לוטראקי, יוון: כמו רודוס וכרתים, רק בלי תיירים

אם לשפוט לפי קבוצות התיירים הגדולות שמילאו את רחבת האקרופוליס במזג האוויר הלוהט ששרר באתונה בסוף השבוע שעבר, יוון רחוקה מאוד מהתמוטטות כלכלית. קשה אמנם להתעלם מהדיווחים המבשרים את יציאתה של המדינה מגוש האירו וחזרתה לימי הסייסטה, אבל אלה, כמו גם סימני השאלה הרבים בנוגע ליציבותה של יוון, נעלמים מיד כשעוזבים את מרכז העיר העתיקה ויורדים לכביש המהיר המוביל לעיירת הנופש לוטראקי 80 ק"מ מערבית מאתונה.

האוטובוסים העמוסים נשלחו למטחנות התיירים של כרתים, רודוס או זקינתוס, אבל בלוטראקי נותרה אותנטיות אגאית בעלת משמעות היסטוריות שכמעט ולא קיימת בשאר חלקי יוון. לראייה, אזור הפולופונז כולו הוא אתר הנופש המועדף על היוונים עצמם וההוכחה לכך היא מנעד מרשים של מצודות, ערים קדומות, מבני קברים עתיקים ועוד מיני תגליות ארכיאולוגיות שמרכזות את התיירות המקומית. עכשיו, לכו תמכרו את כל זה לישראלים צרובי החופים והלומי ההכל-כלול, שכבר ראו וטעמו כמעט כל טברנה יוונית. הניסיון לעלות את לוטראקי למפת הנופש כלהיט התורן של הקיץ הקרוב הוא לא פחות ממאתגר אבל אפשרי בהחלט.

הדרך ללוטראקי לא ממש מעידה על כך - אלא אם אתם חובבי הרים משמימים או סבך צפוף של עצי אשוח - אבל העיירה עצמה היא פנינה נחבאת שמציעה כמעט את כל מה שיש בכרתים או רודוס רק בצורה מיניאטורית יותר. הטיילת של העיר מאפשרת בילוי נעים בבארים ובמסעדות בלי תחושת העומס המוכרת, רחוב הקניות המרכזי עדיין לא התפוצץ ממבקרים, רצועת החוף מאווררת יותר ומתחם המלונות חוסה בהשלמה תחת צילו הענקי של קלאב הוטל לוטראקי.

את קלאב הוטל קזינו לוטראקי קשה לפספס. המלון רחב הידיים שנבנה בצורת אונייה על ידי היזמים הישראלים יגאל זילכה ומשה בובליל, היה הבוננזה של שנות האלפיים המוקדמות עם שווי של יותר ממיליארד דולר שהביאו עמם קבוצות מהמרים מישראל ובני המעמד הגבוה ביוון.

אלא שמאז ימי ערוץ 1 העליזים ספגה הכלכלה היוונית טלטלה משמעותית, והמלון איבד מזוהרו מקרב חובבי הבלאק ג'ק והרולטה, רק כדי לחזור לקדמת הבמה כמלון נופש לכל דבר ועניין. זה עדיין לא אומר שלא תמצאו כאן מאות ישראלים עם ז'יטונים בכיסים, אבל אלה נראים באורח פלא רק בלילות. בשעות השמש המלון הופך עצמו למתחם רביצה ושיזוף, שמשכיח את אדי הריגוש שעלו בקזינו רק כמה שעות קודם לכן.

גדול ואמיץ ככל שיהיה, את הצלחת ההימור שלקחה חברת ישראייר שסימנה את לוטראקי כיעד לנופש משפחתי נוכל לראות רק בסתיו. בינתיים, אפשר וצריך לעזוב את הלובי המפואר של הקלאב הוטל ולנסוע כמה דקות לכיוונה של תעלת קורינתוס, שמתנשאת לגובה של 90 מטר וחציבתה ארכה 12 שנה. קשה שלא להתפעל מהעובדה שהרומאים לא היססו בשנת 1881 לחצוב את דרכם בסלעי הגיר הענקיים, רק כדי לקצר את הדרך מהים האדריאטי לנמל פיראוס. אוניות התיירים שעוברות בתעלה הצרה ומביטות למעלה בעשרות המבקרים שפוקדים את גשריה בכל רגע נתון הן לא הסיפור כאן, אלא שלטי הבנג'י המלמדים כי יש כמה משוגעים שנוהגים לקפוץ מגשרי התעלה ואף לחרוט את שמם על דפנותיה לאות זיכרון וגבורה.

ואם כבר ניצחון וגבורה, התחנה הבאה הוא האמפיתיאטרון בעיר אפידורוס, המרוחקת כחצי שעת נסיעה מהמלון. אפידורוס הקדומה, כך מספרת המיתולוגיה, שימשה כמרכז מרפא אזורי שבו טופלו חולים באמצעות מופעי מוסיקה שהתקיימו בבמה הסמוכה. האמפיתיאטרון העתיק הוא פלא אקוסטי בפני עצמו שמשמש לפסטיבלים ומופעים מדי קיץ.

במובנים רבים העיר נפליון, שמרוחקת רק 40 דקות נסיעה מהמלון, מזכירה את סמטאות נווה צדק. למעט המצודות הקורצות במעלה ההרים, מדובר בתעתיק כמעט זהה לשכונה התל אביבית הראשונה. חנויות קטנות של מוצרים ובגדים בעבודת יד, בתי קפה אינטימיים ובריזת ים מבדרת. נפליון היא בירתה הראשונה של יוון העתיקה והיא משמשת גם כעיר הקרובה ביותר ללוטארקי.

הקירבה לים ומסעדות הדגים הטריות מצדיקות את הביקור בנפליון ,אבל מדובר בפורמט תיירותי לכל דבר ועניין. מסתבר שגם היוונים מבינים זאת היטב ומשאירים את עבודת המיקוח בחנויות לסינים או לשוודים שמטיילים ברחובותיה. האווירה בנפליון רגועה וממכרת. תחושת החופש של התיירים לא הגיעה לבעלי החנויות שנראו אדישים למדי באמצע יוני.

תיירנים יודעי דבר מספרים שהבום הגדול יתרחש כאן ביולי-אוגוסט ואז לך תמצא בעיר חדר פנוי במחיר שפוי. בכלל, נראה שמה שמאפיין את אזור הפולופונז כולו היא התחושה שלזמן יש מימד משלו. איש לא ממהר כאן לשום מקום, הדרכים פתוחות וכמעט ולא רואים את התושבים עצמם. התיירים הם נותני הטון כאן והם משתלבים נהדר במרחב הירוק והטבעי.

במובנים רבים, ההנחה הזאת יכולה לשמש קריאה לנוסעים מישראל: פסנסיה חברים, כאן באים ליהנות, לטייל ובעיקר לספוג. לא רק את המזאטים המעולים שמגישות הטברנות.
לא שהאזור לא שורץ אטרקציות קיציות לביקור עם ילדים: פארק מים לא קטן נמצא לא רחוק ממרכז העיר לוטארקי וגם רכבת שן חוצבת טבע שחוצה נחלים, מנהרות ומפלים בקניון וראיקוס Vouraikos, אבל גולת הכותרת כאן היא לעצור את השעון לפני ששבים לאתונה הסואנת. כאן גם מגיעה המלצה לחובבי האקרופוליס: למרות הקרבה של לוטראקי לבירת יוון (80 ק"מ) וחרף העובדה שהחזרה לארץ מתבצעת דרך נמל התעופה הבינלאומי שלה - אם אתם לא חייבים כדאי לשמור את הסיור באתונה לזמן אחר ולו רק בגלל תחושת השלווה שמקנה אזור הפולופונז לגוף והנפש, שעשויה להיהרס כליל למראות הפקקים והעומס ברחובות.

אחרי הנחיתה באתונה, מוצעות לנוסעים מישראל שתי אופציות לינה: קלאב הוטל לוטראקי ומלון פוסידון, שמותאם יותר למשפחות בזכות היותו כפר נופש עם חדרי בונגלו וגישה חופשית למתחם הבריכות והילדים. פוסידון שוכן ממש על קו המים ומטפח מפרץ פרטי שם מתקיימים שיעור צלילה ושנורקלינג.

בקלאב הוטל לוטראקי, שנמצא כמה דקות נסיעה משם, תמצאו כאמור, גם קזינו, מתחם ספא מפנק, ומנהל ישראלי שמבין את שפת הנופש שדוברים אורחיו ולא יהסס להיענות לבקשות האורחים מארץ הקודש, ובעיקר להסביר לכם שלא משנה מה אומרים בחדשות בנוגע למצבה של יוון, ללוטראקי לא ממהרת ללכת לשום מקום.

הכותב היה אורח חברת ישראייר.