לנשיאי ארה"ב, ובמיוחד לאלו מהצד הדמוקרטי, יש חיבה לחלק הצפון-מזרחי של ארה"ב ובפרט לאזור ניו אינגלנד, הנחשבת בירת הליברליות של ארה"ב. זה יכול להיות בזכות ה"קיץ האינדיאני", אותה שלכת מטריפה ומפורסמת שמתחילה בספטמבר, או אולי הודות לסופרים ומשוררים כמו לונגפלו, אמרסון ואדגר אלן פו מהמאה ה-19, שהקימו את "מועדון שבת" (Saturday Club) בימים שבהם כונתה בוסטון "אתונה של אמריקה".
כך או כך, אין ספק שהאינטלקט האמריקני שצמח בבוסטון וניו אינגלנד, השפיע על עתידה של האומה הגדולה הזו, שהחלה את דרכה ממהגרים שהגיעו מאנגליה. "אנגליה החדשה" היה שמו של האזור, שאליו נמלטו המהגרים מידיה של הכנסייה האנגליקנית, ועם הזמן הגיעו מהגרים אירופים נוספים, שהתפזרו לכתות וכנסיות פרוטסטניות שונות.
ובוסטון, שנוסדה ב-1630, היא הפכה ללב של ניו אינגלנד. עם השנים, יצר המרכז העסקי והתרבותי שלה לא מעט אגדות ואייקונים שכולם מכירים, כמו אוניברסיטת הרוורד ו-M.I.T, קבוצת הכדורסל "בוסטון סלטיקס", קבוצת הבייסבול "רד סוקס" וכוכבה בייב רות' וכמובן הבר המיתולוגי "'צירס", הנושא את שם הסדרה הוותיקה ששודרה גם אצלנו במשך שנים. וכן, גם בוסטון היא אייקון בפני עצמו.
וכיאה לאייקון פופולרי, אנחנו הישראלים, ממהרים להניח עליו אצבע ולנסות להיות חלק מההצלחה הזו. זה התחיל עם תיירים ישראלים שפשוט תופסים טיסה של כשעה מניו יורק לבוסטון, או שוכרים רכב ונוסעים חמש שעות לטייל בה, המשיך בכ-200 חברות ישראליות שמקיימות קשרים עסקיים עם חברות מקומיות ולחלקן אף "בייס" ישראלי בעיר, ומסתיים עם קו טיסה ישיר מתל אביב, שפתחה לאחרונה חברת אל על.
הישראלים מגלים אותה, חלק יגלו אותה וחלק כבר השתקעו בה. אילן בר-ניב, למשל, שף צעיר וחייכן שמאחורי כ-20 שנה של בישול, פתח את "בונפיתה" (Bonapita - שילוב של "פיתה טובה" ו"בתיאבון"), שביחד עם אשתו שעוזרת בשיווק המקום, מציעים אוכל טבעוני ובשרי - איך לא - בפיתה. מעוף וכדורי בשר ועד שעועית שחורה ופטריות - הכל נכנס לפיתה שאופה אילן במקום.
Bonapita. רחוב פרנקלין 49, טל': 350-4606 (857)1
זה ממש כיף להיכנס לבית קפה אמריקאי, כזה שמעוצב יפה ומציע מבחר מאפים, עוגיות, סנדוויצ'ים בסטייל אירופי ובעיקר כזה שמלא אמריקנים וסטודנטים, ולדעת שעל הכל בעצם מנצחת אשה אחת ישראלית. Tatte Bakery הוא בית הקפה והמאפה של צורית אור, קיבוצניקית לשעבר מכנרת, שב-2007 פתחה את "טאטה" וכיום מרביצה באמריקנים את מאפה ידיה להתפאר. מארוחות בוקר, דרך כריכים מיוחדים לנשנוש ועד קינוחים עמוסי פקאנים ושקדים - הכל טעים ועתיר קלוריות. אבל אתם בחופשה - את הדיאטה תשאירו לארץ.
Tatte Bakery. רחוב ביקון 1003, טל' 1-617-232-2200.
חופשה נעימה, אדוני הנשיא
שעתיים נסיעה מפרידות בין בוסטון לבין אחד מאזורי הנופש היפים של ניו אינגלנד - קייפ קוד. עוד שעת הפלגה במעבורת ואתם באתר הנופש של נשיאי ארה"ב, שמעבירים את הקיץ שלהם במרתה'ס ויניארד (Martha's Vineyard). הנשיא הראשון ששם רגלו על האי היה יוליסס גרנט, שב-1874 ביקר את חברו, הבישוף גילברט הייבן, שהיה פה בחופשה. אובמה הגיע לכאן עם משפחתו ב-2009 וגם הקלינטונים נפשו פה במהלך כהונתו של ביל וגם אחריה.
סלב אחר שקשור לנשיאות, אבל דווקא באופן טרגי, הוא בנו של הנשיא ג'ון פ. קנדי, ג'ון-ג'ון, שב-1999 מצא באי את מותו לאחר שהוא ואשתו, קרולין ביסט, התרסקו עם המטוס הקל אותו הטיס. אפרופו קנדי, לג'קי, האם והרעיה, היה בית בעיירה אקווינה שבאי עד למותה ב-1994. מנהלת התיירות באי, ננסי גרדלה, מספרת שעד היום שומרים על ביתה לשעבר מאבטחים שמונעים גישה לכביש המוביל לביתה, מאחר והפך אטרקציה תיירותית.
אורכו של מרתה'ס ויניארד כ-32 ק"מ, והאי נודע במשך שנים כאתר לציד לוויתנים, אבל במאה ה-20 הפך לאתר הבית של סלבס ושאר עשירים שרוצים לעשות בטן-גב מבלי שיפריעו להם. אל האי מגיעים בדרך כלל במעבורת מבוסטון והסביבה, הפלגה של כ-45 דקות מהעיירה פולמאות' (Falmouth), ושם כבר יחכו לכם נהגי מוניות שיעוטו עליכם כמו פירות ים טריים שזה עתה הוצאו מהאוקיינוס האטלנטי.
אחד האזורים היותר פופולריים באי נמצא בנקודה המערבית ביותר שלו ונקרא אקווינה (Aquinnah), שבאינדיאנית זה "אדמה גבוהה", ואכן צוקי אקווינה המכוסים כולם בירוק משקיפים על הים מגובה של בסך הכל 95 מטרים מעל פני הים, אבל עדיין המראה מרשים. בנקודה זו גם מסעדה נחמדה ולא מעט תיירים עושים שם הפסקה, אוכלים, שותים בירה ופשוט נהנים משמש טובה ומחממת.
עיירה יפהפייה אחרת שאסור לפספס נמצאת בצפון-מזרח האי בשם אווק בלאפס (Oak Bluffs). אל העיירה הגיעו ב-1835 אנשי ווסליין גרוב (Wesleyan Grove) לכנס שנתי של הכנסייה המתודיסטית. בתחילה ישנו 12 אלף המשתתפים באוהלים שעם השנים הפכו ל-330 קוטג'ים מעץ, שכל אחד מהם צבוע בצבע מיוחד ושונה ונתון לחוקי השימור הייחודים של האי. בכל בית ישנה מרפסת וכמה כסאות נוח, שבהם נוהגים התושבים לשבת ואף לחלק לימונדה קרה לעוברים והשבים בימי ראשון אחר הצהריים.
לווייתנים בצבעי הקשת
ואם כבר באזור, קפצו לעיירה הצבעונית פרובינסטאון (Provincetown) שבקצה הקייפ, שנחשבת לבירת הגייז באזור, אבל גם הנקודה שממנה ניתן לצאת לשיט לוייתנים. בעבר נחשבה פרובינסטאון למקום שבו נהגו המקומיים לצוד את היונקים הימיים, אך כיום נערכים באוקיינוס האטלנטי שגובל בה סיורים שמלמדים על חשיבות הדגים הגדולים הללו והצלתם.
הסיור שאורכו כשלוש שעות, לוקח את התייר אל הים הפתוח ואל כמה מעשרות סוגי הלוויתנים שחיים תחת למים, אולם הנפוצים ביותר שכנראה גם תראו הם לוייתנים גדולי-סנפיר (Humpback). מחיר החוויה - 42 דולרים לאדם.
ואם כבר באזור, עזבו לכמה שעות, או ימים את מסצ'וסטס, ועברו לתחום שטחה של רוד איילנד הסמוכה, המדינה הקטנה ביותר בארה"ב. בתי העשירים של העיר ניופורט הקלונוניאלית, בהם של ג'קי קנדי (כן, היה לה בית גם כאן), הם בהחלט סיבה טובה לבקר במדינה, כמו גם היכל הטניס העולמי, שבו כל השמות הגדולים של הטניס הלבן, אבל דווקא הקשר היהודי הוא המעניין ביותר.
בניופורט שוכן בית הכנסת תורו, העתיק ביותר בצפון אמריקה שנחנך בערב חנוכה 1763. בית הכנסת נבנה בסגנון יהדות ספרד עפ"י דגם של בית הכנסת הפורטוגזי באמסטרדם וכיום מתקיימים בו עדיין טקסים ותפילות לבני הקהילה הקטנה שבמקום. ואם התחלנו בנשיאים, אז גם נסיים עם נשיא, ואולי הנשיא החשוב ביותר של אמריקה. ב-1790 ביקר גורג' וושינגטון בבית הכנסת תורו. לאחר ביקורו, כתב לקהילה היהודית מכתב על חופש דת, שלימים הפך לחלק ממגילת העצמאות האמריקנית.
אז בחופשה הבאה שלכם בצפון-מזרח אמריקה, תשאירו הרבה מקום במזוודה לשופינג, אבל גם לערך מוסף בערש ההיסטוריה של החלום האמריקאי.
הכותב היה אורח של חברת אל על ומשרד התיירות של מסצ'וסטס בניו אינגלנד.