירא
צלמים זמניים מורשים

קיץ. אתה יוצא לטיול מים. אתה נוסע ונוסע ונוסע. ואז אתה מגיע ופוגש את המים. אתה נכנס למים. אתה קולט שהם קרים מאוד. מה זה קרים מאוד? קרים ככה: אחרי 30 שניות אתה לא מרגיש את הגפיים. אחרי 60 שניות החיוך הופך לעווית. אחרי 90 שניות גזע המוח מריץ רק תפקודי חיים בסיסיים.
היה סבבה.

אהוב במיוחד על משפחות. מטיילים בחצבאני (צילום: איל שפירא)

היפסטר במים!

פעם הייתי פלצן. חשבתי שמטייל רציני מתייחס לשמורת נחל שניר (חצבאני) כמו שהיפסטר תל אביבי מתייחס לסניף של קפולסקי בפתח תקווה. אבל עם השנים הבנתי - טבע הוא טבע הוא טבע, והעובדה שמסלול טיול נחשב פופולרי (מאוד), לא הופכת אותו לפחות שווה. לפעמים אפילו להיפך.

אז עם כל הכבוד לזולות סודיות ולשאר מסלולים שרגל אדם לא דרכה בהם - ההמונים לעיתים יודעים מה טוב. פשוט צריך לדעת מתי להגיע, במיוחד אם אתם מאלו שאוהבים להיות קצת לבד.

אבל רק קצת.

לפני הכל, קצת רקע גיאוגרפי הכרחי: נחל שניר שבאצבע הגליל, הידוע יותר בשם נחל חצבאני, נחשב לארוך במקורות הירדן - כ-60 קילומטרים אורכו. רוב הנחל, שמתחיל את חייו למרגלות החרמון, זורם בשטח לבנון. השם שניר הוא למעשה אחד משמותיו של החרמון. והשם הערבי חצבאני? הוא נובע משם העיירה הלבנונית חצבייה, שלצדה חולף הנחל. הנה, עוד משהו לספר לחבר'ה בזמן השכשוך במים.

חובבי מידע סטטיסטי? קבלו את זה: בנחל חולפים בממוצע 130 מ"ק מים מדי שנה. אבל המספר הזה הוא כאמור רק ממוצע, כי ההבדלים בין עונות השנה עשויים להיות אדירים: בחורף טוב, אחרי גשמים רבים, תהיה כמות המים הזורמת בנחל פי 400 (זו לא טעות כתיב), מאשר בשלהי הסתיו אחרי שנה של בצורת.

עוד באותו נושא

רק אתם, המים והטנק: הקטע הפחות מוכר של הבניאס

לכתבה המלאה
לא תוכלו להפסיק לצלם את המפלונים בחצבאני (צילום: איל שפירא)

הארוך הוא הקצר החדש

ועכשיו אפשר לשכשך - רק נותר לבחור את המסלול שלכם. בכניסה לשמורה מקבלים דפדפת מידע ומפת מסלולים: מסלול קצר, מסלול בינוני ומסלול ארוך. כאן יסתבר לכם שהכל יחסי, כי המסלול הארוך הוא אחד המסלולים הקצרים ביקום. והמסלול הקצר? הוא נמשך לאורך מה שמכונה "צעד וחצי" בכדורסל. אז הולכים על הארוך - קילומטר וקצת רטובים וחביבים להפליא.

בכניסה לשמורה גם תבחינו בחניון שבו (ורק בו) מותר למנגל, ומיד אחריו ממתינות שתי בריכות מלאכותיות. באחת אתם יכולים לשכשך ובשנייה לא. למה? כי בה גדלים צמחי מים נדירים, ולמעשה מדובר בבריכת מקלט עבור מינים בסכנת הכחדה, בהם נופר צהוב ומינים נוספים.

בבריכת השכשוך יעצרו מי שמטיילים עם פעוטות. כל השאר - ממשיכים לעבר מרחבי השכשוך האמיתיים. בתוך דקות ספורות יורדים אל ערוץ הנחל, שמפתיע בעוצמת הזרימה שלו גם כעת, בשיא הקיץ. פה ושם צצים מפלים פוטוגניים שאליהם נלווה רעש מונוטוני מהפנט, כמו שרק מפלים יודעים לייצר. לצד אלו, עצי דולב עבי גזע משמשים תפאורה שנראית כלקוחה ממקום אחר, אירופאי יותר. למעשה, מזמן לא פגשתם גווני ירוק וכחול כה עמוקים, הצצים מכל עבר. את הפינאלה לסצנה היפה הזו מעניקים צמחים מטפסים, המזדחלים על עצי הענק ומתהדרים בשמות אקזוטיים כמו ורד צידוני אל חלביב יווני. אירופה או לא אירופה?

נחשב לארוך במקורות הירדן - כ-60 קילומטרים. זרימה בחצבאני, בשבוע שעבר (צילום: איל שפירא)

הקולגה דופק הופעה

ההליכה נערכת בתוך המים, שמגיעים מקסימום עד קצהו התחתון של הכיס שמחזיק את הטלפון הנייד. שזה בדיוק בגובה הנכון. פה ושם תבחינו בפלגי מים שמגיעים משמאל – המים האלה שייכים לקולגה – נחל דן, שנוטה פה ושם לשלוח זרועות קטנות לחצבאני. והזרועות האלו קרות הרבה יותר מערוץ החצבאני. כאשר דיברנו בהתחלה על קור משבית – דיברנו על המים של הדן. טבלו את הגוף ותחושו גם אתם כיצד מרגישה היפותרמיה.

והזולות... כמה פינות סתלבט יש בנחל הכיפי הזה! למעשה, גם בימים עמוסים יחסית, שבהם תחילת המסלול גדושה במטיילים, עם ציודם וטפם, תוכלו למצוא בהמשך הטיול נקודות מבודדות פחות או יותר, ולשכוח מכל מה שמטריד את הנשמה.

עוד עצים, עוד שרכים, עוד מים, ואפילו כמה יתדות בסלעים שעוצרים לחצות מדרגות סלע - והנה הסוף של הטיול כבר מגיע. מכאן יש לכם שתי אפשרויות: הראשונה היא לפנות שמאלה בעקבות השילוט בחזרה לחניון השמורה ולצעוד ברגל, בשמש הקופחת, במשך רבע שעה. האפשרות השנייה היא לשלוח את האדם הכי פראייר בחבורה להביא את הרכב לאזור זה, ובינתיים להמתין ליד המים, ולגנוב עוד כמה רגעים של חסד מופלא.

עוד באותו נושא

נפתח השביל הרטוב: טיול המים הכי כיף למשפחה

לכתבה המלאה
כמה פינות סתלבט יש בנחל הכיפי הזה! (צילום: איל שפירא)

מודיעין שלום

איך מגיעים: הכניסה לשמורה נמצאת כחמישה קילומטרים מצומת המצודות (בקריית שמונה), על כביש 99. הכניסה בתשלום (29 שקלים למבוגר, 15 שקלים לילד, חינם למנויי מטמון). שעות פתיחה: מדי יום בשעות 8:00-17:00 (שישי עד 16:00). שימו לב: ישנם מקומות בשמורה שבהם הכניסה למים אסורה. שימו לב לשילוט הרלוונטי.

לא לוותר: במסלול ההליכה הרטוב שלכם תוכלו להבחין בתופעה שמסובך להגות את שמה בקול רם: טרוורטין (נסו להגיד את זה בקול רם. מוזר, נכון?). בעברית קוראים לתופעה זו נטף נחלים - מדובר בהצטברות של גיר שהומס במים במשך עידן ועידנים, ובמקרה של החצבאני, טבועים בו מאובנים של שורשים. אם יש לכם ילדים סקרניים, התקרבו עמם אל התופעה המיוחדת הזו. אולי יום אחד הם יהפכו להיות גיאולוגים. בעצם, עזבו. אל תעשו להם את זה.

לעשות רושם על החבר'ה: שמורת הטבע הזו עשירה לא רק במים אלא גם בשפע של בעלי חיים, בהם חזירי בר, נמיות, גיריות, דרבנים ואפילו לוטרות, המצויות בישראל בסכנת הכחדה. לצדם תגלו עולם עשיר של סרטני נחלים, חרקי מים וגם שפיריות. או שפריריות. או גם וגם. בעצם, מה ההבדל בין שפירית ושפרירית? בתחילת המסלול מצוי לוח מידע חביב, המספר בין השאר על ההבדלים בין שני המעופפים הללו. מדובר בחרקי מים ממשפחות השפיראים (אין קשר משפחתי לכתוב המדור), ולשניהם ראש צר, גוף ארוך וכנפיים שקופות. עם זאת, לשפרירית יש ארבע כנפיים שוות בגודלן, בעוד שאצל השפירית, זוג הכנפיים התחתון רחב יותר מהזוג העליון.

עוד באותו נושא

זהירות, ממכר: טיול המים הכי כייפי לקיץ

לכתבה המלאה

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/הלתנאי שימוש
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully