השלכת, המזוהה כל כך עם ארצות רחוקות, עוטפת את הרי הקרפטים ואת צפון רומניה ומעצימה עד מאוד את יופיה של הארץ הקסומה הזאת. לצד טבע פראי של מעברי הרים, יערות עד, מפלים ונחלי מים, אנו פוגשים כפרים קטנים, ערים ומבצרים נישאים שבהם משתלבים אגדות וסיפורי עם על שליטים אכזריים לצד רוזנים וערפדים.
עוד טיולי סתיו וחורף בוואלה! תיירות:
עם בוא השלכת: 10 יעדים מומלצים לחופשה בסתיו
ללכת עם השלכת: טיולי הסתיו היפים בעולם
זה הסתיו: התקופה הכי טובה לטיול בעמק יזרעאל
רומניה של ימינו היא מדינה המחפשת את זהותה ועתידה בין מזרח למערב, בין אסיה לאירופה, בין מיתוס למציאות. לטייל ברומניה בתקופה של שלכת מרהיבה, זה להתרגש מהמראות של הטבע בצבעי אדום, כתום וצהוב, ולדעת שאין תפאורה מתאימה יותר לזכרונות עבר ולסיפורה של קהילה יהודית מפוארת שכבר איננה עוד.
גם לאחר לא מעט טיולים וביקורים ברומניה סיקרן אותי מאוד לפגוש את רומניה בתקופת השלכת אליה יצאנו בתחילת אוקטובר, עת הסתיו בהרי הקרפטים. התייעצנו עם מיטב המומחים לזמן שיא השלכת, רוב המומחים טענו שאנו מקדימים את שיא השלכת בשבוע או שבועיים. אחסוך לכם את המתח - השלכת ברומניה הייתה כמעט בשיאה, עצי יער בצבעים של אדום, כתום, חום, צהוב ובגווניהם השונים והמתחלפים.
לאחר הנחיתה בשעות הבוקר המוקדמות בבוקרשט הבירה, נסענו אל העיירה קורטה דה ארג'ש (Curtea de Arges), השוכנת למרגלות הרי הקרפטים בנקודת מוצא לאחד הכבישים היפים ברומניה - כביש טראנספגרשאן העולה אל הרי הפגארש. הכביש נבנה בשנות ה-70 לאחר הפלישה הסובייטית לפראג ב-1968. צ'אושסקו שפחד שפלישה כזאת תתרחש גם ברומניה, סלל כביש שיהווה קיצור דרך לצבא רומניה להגיע לאזור ולהגן על טרנסילבניה.
הכביש עובר בנופי הרים מדהימים ותכנית הטלויזיה טופ גיר בחרה בו לכביש הטוב ביותר בעולם לנסיעה חוויתית. נסענו אל אגם וסכר ווידרארו המרשימים ביופים, כאשר בדרך מתנשאית מצודת פוייאנרי - היא מצודת דרקולה האמיתית. זאת היתה התפאורה לפגישתינו הראשונה עם השלכת - עדיין בתחילתה. ביקרנו בעיירה המנומנמת קורטה דה ארג'ש, שבה נמצא המנזר הנחשב ליפה ברומניה, שבו קבורים מלכי רומניה ונשותיהם.
משלימים למניין בקהילה היהודית בקלוג'
המשכנו צפונה אל חבל טרנסילבניה, חבל ארץ שצורף לרומניה לאחר מלחמת העולם הראשונה. אירוע האיחוד של טרנסילבניה עם מחוזות וולחיה ומולדביה נחשב עד היום כארוע מכונן וחשוב בתולדות רומניה והוא התרחש בעיר אלבה יוליה (Alba Iulia), השוכנת בין הערים הסקסוניות והמבוצרות סיביו וקלוז' נאפוקה (Cluj Napoca).
המשכנו בנסיעה דרך עמק נהר האולט לעיר סיביו, עיר סקסונית שהוקמה במאה ה-12 והמטייל בה מרגיש כאילו הוא צועד בסמטאות עיר ימי ביניימית. מרכז העיר ההיסטורי מאוכלס במבנים עתיקים מימי הביניים ומעל כל אלו בולטים מגדל המועצה ממנו ניתן לערוך תצפיות על העיר העתיקה, גגות הבתים מהם בולטים פתחי איוורור קטנים הנקראים "העיניים של סיביו", ומוזיאון ברוקנטאל שהיה שליט טרנסילבניה וידיד אישי של הקיסרית מריה תרזה מבית הבסבורג, אחת הנשים המשפיעות ביותר בתקופתה.
מסיביו המשכנו צפונה אל קלוז' נאפוקה, עיר האוניברסיטאות היפה. בדרך ערכנו סיור הליכה בטבע בקניון טורדה (Turda) לאורך הנחל הזורם בין מצוקים בגובה של 300 מ'. את השלכת עדיין לא פגשנו!. בעיר קלוג' התוססת והיפה התוודענו למרכז העיר על שלל מבנים בארוקים הצבועים בצבעים שונים ויפים להפליא, פסלו של הגיבור ההונגרי-רומני, מתיאס קורבין ניצב במלוא גדולתו על יד הקתדרלה הגדולה.
בערב נסענו למפגש עם הקהילה היהודית בקלוג' בבית הכנסת הנאולוגי של העיר. כמובן שהשלמנו למניין, מחווה לקהילה היהודית שבמקום. לאחר מכן מופע שירים מרגש של בני הקהילה ששרו לכבודינו את "אבינו מלכנו", "אדון עולם", "ירושלים של זהב" ועוד. שום עין לא נשארה יבשה. לפני השואה, טרם יצאו המשלוחים לאושוויץ-בירקנאו במאי 1944, שיגשגה בקלוג' קהילה של למעלה 16,600 יהודים וכיום מתגוררים בה כ-400 יהודים בלבד.
זכרונות מאלי ויזל
ממשיכים צפונה דרך מעבר ההרים אל עבר חבל מארמורש, הגובל עם אוקראינה בצפון. בגלל הניתוק שיצר מחסום הררי, האזור לא הושפע האזור מחידושי המאה ה-20. על המאה ה-21 טרם שמעו בחלק מהכפרים שם. החיים במחוז זה עדיין מתנהלים סביב כנסיות העץ הכפריות בעלות הצריחים הגבוהים. עדיין ניתן לפגוש את התושבים בלבושם המסורתי, ובדרכים נוסעות לצד המכוניות עגלות עץ רתומות לסוסים. הביקור בעיירות ואורח החיים המרתק מזכיר משהו את סיפוריו של ש"י עגנון על חיי היום -יום של הקהילות היהודיות במזרח אירופה.
אנו עוברים את בירת המחוז באיה מארה (Baia Mare) ועולים בגובה אל מעבר ההרים. נוסעים בדרך מיוערת ולאט לאט נגלית לנו לראשונה השלכת, צבעי העלים הופכים אדומים, כתומים, חומים וצהובים - קשה שלא להתרגש מיופיה. אנו חוצים את מעבר ההרים ונוסעים אל העיר סיגט (Sighet), שהתפרסמה אצלנו כעיר שבה גדל והתחנך אלי ויזל, חתן פרס נובל. ויזל מספר בספריו על היותה עיירה יהודית טיפוסית, שנתקיימה מאות שנים, ובספרו "בין השמשות" הוא מחפש אחר זכרונות ילדותו.
לצד חיים יהודיים דתיים אורתודוכסים, הייתה סיגט גם מרכז לחיים חילוניים עשירים מבחינה תרבותית עם עיתונים, ספרים וספריות פרטיות, קבוצת "שמשון סיגט", סרטים, הצגות תאטרון, להקת ג'אז ועוד. בספרו של מנחם קרן קרץ על מרמורש-סיגט, כותב המחבר שגילוייו על החיים בסיגט גרמו לו לחוש כי העיירה הגלותית קרובה משהו אל החיים בתל אביב של פעם. אנו נוסעים צפונה ומתקרבים לסיגט ואני מדמיין את הלמות הלב של אלי ויזל החוזר לעיירת הולדתו לאחר 20 שנה. בפעם הקודמת שיצא את סיגט היה זה כשהיה בן 15 ברכבות אל אושוויץ-בירקנאו, ו"עכשיו" הוא שב אליה. אני מנסה לדמיין את המתואר בספרו כיצד בחוזרו לסיגט ספר לאחור את הקילומטרים - "סיגט 40 ק"מ", "סיגט 30 ק"מ"... "סיגט 10 ק"מ", "סיגט 20 שנה.
בסיגט טיילנו עם העיתונאי ג'וני פופשקו, העובד כשדרן ברדיו סיגט. ג'וני כתב מספר ספרים על יהדות סיגט ובטיולינו בעיר בין בית הכנסת, ביתו של אלי ויזל שהפך למוזיאון לשואה, מלון קורונה המפורסם הזקוק כעת לשיפוץ דחוף, שוק העיר ועוד, אני שואל ומקשה על ג'וני שייספר מה פירוש עיירה יהודית? איפה היו חנויות ובתי היהודים? איפה היו בתי הדפוס? הספרייה של ישראל וויס? ג'וני עם חיוך מבויש שם ידו על כתפי ומצביע על צד אחד של הרחוב ואומר לי: "מפה כל הרחוב עד הסוף היה בבעלות משפחת קאהן, ומהצד השני משפחת טייטלבאום". סיגט הייתה עיירה יהודית, ןכמעט 50 אחוזים מתושביה היו בני דת משה וישראל. קשה לתפוס זאת. כך היו עיירות יהודיות רבות בכל רחבי מארמורש וברומניה כולה.
אשכבה עליזה ב"בית הקברות השמח"
העיירה וויסאו דה סוס (Viseu de Sus), שממנה יוצאת היום רכבת קיטור הידועה בכינויה "מוקניצ'ה", "הרועה הקטנה", נוסעת במעלה נהר הוואסר אל עבר אוקראינה. המסילה הושלמה בשנת 1932 והקטרים הם בני אותה תקופה. במקור היתה זאת רכבת להוצאת גזעי עצים שנכרתו באזור, והיום משמשת הרכבת לטיולי תיירים אל עומק היער. הנסיעה ברכבת קיטור כאשר משני צידנו, הרים נישאים, מכוסים ביערות, שרחבי העלים שבהם צבועים בגווני כתום זהוב, צהוב וארגמן. לאורך הנסיעה זורם הנהר ואליו נופלים מפלי מים, היוצרים מראות יפים של טבע במיטבו. בתחנת הרכבת הוסיפו לאחרונה מוזיאון קטן, חדר הנצחה ליהודי העיירה.
עיירה יהודית נוספת נודעת בשמה היידישאי ספינקא, ובשמה הרומני "ספינצ'ה" ובה "בית הקברות השמח", אחד מהאתרים המעניינים ברומניה שבו מצבות המתים מתארים את משלח ידם של המנוחים או אפיזודות שונות מחייהם. ככל שעוברים הימים, צבעי השלכת הופכים לחזקים יותר, אינני יודע אם זה בגלל חילופי העונות והזמן שמתקדם לתוככי החורף, או העלייה בגובה או אולי שילוב של שניהם.
באזור פויאנה בראשוב מראה ההרים המיוערים הצבועים אדום וכתום היו מרהיבים. אתי, שיושבת ליד, מספרת כמה היא מתרגשת. עשרות שנים כשהיתה גננת מסורה לא איפשרו לה לצאת בתקופה זאת לטיולי שלכת, ונראה כאילו שהשלכת בהרי הקרפטים בהחלט חיכתה לה כפיצוי על כך.
גולן לובנוב הוא מנכ"ל חברת יעדים טיולי תרבות וטבע בע"מ