נמיביה עם אופנוע ומטוס קרב: כבר לא משחק ילדים

קמתי בבוקר במצב רוח קרבי במיוחד, קיפלתי את הציוד ויצאתי לכיוון סווקופמונד (Swakopmund, בגרמנית "הפה של הסווקופ"), שהיא העיר השנייה בגודלה בנמיביה.


הפרקים הקודמים ב"רוכב על העולם":
רק אני והאופנוע: הישראלי שחורש את אפריקה לבדו
עם אופניים ואופנוע אל הנוף הכי יפה בעולם


מצב רוחי היה גרוע והחלטתי לנסות לרומם קצת את האווירה. מצאתי בפלאפון כמה שירים של המלך, הנסיך והדוקס (אייל, שלומי ופרץ) והרמתי חפלה שלא ניראתה כמותה בכל הסוואנות של נמיביה גם יחד. אפילו בנות-היענה והאנטילופות, שקפצו לי לתוך הגלגלים של האופנוע, רצו להצטרף.

הגעתי לסווקופ אחרי שש שעות רכיבה מתישות, נעצרתי על-ידי שוטר במעגל התנועה בכניסה לעיר. אחרי ששיירה ארוכה של מכוניות שחורות ורכבי משטרה חלפו על פניי, התברר שראש ממשלת נמיביה עבר פה בכבודו ובעצמו. החלטתי שזה זמן מתאים ללכת לדבר איתו על המצב בארץ ולצלם אותו נותן כמה מילות חיזוק לישראל.

הדבקתי את השיירה ונצמדתי לשוטר המאסף. הדגנרט היה כל כל כך מרוכז בלחטט באף, שלא שם לב שאני אחריו. נכנסנו לתוך בסיס של חיל הים. חשבתי לעצור לבקש רשות, אבל החלטתי לשמור על המומנטום, להצדיע בביטחון לשומר בכניסה ולהמשיך אל תוך הבסיס. כשכבר הייתי ממש קרוב, קפצו עלי כמה מהמאבטים והתחילו לתחקר אותי. אמרתי להם שבאתי להצטלם עם ראש הממשלה. הם צחקו עלי ואיימו לעצור אותי אם לא אסתלק משם. למזלם הייתי אחרי רכיבה ממושכת וגם חייב להשתין, אחרת לא הייתי מוותר להם כל כך בקלות...


עוד טיולים מיוחדים בוואלה! תיירות:
מדהים: המטייל שמצלם את העולם מתוך האוהל שלו
מטיילי סולו: הישראלים שבוחרים לטייל לבד
שלח לי שקט: המקומות הכי נידחים בעולם


למזלי, חודשיים קודם לכן קיבלתי מספר טלפון של בחור בשם רודי, שגר בעיר סווקופמונד. כל מה שידעתי עליו, זה שהוא אלוף נמיביה במוטוקרוס. זה הספיק לי כדי לדעת שזה אדם שאוכל יכול לסמוך עליו ולהשאיר אצלו את האופנוע בבטחה.

רודי קיבל את פניי בשמחה ואמר שיעזור עם מה שצריך, ושאני יכול להישאר לכמה זמן שארצה. בינתיים תיקנתי את הנזילה באופנוע וגם רכבתי עם רודי ב"גן עדן לאופנועים", שסובב את ביתו, בין גבעות לס לדיונות זהבהבות ענקיות, הנשפכות אל הים האטלנטי.

רודי פתח את שלוש דלתות החנייה האוטמטיות שלו, ואז נשמטה הלסת שלי כלפי מטה. שלושה אופנועי מוטוקרוס חדשים, שני טרקטורונים, אופנוע ים, מכונית ראלי וטרופי טראק עמדו שם והתחננו בפני שאעלה אליהם, שאפרק להם את הצורה. "הולך להיות לנו כיף השבוע", אמר לי רודי וטפח על שכמי.

רכבנו במשך שבוע שלם כל בוקר, עד שכל שרירי גופי (הלא מאומנים) עייפו. בעודנו יושבים על אחת הדיונות ומסדירים נשימה, הגיח מטוס קרב סיני וחג מעלינו למשך כמה שניות. רודי ראה שאני מתעניין במטוס ושאל אם אני מעז לטוס עם מטוס כזה. גיחחתי בזלזול ושאלתי אותו מה הביג דיל, כולה מטוס סיני ישן.

יום למחרת הגענו למחסן גדול בשדה תעופה קטן, לא רחוק מביתו. גיסו של רודי, טייס קרב נמיביאני, הוציא את מטוס הקרב הסיני שלו. התיישבתי בתוך הקוקפיט המשני ולמען האמת אפילו מעט חששתי. רגע לפני שסגרתי את תא הטייס שמעתי את רודי מתגרה בגיסו "רום אומר שהטייסים הישראלים לא סופרים אותנו...תראה לו מה זה".

ואז המראנו.

תודה למי עדן ולקולמביה על הציוד והתמיכה במסע