המשבר הארוך ביחסים בין טורקיה לישראל, החזיר את הישראלים לאיי יוון, כשהיוונים, מצידם, שמחים מאוד לקבל את הישראלים שבאו במקום המוני גרמנים, שהפסיקו לפקוד את יוון עקב מתיחות בין העם היווני לממשלת גרמניה, המואשמת בגזרות הכלכליות שנכפו על היוונים.
עוד טיולים בעולם בוואלה! תיירות:
קורפו, בשביל הרומנטיקה
אסקפיזם מהחורף: הבריכות המדהימות בעולם שיצר הטבע
לפני שהאמריקאים באים: לטעום את קובה האמיתית
אך הנופש היווני, זה אולי מוכר לישראלים, אולי מתחיל "בבטן-גב" אך לבטח לא מסתיים בו. הישראלים גילו מחדש את סצנת המועדונים והמוזיקה היוונית הקלאסית באתונה, נמל פיראוס וסלוניקי. המוזיקה היוונית עשתה קאמבק ענקי בשנים האחרונות והישראלים נהנים לפקוד את המועדונים לסופ"ש של מוזיקה ואוכל יווני מצויין.
אבל יש גם את יוון האחרת. יוון ההררית, המנותקת משהו משאר המדינה, בעיקר עקב הטופוגרפיה הקשה. יוון למתקדמים. יוון ההררית היא אזור בתולי ותמים, שבו הרים נישאים שזרועים בכפרים קטנים ונסתרים, חרוצים בקניונים, עמקים ומחוברים ברשת כבישים ודרכי עפר צרים ומפותלים.
הסיבה העיקרית לניתוק נעוצה בהיסטוריה של יוון. העות'מאנים ששלטו בה ברציפות כ-400 שנה, חייבו את היוונים לשלם מידי שנה מיסי גולגולת גבוהים לשלטון וגם לקחו/חטפו חלק מילדי האיכרים לשירות בצבא העות'מאני - שנקראו יאניצ'רים. האיכרים היוונים ברחו מפני גזרות השלטון העות'מאני והרדיפות, והתיישבו ברכס הרי הפינדוס, הידוע גם בשמו "עמוד השדרה של יוון". תחת המוטו "רחוק מהעין - רחוק מהלב", הם חיו בשקט עד שהשלטונות העות'מאנים הבחינו בבעיה שנוצרה אי שם בתחילת המאה ה-18 - אזור מרכז יוון ההררי הפך למעיין מדינה עצמאית בתוך יוון הכבושה על ידי העות'מאנים.
הרי האלפים של יוון
אז עכשיו נקפוץ מהמאה ה-18 ישר למאה ה-21. במרחק של כשלוש שעות נסיעה מהמטרופולין העמוס של אתונה, אפשר לטייל באזור מקסים. תכירו את חבל אבריטניה (Evrytania), הזרוע בקניונים מרהיבים, נחלים, נהרות שוצפים ואגמים שבהם המים כה נקיים וצלולים עד שאפשר לשתות אותם ישר מהאגם. בחבל ארץ זה מכסה השלג בחורף חלק גדול מפסגות ההרים' והטמפרטורה מגרדת את האפס במשך היום וצונחת אל מתחת לאפס בלילות.
בירת החבל היא העיירה הקטנה קרפניסי (Karpenisi), שבה כ-12 אלף תושבים (תלוי בעונת השנה) והיא הממוקמת ליד אתר הסקי בהר ולוכי (Velouhi). העיירה משמשת נקודת מוצא לטיולי יום, או כבסיס לנופשי הסקי, היחסית לא רבים, שמגיעים לאתר מאזורים שונים ביוון. גובה הפסגה קצת מעל 2,300 מטרים מעל הים. חבל אבריטניה הוא אזור חקלאי בבסיסו, שבמשך הרבה מאוד שנים לא טופח על-ידי הממשלה היוונית, או הושקעו בו כספים בפיתוח תשתית התיירות שלו. הפוטנציאל אמנם גבוה, אך מה לעשות - ליוון נגמר הכסף.
אז יצאנו בשיירת ג'יפים קטנה לטעום את האזור היפהפה הזה עם יזהר גמליאלי, מדריך מחברת "טריפולוגי", שגם אירחה אותנו ביוון. יזהר סייר באזור בפעם הראשונה בתחילת שנות ה-90 והתאהב בו. את "האהבה הראשונה" הזו חשים לאורך כל הטיול.
מזג האוויר: סוף חודש ינואר. בחוץ קר ומושלג. אצלנו ירד גשם במשך חלק מהטיול (ארוע נדיר באזור בחודש ינואר, כי בדרך כלל הכל מושלג). הנופים שנשקפים בחוץ משלבים נוף וטבע אלפיני, שאם שדומים לספרד או איטליה - פסגות הרים מושלגות וכפרים יווניים קטנים ופסטורליים. האנשים חמים ולבביים (הפוך ממזג האוויר).
במשך ארבעת ימי הטיול קיבלנו מנה גדושה של נופים מדהימים, נהיגת 4x4 בשטח בדרכים מעניינות, סיפורים על מיתולוגיה יוונית שזורים בהיסטוריה מודרנית של יוון ותיאורים עדכניים על המצב הפוליטי הנוכחי במדינה מעניינת זו.
נבהלתם מהחורף? כדאי לבוא לכאן גם בקיץ
גולת הכותרת, לטעמי, היתה הסיור במטאורה (Meteora) - חבל ארץ שבו נמצאים 24 מנזרים הממוקמים בראש צוקי אבן נישאים. חבל ארץ זה "כיכב" באינספור ספרים וסרטים, כשהמוכר והזכור בהם הוא סרט מסדרת ג'יימס בונד "לעייניך בלבד".
התירגום החופשי של מטאורה לעברית הוא: "באמצע השמיים" או "תלוי באוויר". מטאורה הוכרז כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו. קשה להאמין שאת המנזרים, חלקם בני כמעט אלף שנים, בנו נזירים בעבודת ידיים בלבד. את חומרי הבנייה העלו לראש הצוקים בעזרת חבלים, סלים וגלגלות בסיוע חמורים ובהמות משא. לאחר שראיתי את המנזרים במטאורה, סימנתי "וי" גדול ברשימת המקומות שרציתי מאוד לבקר בהם ולא זכיתי עד כה.
נגיעה קטנה באוכל המקומי. בשונה מאזורי החופים, הדגש כאן הוא על בשר ,בעיקר כבש, תבשילי קדרה, גבינות בתנור, פשטידות מסוגים שונים וממולאים. הבישול נעשה מחומרי גלם טריים, הנמצאים בשפע כאן, והתוצאה היא אוכל מצוין, לא מתוחכם, אך טעים ביותר. האלכוהול המקומי כולל, כמובן, את האוזו, אך המלך באזור ההררי הוא הצ'יפורו - מהדורה יוונית מעולה לגראפה האיטלקית. על היינות המקומיים כאן אפשר לוותר בקלות ולהזמין יין מאזורי החוף, או יין מכרתים.
למי שחורף וקור לא ממש מושכים אותו, אני מציע לבקר כאן בקיץ. בין האטרקציות שקיימות ניתן למנות ספורט אתגרי, כמו רכיבת אופני הרים, ראפטינג בנהרות, שיט קיאקים, ספארי ג'יפים, טיולי הליכה בקניונים ומה שלטעמי לא פחות חשוב - הבתוליות של האזור.
לא תתקלו פה בהמוני תיירים, זאת אני מבטיח, או טורים של אוטובוסים בכבישים הצרים. "ניקוי הראש" הוא אמיתי, ומי שמתעקש יכול לשלב אותו עם מספר ימי חופשה בחופים או באיזה קלאב.
אפשר לטייל ביוון ההררית לבדכם, פשוט שוכרים רכב ודואגים ללינה ולשאר המנהלות, אבל מי שמעוניין יכול להצטרף לטיול מאורגן, שכולל הדרכה צמודה בליווי מדריך ישראלי, ג'יפים ודלק. הלינה במלונות ברמת 4 כוכבים טובה וחצי פנסיון. ארוחות הערב מתקיימות בטברנות בכפרי האזור. מחירו של טיול כזה, הכולל 4 לילות ו-5 ימים הוא כאלף אירו לאדם.