קזחסטן, אהובתי: ישראלים במסע בארצו של בוראט

אירופה מזמן נשכחה, הכבישים הנוחים פינו דרך לכבישים שנראים כמו אחרי הפצצה ביבשת אסיה ואת הדלק הזמין - החליף דלק פיראטי. הצוות הישראלי הראשון למונגול ראלי מגלה את קזחסטן וקירגיסטן ומתקרב בצעדי ענק לקו הסיום

08/09/2014
מונגול ראלי קזחסטן קירגיסטן. סתיו,
הרכב שלנו במדבריות של אסיה. עוד קצת ואנחנו בקו הסיום(צילום: סתיו)

כל כך הרבה דברים קרו מאז הפעם האחרונה! נדלג על המדינות האירופיות, שכולם מכירים, ונתמקד במרכז אסיה עם המדבריות, המחסור בדלק, מעברי הגבול שלא קל לעבור בהם.

למרות שכל אחת מהקבוצות המשתתפות במונגול ראלי נוסעת בדרכים משלה אל עבר היעד הסופי (אולאן בטור, בירת מונגוליה, למי ששכח), בכל זאת יוצא להיפגש מדי פעם עם קבוצה כזאת או אחרת. בהזדמנויות האלה, ממהרים לבדוק את הרכב השני, להחליף חוויות, לשאול איך הם מסתדרים וכדומה. קחו, למשל, את הקבוצה ממולדובה. החבר'ה לבושים בתלבושות מסורתיות והדרך שלהם להתרים כסף לעמותות הוא שירה - בעצם הם מהווים להקה, ששרה לכל אורך הדרך ולוקחת כמה כסף שמוכנים לתת בקהל. מוזיקה רועשת ברומנית, הרבה בירה ותצוגה מדהימה של תושייה. בנוסף לכל זה, רק אחד מחברי הצוות שם נוהג.


לעבור 18 אלף ק"מ עם טרנטה בלי אף כביש ראשי


"איך זה יכול להיות?" שאלנו והם הסבירו: הוא נוהג עד שמתעייף, מכריז על שעת שינה ואז כולם נרדמים לשעה עד שהוא כשיר לנהוג שוב... על גג הרכב שלהם חבית בירה ענקית שהוזמנה במיוחד ומהווה בעצם תא מטען גדול.

פגשנו עוד קבוצות רבות, כולל בחור שנוסע בפרארי שקנה במיוחד לקראת המסע. אני לא חושב שהוא היה מסתדר בכבישים של מרכז אסיה, כיוון שכבר באבק ובאבנים של גאורגיה נקרעה במנוע רצועת ההנעה וגרמה לנזק קשה. נכון לכתיבת שורות אלה, הוא עדיין ממתין בגאורגיה (יותר משבועיים!) לחלקי חילוף. לעומתו, צוות אחר נסע במשאית צבאית ישנה של וולוו, בת 40.

הרכב מתקלקל כל הזמן, המנוע נמצא באמצע תא הנוסעים, בין התא הקדמי לאחורי, ולכן אי אפשר לשמוע שום דבר חוץ משאגת המנוע האדירה. כן, והרכב הזה עושה שישה קילומטרים על כל ליטר דיזל...

אנו נוסעים בדרך, הופה היי, הופה היי!(צילום: סתיו)
קזחסטן. מרחבים בלתי נגמרים(צילום: סתיו)

אין כמו הכבישים בארץ!

כמה מילים על הכבישים במרכז אסיה. מי שמתלונן על הכבישים בארץ, עדיף שישב בשקט בצד ואם אפשר, אפילו שימחא כפיים. אין מילים לתאר את הכבישים השבורים של מרכז אסיה. לפעמים הכביש נראה כאילו טרמיטים ענקיים כרסמו אותו וכל מה שנשאר זה כמה גבעות אספלט. בפעמים אחרות, הכבישים נראו כמו אחרי הפצצה וכל מה שנשאר לקוות זה שבולמי הזעזועים של הרכב יעמדו במטלה.

באופן מפתיע, דווקא הכביש בין אטיראו בקזחסטן לגבול עם אוזבקיסטן היה במצב מדהים, מה שגרם לנו לנסות לדחוף כמה שיותר קילומטרים כדי להגיע לגבול בשעת ערב, כדי לא לחכות לביקורת הגבולות בשמש החמה של אמצע היום. אבל תכנונים לחוד ומציאות לחוד, ובסופו של דבר הגענו לגבול האוזבקי באמצע היום. סופת חול, טורים אינסופיים של משאיות, אנשים סוחבים שקים מלאים בכל טוב - מכפכפים ועד טלוויזיות.

באוזבקיסטן יש הרבה דלק, אך כולו מיוצא צפונה - לקזחסטן ולרוסיה. כך מצאנו את עצמנו מסתובבים לפחות שעה בכל בוקר מחפשים מישהו שיסכים למכור לנו קצת דלק באופן פיראטי. ככה זה עובד פה: לצד הכביש יושבים אנשים ולצדם בקבוקים, אנחנו ניגשים ומתחילים להתמקח על המחיר ובסופו של דבר קונים דלק במחיר מופקע של כ-3,500 סום אוזבקי (כ-1.2 דולר, עדיין זול יותר מאשר בארץ).

סלפי עם הטרנטה(צילום: סתיו)
שותים חלב סוסות ביורטה, מונגוליה(צילום: סתיו)

על הסכין

אבל לא רק מוכרי דלק אפשר לראות לצד הדרך. לצד הכבישים המשובשים בין בוכרה לסמרקנד, יש הרבה מאוד מוכרי אבטיחים, והאבטיחים כאן נהדרים. באחד הכפרים בחרנו איפה לאכול לפי האבטיחים ולא הצטערנו. ארוחה של סמסה - מעין סמבוסק מקומי ממולא בבשר כבש, סלטים, ולקינוח אבטיח קר. בעל הבית, אוזבקי כבן 50, סיפר לנו ששירת בצבא הסובייטי באפגניסטן לפני שלושים שנה, באופן מפתיע הוא זכר את התקופה הזאת לטובה... "משם הרוסית הטובה כל כך?" שאלתי אותו. "אהה, לא, זה כי שיחקתי בתור כדורגלן במוסקבה, בקבוצה בליגה הראשונה".

השינוי בנוף בין אוזבקיסטן לקירגיסטן מדהים. מארץ שטוחה ומדברית נכנסנו לארץ שמלאה הרים, נהרות ואגמים - הזדמנות להרבה מאוד עצירות לצילומים. באחת הפעמים עצרנו ליד יורטה (אוהל נוודים) וביקשנו רשות לצלם כמה תמונות. מיד הוזמנו פנימה והגישו לנו חלב סוסות ועוגיות. למי שלא מכיר - הטעם של חלב סוסות חמצמץ, מעט מוגז ועם הרגשה קלה של אלכוהול. נאבקנו קצת עם המשקה וכשסיימנו רצינו לשלם, אבל נתקלנו בסירוב מנומס. על פי המסורת, הנוודים מארחים את עוברי האורח שמגיעים לאזור.

מדלגים קדימה. אחרי יומיים בקירגיזסטן טיפסנו על גבעה בדרך לגבול הקזחי. הגשם השוטף שירד הפסיק פתאום. זאת היתה שעת הזהב, שבה השמש מכה בזווית המושלמת על הגבעות והעננים בזמן שהיא שוקעת.

ואיך הרכב שלנו? מתנהג לא רע בכלל. אמנם היתה לנו נזילת דלק בלתי מאותרת, חגורות מושב אחורי שמתנתקות מעת לעת ונדרש לעצור ולהרכיב מחדש את כל המנגנון, צינור פילטר אוויר שנקרע וקיבל מנה גדושה של איזולירבנד (פותר כל בעיה) וסדק בחלון שכל יום מתארך עוד קצת. חוץ מזה (טפו טפו טפו) הצרפתית הזאת נוסעת - בדרכים, בבורות ובעפר. מי היה מאמין שנגיע איתה מצרפת, דרך לונדון, כל הדרך עד מונגוליה?

הצוות הישראלי הראשון למונגול ראלי יצא בשיתוף עם מסע אחר אונליין
המסע בחסות מסעות - טיולי איכות גאוגרפיים
ציוד טיולים - מצוק , כפר סבא
מערכת איתור - מגנוס לווייני
רחפן - LOOLTV

  • מונגוליה
  • ראלי

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully