פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      המשפחה שמראה לתיירים את ישראל היפה

      חיים רוקמן היה בן 15 כשהצטרף לטיול עם אביו, מורה דרך בארץ. כשאביו נפטר, הוא הוריש לו את המקצוע, וכשהפך לאב בעצמו גם שני בניו נדבקו בחיידק השבילים. "זה אתגר להראות לתיירים את הצד החיובי של ישראל", אומרת משפחת המטיילים, שמגדלת כבר דור 4 של מדריכים

      משפחת רוקמן מורי דרך מדריכי טיולים (ראובן קסטרו)
      כל דור הוריש את אהבת הארץ לאחר. אמיר, חיים ואסף רוקמן עם הסבא בתמונה הקטנה (צילום: רובי קסטרו)

      אתם מוזמנים לקפוץ אחורה בזמן, לסוף שנות ה-50. חיים רוקמן, אז בן 15, מצטרף לטיול עם אביו, פטר, מורה דרך שמדריך קבוצות מטיילים ברחבי ישראל. ענף התיירות בארץ עוד נמצא בחיתוליו, אוטובוסים כמעט ולא היו בנמצא, והמטיילים נאלצים לשבת אחד מול השני על ספסל קשה בתוך משאית ללא חלונות.


      עוד סיבות לטייל בארץ בוואלה! תיירות:
      ספר המדבר: טיול בין צהוב לירוק בחבל יתיר
      9 מקומות מיוחדים לטיול שונה בנצרת
      עין אפק: ביצות, ג'מוסים ושפמנונים ערסים


      ובכל זאת, חיים נהנה להצטרף לטיולים של אביו, מקשיב לסיפורים שלו ולומד את כל סודות ההדרכה. כשחיים הגיע לגיל 17 אביו נפטר, אך הוריש לו את מקצוע מורה הדרך. גם בניו של חיים, אמיר ואסף, החלו לעסוק בהדרכת טיולים וכך שלושה דורות התחנכו על אהבת הארץ וחשפו בפני תיירים רבים את היופי שיש לישראל להציע.

      "במהלך השירות הצבאי שלי בחיל הים, הציעו לי לעבור קורס של מורי דרך, ומכיוון שאבא שלי עסק בזה החלטתי לנסות. זאת הייתה גם הזדמנות טובה לצאת מהבסיס", אומר חיים, שחגג לאחרונה 70 שנה. "כשסיימתי את הקורס, לא חשבתי לעבוד כמורה דרך, אבל חבר שלי סיפר לי שמחפשים מדריך דובר גרמנית", הוא מוסיף. אבי, שעלה מגרמניה, לימד אותי את השפה (אני דובר גם ערבית, צרפתית ואנגלית) וכך התחלתי להדריך קבוצות של תיירים מחו"ל. אני מדריך בעיקר קבוצות של תיירים בני 60-30 באזור הנגב ובירושלים, הקרובה לביתי במבשרת, אבל גם בעולם, במצרים, ירדן וקניה. מרבית הטיולים טיולי רכיבה על אופניים".

      משפחת רוקמן מורי דרך מדריכי טיולים (באדיבות המצולמים)
      חיים ואחותו כילדים עם האב, פטר, מורה הדרך הראשון במשפחה (צילום: משפחת רוקמן)

      "להמשיך את המורשת של אבי ז"ל"

      כאמור, בניו של חיים, אמיר (בן 33 מקיסריה) ואחיו אסף (בן 32 מבית נקופה), החליטו לעסוק גם הם בהדרכת טיולים ובדומה לאביהם, גם הם עוסקים בטיולי הדרכה על אופניים - אמיר מדריך תיירים מחו"ל בעיקר באזור ירושלים, הגליל והנגב, ולאסף יש עסק של טיולי רכיבה על אופניים בשם "Bike Jerusalem", כשעיקר הטיולים הם באזור ירושלים.

      חיים, שגדל לתוך עולם מורי הדרך, הושפע מאביו שנתן לו דחיפה ראשונה לעסוק בתחום. אך האמת היא שהוא החליט להצטרף אליו לטיולים בעיקר כדי להיות איתו. "רק אחרי שהתחלתי לעסוק כמורה דרך ולהמשיך את המורשת של אבי ז"ל, התחלתי באמת להתאהב בארץ", הוא מעיד.

      אבל עד כמה חיים השפיע על בניו לעבוד כמורי דרך? מסתבר שאצל, אסף, הבן הצעיר, לא הייתה ברירה אחרת: "מילדות טיילתי עם אבא שלי ותמיד נהניתי מכך, ובגיל 26 הבנתי שזה הייעוד שלי ושאני לא יכול ולא רוצה לעשות שום דבר אחר. גדלתי לתוך זה".

      המקרה של אמיר, הבן הבכור, מעט שונה. אביו דווקא לא רצה שיעסוק בתיירות ושאף שבנו, ששירת בשירות קבע בחיל הים, ימשיך בקריירה צבאית. ובכל זאת, אמיר הלך אחרי ההדרכה: "בחרתי להיות מורה דרך, כי ספגתי את אהבת הארץ מאבא. זה גם נראה לי כמקצוע מהנה וגם כהזדמנות עסקית".

      משפחת רוקמן מורי דרך מדריכי טיולים (באדיבות המצולמים)
      חיים מדריך קבוצה של תיירים משוויץ במדבר סיני
      משפחת רוקמן מורי דרך מדריכי טיולים (באדיבות המצולמים)
      חיים רוקמן באחד מטיולי האופניים (צילום: משפחת רוקמן)

      הדרך האולטימטיבית לראות מקום

      כשאני מנסה לברר למה השלושה בחרו להדריך דווקא טיולי אופניים, אומר אמיר כי מבחינתו לטייל על לטייל על אופניים בכל מקום בעולם זאת הדרך האולטימטיבית לראות מקום, לחוות ולהיות חלק ממנו. "הטיול הראשון שלי היה בגיל 26 בארה"ב", הוא מסביר. "זה היה מסע אופניים של שלושה שבועות. וכל כך נהנתי שהחלטתי להפוך זאת למקצוע".

      חיים מספר כי לטיולי האופניים הגיע דווקא במקרה: "בשנות ה-70 חבר שלי שעסק כמורה דרך, סיפר לנו שהוא מתכוון לקנות אופניים, ובערב בסיום כל טיול, לרכוב להנאתו. התאהבתי ברעיון, וכשפגשתי את אישתי אווה, שהיא רוכבת אופניים מקצועית, החלטתי להפוך את הטיולים שלי לטיולי אופניים. מדובר על טיולים נינוחים, לא מירוצים או תחרויות".

      בזמן שאנחנו מדברים על טיולי האופניים, נשען חיים לאחור בחיוך רחב, ונזכר בסיפור משעשע: "בשנת 1973 הדרכתי קבוצת רוכבי אופניים מאנגליה על גדת הנילוס, במצרים. מאחור השתרכה רוכבת שהייתה די שמנה, ואני התלוויתי אליה בזמן ששאר הרוכבים דהרו קדימה. עברנו ליד בור בכביש והיא לא שמה לב אליו, נפלה ונתקעה בתוכו. הילדים שגרו בכפר הסמוך צחקו, הצביעו עליה וזרקו עליה קני סוכר, ואני ניסיתי להסתיר אותה כדי לצמצם את המבוכה שלה".

      כשמקצוע מורה הדרך עובר במשפחה, זוכים בני המשפחה ללמוד בצורה הטובה ביותר את רזי המקצוע. חיים למד הרבה מאביו ז"ל על הדרכת טיולים: "הוא אמר לי כשאתה רוצה לתת לאנשים הסבר ארוך ומסובך, למשל, על ההיסטוריה של הכנסת, צריך לדאוג שהם ישבו, שלא יהיו בשמש ולדאוג שלא יהיה שום דבר שיסיח את דעתם, כך שהרקע שמולו אתה עומד צריך להיות נייטרלי. כשמספרים סיפורים חשוב למצוא קשר למשהו שהמטיילים כבר יודעים. למשל, כשאני מספר לתיירים נוצרים על הורדוס, אני מדבר על הקשר שלו לברית החדשה".

      גם אסף ואמיר, ספגו ידע רב מאביהם על עולם ההדרכה. "אבא שלי הוא אמן, איש מקצוע אמיתי שיודע לרתק אנשים בשיחות וזה משהו שעדיין לא הצלחתי להגיע אליו. מה שכן למדתי זה לעבוד קשה, להגשים את המטרות ואיך לתחזק את האופניים", אומר אסף. "יש ציטוט מפורסם של מארק טווין - כשהוא היה בן 15 הוא חשב שההורים שלו מטומטמים, ובגיל 25 הוא התפלא לראות כמה הספיקו ללמוד בגיל צעיר כל כך. לאבא שלי יש ידע רחב על כל נושא ואני מעריץ אותו על כך".

      אמיר מוסיף: "למדתי שאם נושא מעניין אותי באופן אישי, אז אפשר להציג אותו בצורה מעניינת, שכדי ללמוד שפה חייבים להתעקש לדבר אותה כל הזמן ושאנשים מחפשים את היוצא מן הכלל ונהנים יותר עם חופשה שהיא שונה קצת".

      משפחת רוקמן מורי דרך מדריכי טיולים (באדיבות המצולמים)
      "החלטתי להפוך את הטיולים שלי לטיולי אופניים". חיים מדריך תיירים מגרמניה בנגב
      משפחת רוקמן מורי דרך מדריכי טיולים (ראובן קסטרו)
      מקצוע מורה הדרך עובר במשפחה. הרוקמנים (צילום: רובי קסטרו)

      המדריכים כיום מודים יותר בטעויות היסטוריות

      חיים, שמדריך כבר כ-50 שנים, מספר כי הדרכות הטיולים בעבר היו שונות מאלו של היום. "בעבר מדריכי הטיולים הדגישו יותר את הלאומניות וניסו להצדיק את הסיבות לכך שישראל קיימת, למה אנחנו כל כך נהדרים והסתירו את הצדדים הלא חיובים שיש פה. עכשיו יש פחות לאומנות, פחות אנחנו ואנחנו, המדריכים מודים יותר בטעויות היסטוריות ומקבלים את העובדה שלא הכל מושלם כאן".

      ואם כבר דיברנו על כך שלא תמיד הכל מושלם, חיים מספר שאמא שלו, שלה היה ניסיון כאשתו של מורה דרך, הזהירה את כלתה: "היא אמרה לה שאני אטוס ב-3 לפנות בוקר או אקום בשתיים בלילה, אבל היא מבינה את זה ומקבלת זאת כפרנסה".

      אשתו של חיים, אווה, העדיפה שילדיה לא יעסקו כמורי דרך ורצתה שאמיר יהיה חשמלאי ואסף שרברב. "אבל מכיוון שגם היא רוכבת על אופניים ורואה כמה אנחנו מאושרים, היא מקבלת את זה בשמחה", אומר אסף.

      אווה אמנם מקבלת זאת, אך לא תמיד מצליחה להיכנס לתוך העניינים הביורוקרטיים של המשפחה. אמיר מספר שכל מפגש משפחתי נפתח עם דיוני מנהלה, בינו לבין אסף ואבא שלו. "יש ציוד רב שמסתובב ביננו, טנדר וזוגות אופניים, ואנחנו תמיד מתווכחים שעות מי יחזיר את הציוד ברכב, כי אף אחד לא אוהב לנהוג. כשאמא שלי שואלת מה קורה, במקום להתחיל להסביר לה אנחנו פשוט מסכמים בקוד קבוע: 'משהו שקשור לאופניים ומכונית'".

      משפחת רוקמן מורי דרך מדריכי טיולים (ראובן קסטרו)
      "הדבר האטרקטיבי במקצוע הזה הוא לדבר עם אנשים". משפחת מורי הדרך (צילום: רובי קסטרו)

      הדור ה-4 כבר בדרך...

      אז אווה אמנם לא בקיאה בביורוקרטיה, אבל גם היא כרוכבת מקצועית יוצאת לטיולי אופניים. בקרוב היא תצטרף, יחד עם שני הבנים, לטיול רכיבה על אופניים בארצות הברית עליו חיים חולם כל חייו.

      בינתיים בארץ, יש מקומות רבים שחיים, אמיר ואסף אוהבים לטייל בהם יחדיו, כמו המכתש הקטן בנגב, ועזוז בצפון-מערב הנגב, שלדברי אמיר זהו מקום מיוחד שמרגיש רחוק.

      למה חשוב לכם כל כך לעבוד כמורי דרך?

      חיים: "הדבר האטרקטיבי במקצוע הזה הוא לדבר עם אנשים ולגרום להם להתעניין במה שהם רואים ובמה שאני מסביר. אני מאוד נהנה כשאנשים מתעניינים ושואלים שאלות. מכיוון שאני מדריך רק תיירים מחו"ל, זה אתגר מבחינתי להראות להם את הצד החיובי של ישראל וצדדים של ההיסטוריה שלא ידועים להם. פעמים רבות אני מקבל שאלות חודשים אחרי שהטיול נגמר, וזה מקסים בעיניי. הקשר האישי מאוד חשוב לי".

      אסף: "אני חי את המקצוע ורואה בו שליחות. אני תמיד מנסה להציג לתיירים את ישראל בצורה החיובית כפי שאני רואה אותה. את הדברים שיש לאהוב כאן, ויש הרבה כאלה".

      אמיר: "אני רואה במקצוע הזה דרך להתפתח ואושר גדול. יש לי שלושה ילדים, ילד בן 7 ותאומים בני שנתיים, ואם בעתיד הם ירצו להיות מורי דרך אני אשמח".