מה המשותף בין דייטים וטיולים? בשני המקרים, אם תבקשו לראות תמונות מראש, תהרסו את אלמנט ההפתעה. ובשני המקרים, התמונה והמציאות, לעולם לא יהיו חופפות. לטוב ולרע.
עוד טיולי מים בסדרת "המדריך למטייל העצל":
תל גזר: אל המעיין של ימי שלמה המלך
מצאנו את עולם המים: רק 80 דקות מתל אביב
עין מטע ועין תנור: טיול מעיינות סטייל "אבודים"
אז בכל מה שקשור לטיולים, אני נמנע מלחפש תמונות לפני שאני יוצא לדרך. כזה אני - חי על הקצה. ושתדעו לכם, בדרך כלל זה עובד. כי בכל מסלול טיול יש את הרגע החמקמק הזה שאתה פוגש בפיסת עולם קטנה ומפתיעה. זה יכול להיות מקור מים שלא ידעת על קיומו, זו יכולה להיות מערה סודית וזה יכול להיות עץ עלון שענפיו מזמינים טיפוס מענג.
במקרה של עין צור, מי שרמז לנו שהולך להיות מפתיע הוא חרדון. חרדון עם ביצים מברזל. למה ביצים מברזל? כי הוא נתן לנו להתקרב אליו עד שממש הרגשנו את הבל פיו. ואז הוא נתן קריצה קטנה ורבת משמעות, שינס מותניים והמשיך בדרכו.
(מצד שני, יכול להיות שהוא פשוט היה עיוור). כך או אחרת, המפגש עם החרדון התרחש כבר לאחר 50 מטרים מתחילת ההליכה - מה שסימן שהטיול הזה הולך להיות יופי של דייט.
יש ספסלים שאסור להגיד להם "לא"
לאחר שמחנים את הרכב בחניון הגדול של גני רמת הנדיב, מחפשים את כניסת הולכי הרגל לגנים, ובמקום להיכנס, פונים לאחור, לכיוון דרום, אל שביל ציורי ששני עמודים נמוכים מסמנים את תחילתו. מכאן ואילך, הישארו כל העת על סימון שבילים מקומי בצבע כחול.
זה הרגע שבו נמלטים מהמוני המבקרים הגודשים את גני רמת הנדיב לטובת טבע נטו. המסלול הקליל יגרום לכם להתפתל קלות על השביל, תוך תצפיות נהדרות מזרחה, אל בקעת הנדיב, המנוקדת ביישובים קטנים, חלקות חקלאיות פסטורליות ואווירה כפרית שתפתח לכם את הסימפונות המנטליות. בעיקר אם מזמן לא יצאתם מהעיר.
באזור זה כדאי לשים לב לגדרות החשמליות שעוטפות את פארק הטבע הגדול, כנראה למניעת מעבר בקר. ואם חשבתם שהמילים "זהירות! גדר חשמלית" מיועדות סתם כדי להרתיע עוברי אורח, אתם עלולים לחטוף יופי של זץ. גם הוא יצליח לפתוח לכם את הסימפונות.
הדרך הכחולה תפגיש אתכם עם עץ חרוב, וקצת לאחר מכן עם כמה מדרגות שיובילו אתכם אל מתחם קצת מוזר: עולים במדרגות, יורדים מהן, פוגשים עץ אלון אדיר ממדים, ושוב עולים ויורדים מדרגות וממשיכים הלאה. למה מופיעים כאן גרמי המדרגות? תעלומה. בכל מקרה, בצדי עץ האלון נחים שני ספסלים תכולים - המיועדים ככל הנראה לשני זוגות אוהבים. או לזוג אחד שבא לכאן כדי להציע גירושין.
אז לא משנה באיזה הרכב הגעתם - יש ספסלים שאסור להגיד להם "לא". שבו, נוחו, שום דבר לא בוער. תנשמו. כיף גדול. באמת.
עין צור: הזמן האבוד
ואז, בלי להודיע מראש, הגיע הדבר שלא ידענו על קיומו - פשוט כי לא ראינו תמונות לפני הטיול: עין צור. זה הרבה יותר מעין והרבה יותר מצור. מדובר במרחב ששלווה גדולה שוררת בו, בעיקר אם מספר המבקרים קטן.
במקום הזה, שנראה כמו ציור שהייתם רוצים להיטמע בו, יש ניקבה עמוקה שנחצבה בהר שמימיה זורמים כבר דורי-דורות, אמת מים נהדרת שחלקה מקורה, בריכת מים מרובעת שנבנתה במקור כדי לנסות ולשחזר את בית הגידול הלח שהתקיים באזור בעבר וגם בריכת טבילה קטנה ואינטימית. והמון מקומות מסתור ופינות זולה מוצלות תחת עצים קשישים ומפוארים. והכל באדיבות הרומאים, שידעו איך לחיות - וגם איפה לחיות.
אגב, אם אתם בעניין של להכין קפה או תה, אל תשתמשו במי המעיין, אלא אם אתם מעוניינים בתה עם נגיעות של ראשונים. מניסיון.
בכל מקרה, זה בדיוק המקום לטבול קלות, לעצום עיניים, לשלוף ערכת קפה, ספר טוב, מוזיקה טובה באוזניות, חיבוק לבן/בת הזוג או לעצמכם ואחרי דקה וחצי להבין שעברו כבר שעתיים.
חובבי ארכיאולוגיה? ליד בריכת המים ניצבים שרידי בית מרחץ רומי שעשה שימוש במימי עין צור. יש בו ארבעה חדרים, כולל חדר חם (קלדריום) שאיפשר רחצה מפנקת בימי החורף. איפה בדיוק היה החדר החם? במקום שבו תראו עמודים קטנים שניצבו תחת הרצפה ויצרו חלל תת-רצפתי, שהתמלא באוויר חם שזרם לכאן הישר ממתקן הסקה.
שוקת של ברווזים ודגל של האצ"ל
עם כל הכבוד לרומאים, מחר יום עבודה וכבר צריך להתחיל לחזור. יוצאים מבית המרחץ וממשיכים לכיוון צפון-מערב על השביל הכחול, שחובר כעת גם לשביל ישראל.
אם יש לכם מפה, תוכלו לדלג לרגע לתל צור - שרידי יישוב שהוקם במתכונת "חומה ומגדל" בשנת 1939. יש פה נוף נהדר של בקעת הנדיב וגם שלטים סוריאליסטיים, כגון "חדר ילדים" או "שוקת הברווזיה". מצאנו כאן אפילו דגל של האצ"ל שמישהו הניח כאן. לא נגענו. אולי רק קצת.
בכל מקרה, עם או בלי הדילוג לתל צור, ממשיכים על השביל הכחול ומגיעים אל חורבת עלק המרשימה. עשרות חדרים אכלסו את המבנה רחב הידיים הזה, ששימש ארמון הרודיאני, אך למעשה חפירות שבוצעו באזור גילו כי בני אדם ישבו כאן כבר לפני כ-10,000 שנים.
עוד כמה מטרים ספורים, ואתם מגיעים אל קשת אבן הרוסה למחצה ולצדה מבנה מקומר יפה - זהו בית חורי, מבנה עות'מאני שהיה חלק מאחוזתם של בני משפחת חורי מחיפה בתחילת המאה ה-20.
אז הנה, ההפתעות כאן לא מפסיקות להגיע בזו אחר זו - והכל במסלול קליל של כולה 2.5 קילומטרים. מכאן חוזרים מערבה בשביל, אל החניון של גני רמת הנדיב, ופוגשים את כל מבקרי האתר הפופולרי, שאין להם מושג קלוש מה מסתתר להם מתחת לאף.
מודיעין שלום
איך מגיעים: נוסעים לחניון רמת הנדיב מכביש 672 בין בנימיה לזיכרון יעקב (פניה מערבה משולטת היטב). אורך המסלול: כ-2.5 ק"מ. המסלול חשוף ברובו לשמש, כך שעדיף לטייל בו מוקדם בבוקר או אחר הצהריים, רק קחו בחשבון שהחניון של רמת הנדיב ננעל בשעה 16:00 (בשישי בשעה 14:00). במקרה זה, כדאי לחנות לפני המחסום, ליד מסעדת "דוריס", ולצעוד ברגל לנקודת ההתחלה (מה שיוסיף לכם כמה מאות מטרים לכל כיוון).
לא לוותר: שאלתם פעם את עצמכם מדוע יש גנים שמעלים את מפלס השלווה והרוגע? למה גנים מסוג מסוים מכניסים אותנו למצב מדיטטיבי, בעוד גנים מסוג אחר גורמים לנו לתחושה פראית? אם אתם כבר כאן, אל תחמיצו ביקור בגני רמת הנדיב, אולי היפים מסוגם בארץ. הנדיב הוא כמובן הברון רוטשילד, שאחוזת הקבר שלו מצויה פה, מוקפת בגנים מטופחים לעילא, שבהם אינספור מיני צמחים - והבכל מסודר בהרמוניה שובת לב. במילים אחרות, 70 דונמים של גנים בעלי שמות מסקרנים כגון גן המפלים, גן הדקלים, גן הוורדים ואפילו גן הריחות. הכניסה ללא תשלום. למידע נוסף ושעות פתיחה באתר רמת הנדיב.
לעשות רושם על החבר'ה: בתוך ניקבת המים, לא הרחק מהמקום שבו מתחילה אמת המים, התגלו יותר מ-2,000 מטבעות המתוארכים לתקופה הביזנטית (המאות הרביעית-השביעית לספירה). מהיכן הגיעו כל המטבעות הללו? לפי אחת הסברות, המעיין נחשב כבעל סגולות פריון ומרפא, מה שהביא את הטובלים והטובלות בו להשליך אליו מטבעות לאות תודה.