לבנה קטנה ואדומה עשויה חימר, שנחצבה משרידי גטו ורשה, שינתה את תכליתה וממש כמו ניצולי השואה הפכה משואה לתקומה, מלבנה למזוזה. זוהי המזוזה, שנבחרה בתחרות עיצוב ומקבלת את פניהם של המבקרים במוזיאון לתולדות יהודי פולין, שנפתח היום (ג') בוורשה.
לא עוד מוזיאון שואה שמציג גדרות תיל, גרמנים מכים יהודים והנצחת הסבל שעברו יהודי פולין, אלא חווייה אחרת לגמרי ממה שאנו מכירים במוזיאונים מהסוג הזה. מוזיאון אינטראקטיבי, מרענן, יצירתי, מפתיע ובעיקר מלמד מבלי לעייף את הקודקוד. בעצם, הרעב לגלות מה הכינו לנו האוצרים בגלריה הבאה - רק גובר ומסקרן, ככל שמתקדמים בנבכי שביליו. 70 מיליון דולרים השקיעה ממשלת פולין בהקמת הבניין שנוסד כבר ב-2005, אולם תערוכת הקבע בו נפתחת, כאמור, היום (ג') בהשקעה של 45 מיליון דולרים מכספם של יהודים תורמים מפולין וארה"ב. "לא רצינו שיכתיבו לנו שום נרטיב מלמעלה", מסבירה נילי עמית, מי שאחראית על תיאום המוזיאון מול ישראל ומרצה באקדמיה בפולין על יהדות, את פשר התרומות.
עוד בוואלה! תיירות:
חברת תעופה מציעה: 79 אירו ואתם בברלין
זה הסתיו: התקופה הכי טובה לטיול בעמק יזרעאל
המטרו של רוסיה: ביקור ברכבת התחתית היפה בעולם
זהו מוזיאון שחושף את תפראתם של יהודי פולין באשר הם. היהודים שעשו את פולין למה שהיא, שהתפרשו לאורכה ולרוחבה בעשרות קהילות, שלחשו על אוזני מלכים, שחוזרו על-ידי נסיכים, שקיבלו כתבי זכויות כפי ששום שליט אירופי לא העז לספק להם, וכן, שנרדפו ממש כמו שהומלכו. "המוזיאון הזה הוא ניסיון להוציא לאור את חיי היהודים הפולניים שחוסים, לצערי, יותר מדי בצל השואה", אומר פרופ' דריוש סטולה (Dariusz Stola), מנהל המוזיאון והיסטוריון נוצרי שחוקר את יחסי פולין והיהודים. "אנשים לא מודעים לחיים הצבעוניים והעשירים של יהודי פולין לפני מלחמת העולם השנייה", הוא מוסיף.
ואכן, יהודים חיים בפולין כאלף שנים לערך. אחת ההוכחות לכך היא מצבה יהודית משנת 1203, שצילום אינטראקטיבי שלה נמצא במוזיאון ועליה הספד לאדם "נעים זמירות", כנראה חזן, ולכן ניתן לשער שהיהודים חיו בפולין עוד לפני שנה זו. פרופ' הניה זרמסקה (Hanna Zaremska), מהמכון ההיסטורי באקדמיה הפולנית למדעים, היא אוצרת הגלריה של תקופת ימי הביניים במוזיאון ונלחמה להתחיל את תיעוד חיי היהודים מהתקופה הראשונה שלהם בבמדינה, ולא מהמאה ה-19 כפי שרצו חלק מהחוקרים. "רצינו להראות שיש חיים יהודיים לפני העידן המודרני, חיים משגשגים שהשפיעו על כל פולין", היא אומרת.
עם הירידה לגלריות של המוזיאון, שנמצא מול אנדרטת מרד גטו ורשה המוכרת ברחוב מרדכי אנילביץ' (מפקד המרד), מגלה המבקר שיהודים לא חיו בפולין רק בשטייטל, הסתובבו בלבוש גלותי או היו סנדלרים. היהודים היו גם מחוזרים על-ידי מלכים, למשל, המלך מיישקו (Mesc) שהיה הראשון שקיבל עליו את הנצרות במאה ה-10 לספירה וגם את היהודים, שהיו סוחרים ויודעי קרוא וכתוב, והטביעו מטבעות עם כיתוב עברי ("ברכה", "מזל טוב") ששימשו את כל אזרחי פולין.
לקראת סוף ימי הביניים גדל מספרם של היהודים ועם התעוררותו של תהליך עיור ופיתוח מהיר, עברו האזרחים לערי מבצר (דוגמת מגדבורג הגרמנית) ובהן יישבו בעיקר יהודים, כדי לשדרג את העיר מבחינת מסחר וקשרים כלכליים עם העולם. אז גם הגיע "הסטטוס של קאליש" (1264) - אותו כתב זכויות נדיר שניתן ליהודים על-ידי הדוכס בולסלב החמישי (והעתק שלו מוצג במוזיאון) - שמעניק ליהודים 38 זכויות של חופש דת, עונשים למי שיתנכל ליהודים ושאר פריבילגיות שנשמרו פחות או יותר עד המאה ה-18, עם תום המונרכיה בפולין.
ניצול שואה מסתובב עם קבוצות מחוץ למוזיאון בלילה
אבל אין טוב בלי רע. ולצד השגשוג של יהדות פולין, האנטישמיות תמיד היתה שם, לוחשת על גחלים המשנות את עוצמת להבתן. "המוזיאון מציג את הטוב לצד הרע", אומרת עמית. לדבריה, החוקרים הבינלאומים שעסקו בתיעוד ואיסוף החומרים, ללא התערבות כלשהי מצד השלטונות בפולין או הכתבת נרטיב כזה או אחר, לא השמיטו את החלקים "הרעים".
ורע היה גם היה. למשל, פרעות ת"ח-ת"ט (1648) שהונהגו על-ידי בוגדן חמלניצקי, הלא הוא "חמיל הרשע", ופגעו גם באלפי יהודי פולין שנטבחו במשך שנים. רעה אחרת נוגעת בעלילות דם שקיבלו "אישרור" מפיו של יעקב פרנק, משיח שקר ותלמידו של שבתאי צבי, שטען שהיהודים אכן עושים מצות מדם ילדים נוצרים. וכמובן השואה, שלה מקדיש המוזיאון כ-20 אחוזים משטח התצוגה.
אך, כאמור, היהודים במוזיאון הזה הם היהלום שבכתר הפולני. הם מתגייסים לצבא הפולני, לוקחים חלק במרד נגד הרוסים שכובשים את אדמותיהם (למשל, המפקד ברק יוסלביץ') ומהללים את יהודי פולין שעשו לעצמם שם בעולם, כשאחד מהם הוא, כמובן, הבעש"ט, אבי תנועת החסידות. אבל המיצג היפה ביותר הוא בית הכנסת מעץ מהעיירה גבוז'דז'ייץ (Gwoździec - כיום באוקראינה), מהמאה ה-17, שתקרתו המצוירת והיפהפייה שוחזרה לפי צילומים ישנים. עשרות בתי כנסת מעץ פעלו בפולין עד פרוץ מלחמת העולם השנייה - את כולם שרפו הנאצים - וכאן יש אפשרות להבין כיצד הם נראו.
המוזיאון חושף עוד ועוד חדרים של מסורת וסיפורים יהודיים, שהולכים ומתקדמים לאורך התקופות. אתה נוגע במסך-מגע, מעביר סיפור עם האצבעות, מגדיל עמוד כאילו אתה בתוך סמארטפון ענקי. באחד החדרים עובר פרופ' מריאן טורסקי, ניצול אושוויץ שמנהל את המחלקה להיסטוריה באגודת המכון להיסטוריה יהודית בוורשה וגם נשיא מועצת המוזיאון. נילי מספרת, שלפעמים היא רואה אותו מסתובב עם קבוצות בשעה 11 בלילה מחוץ למוזיאון - כל כך יקר לו הפרויקט.
"המוזיאון הזה מחבר את פולין עם העבר שלה, כולל העבר היהודי שלה", אומר פרופ' סטולה, "כי בלי ההיסטוריה של יהודי פולין, אין לפולין היסטוריה טובה, כמו שללא ההיסטוריה הפולנית יהדות התפוצות אינה שלמה". גם ד"ר מאצ'יי קוזלובסקי, היסטוריון ולשעבר שגריר פולין בישראל, סבור שחשיבותו של המוזיאון עבור ההיסטוריה הפולנית היא עצומה. "המוזיאון מראה את ההיסטוריה של פולין מנקודת מבט שטרם הוצגה ובה מגוון אתני רחב של תרבויות ועמים", הוא אומר ומוסיף שעבור ישראל החשיבות היא גדולה עוד יותר, כיוון שרוב היהודים שחיים כרגע בעולם מוצאם מיהדות פולין-ליטא.
פילושמיות לצד אנטישמיות
שלושה מיליון יהודים פולנים נרצחו בשואה - המספר הרב ביותר של יהודים ממדינה אחת. שליש מתושביה של ורשה לפני מלחמת העולם השנייה (360 אלף) היו יהודים. אחריה נותרו בה פחות מ-8,000 בני דת משה וישראל.
פתיחת המוזיאון היא יום חג עבור יהדות פולין, ואולי גם עבור פולין עצמה - זו שמקושרת לתייר הישראלי עם השואה. פולין היא לא רק מחנות ריכוז והשמדה, בטח שלא יהודיה, ואת זה רוצים להנחיל פרנסי המוזיאון לקהל. שהיה עבר יהודי עשיר גם לפני המלחמה, עבר של אלף שנים עם תמורות ביחסי היהודים עם פולין, אבל שהם היו חלק נכבד מהצלחתה של המדינה האירופית הגדולה, וגם מכשלונותיה.
"במוזיאון הזה יש ייחודיות שאין בשום מוזיאון יהדות אחר", אומר פרופ' חנוך גוטפרוינד, נשיא האוניברסיטה העברית לשעבר וראשי אגודת ידיד המוזיאון וגם יליד פולין, "וזה הפילושמיות לצד האנטישמיות". לדבריו, אם לא היתה אהבת יהודים, לא היתה נבנית הקהילה היהודית הגדולה ביותר בעולם. "המוזיאון הזה מאזן את הנרטיב של מסעות השואה לפולין, כי צריך להראות שההיסטוריה שלהם עשירה מזה", הוא מוסיף. "המחקר והחשיבה פה הניבו משהו מרהיב, ולמרות ההסתייגות בציבור הישראלי מהפולנים והסברה שהם אנטישמים - מי שרואה את התערוכה, לא יכול שלא להתרשם ממנה וממה שיהודי פולין מייצגים עבור כולם".