חג הפסח הגיע ועם ישראל יוצא לטייל. לא ממש משנה היכן, בארץ או בחו"ל, בטבע הירוק או בעיר הסואנת. יש חופש וילדים להעסיק, וזה אומר שצריך לצאת מהבית.
עוד על פסח בוואלה! תיירות:
מה הישראלים הכי קונים בדיוטי פרי בפסח?
"גם בפסח הזה הישראלים ייצאו זבלים"
אביב הגיע - חופש בא: יומן אירועי פסח המלא
אלא שכמו בכל חג, שעם ישראל יוצא בהמוניו מהבית, מישהו מנצל זאת לרעה וגוזר קופון שמן. לעתים בצדק, לעתים לא. ענף הנסיעות בישראל מבין זאת היטב ודואג תמיד שנהיה במצב של "עבדות", כלומר, נזכור את תקופות הביקוש ונדע להזמין מראש, כי אחרת יתייקר או לא יישאר. כל מי שאי פעם יצא לטייל בחגים או בחופשת הקיץ מכיר את עשר המכות, שכמעט תמיד מופיעות וכמו שזה נראה כרגע, הן לא מתכוונות להיעלם לפחות עד שנחזור הביתה.אתר Monitour בדק מה הכי מעצבן אותנו כשאנו יוצאים לחופשה ישראלית.
1. לישון מחוץ לבית - ארץ ישראל, כך מסתבר, יקרה לא רק לישראלים. כמעט כל שמתכנן להגיע ארצה לנופש או נסיעת עסקים יודע שעליו להיפרד מעוד כמה מאות דולרים המהווים סוג של "פרמיית ארץ הקודש". מחירי הלינות במלונות ישראל דורגו זה מכבר במקום גבוה בעולם לפני בירות אירופה המובילות ואפילו ניו יורק, וכרגע לא משנה הרגולציה, הכשרות או המחסור בחדרים.
עלות הלינות בארץ מרתיעה את התיירים מחו"ל ומי שלא נחוץ לו להגיע לכאן, פשוט לא עושה זאת. אבל עלינו זה משפיע הרבה יותר. נכון, לנו יותר קל לצאת לסופ"ש גם מחוץ לימי השיא אך גם בחורף או בסתיו נדמה שהמחירים עולים ממש רגע לפני שאנו מרימים את הטלפון. אין לנו דבר נגד קפיטליזם, אך נדמה כאילו הם שם במלונות מחזיקים במידע הזה לפנינו ולא מהססים להשתמש בו כדי למנף את הרווחים. התכסיסים הללו לא שייכים רק למלונות, אלא גם לצימרים ובתי ההארחה שברוב השנה מציעים מחירי לינות אטרקטיביים רק כדי לפתות אותנו להגיע ללילה אחד.
2. תשתיות לקויות - ואם כבר שילמנו את הפרמיה היקרה ויצאנו לנופש בחג, כעת עלינו להתמודד מול תורים ארוכים, פקקי ענק, חסימות כבישים ומזנונים שגובים מאיתנו 12 שקלים עבור פחית שתייה. כנראה שצריך לשקול מחדש את המונח "אטרקציות תיירותיות", כי אטרקטיבי זה בטח לא, שלא לדבר על אתרים מוזנחים ולא מתוחזקים. האלטרנטיבה הטבעית היא אתרי קק"ל ורט"ג אלא שגם הם אלה לפעמים מתנהלים כאילו הטבע הירוק שלנו שייך להם.
3. נתב"ג - שכחו מהתורים בפארקים וצאו לחו"ל. נתב"ג אמנם עובר מהפכה והשימוש בטכנולוגיות מתקדמות בו גובר בשנה האחרונה, אך עדיין פקקי הענק בבידוק לא צריכים אפליקציות. הקומבינה החדשה של רשות שדות התעופה היא טרמינל 1. נרשמים שם - רק נרשמים, בלי לקנות - ויוצאים באוטובוסים לבזבז בדיוטי פרי בטרמינל 3. זה עולה פחות לחברת התעופה וגם הנוסעים זוכים להקדים את החוויה. אז מי נשאר מאחור? מי שחברת התעופה שלו נשארת בטרמינל 3 והמחיר שהוא שילם על כרטיס הטיסה הוא מירבי.
4. מחירי טיסות - לואו קוסט או לא, מחירי הטיסות בעונה עדיין גבוהים. רוצים לשלם בזול, טוסו לחורף הרומני או לסתיו האיטלקי. האביב הגרמני והקיץ הבריטי עדיין יקרים בהרבה, לעתים יותר מבעבר. השמיים אמנם כבר פתוחים, אך אסור לשכוח שחברת תעופה לא תוסיף מושב אחד אם תדע שלא תוכל למכור אותו. כך נותרנו פחות או יותר אם היצע מושבים בטיסות לחו"ל, אך עם ביקוש קשיח.
5. אזהרות מסע - אין תחושה מסוכנת יותר. לא תוכן ההאזהרות אלא המקום שהן תופשות בתהליך קבלת ההחלטות של הנוסעים. שירותי הביטחון מפרסמים אותן אחרי שכבר סגרנו את כל פרטי הנסיעה. לא לטריפולי או סיני, אלא לפריס או תאילנד. למה להזכיר בכל חג מחדש שעם ישראל מבוקש בעולם? למה צריך להפיל עלינו את משימות הריגול ואיסוף המודיעין? לא צריך ללמד אותנו להימנע ממצבים של יצירת קשר עם אנשים שאיננו מכירים, אנו עושים זאת מצוין, במיוחד אחרי שגילינו שלא היינו באותה יחידה בצבא.
6. מלונות בחו"ל - כאן קשה ליפול. כמעט בכל המקרים, נקבל בדיוק את רמת האירוח ששילמנו עבורה. כוכבים או לא, מלון צרפתי יצליח למכור לוקש לאורחים מקומיים אך יתקשה לעשות זאת לאורחים מגרמניה או הולנד. בהקבלה פחות נעימה, אנו הישראלים בולעים את מה שמגישים לנו המלונות בישראל, אך התיירים נמצאים במודעות גדולה יותר. מי רוצה לשלם מאות דולרים ללילה ולקבל אירוח ברמת שלושה כוכבים? דירוג מלונות הוא אולי לא הפתרון הכי חדשני שיש כיום עבור הצרכנים, במיוחד בעידן TripAdvisor, אך הוא הפתרון המושלם לדרג את רמות המוסר של המלונאים בארץ.
7. אילת - עיר הנופש המרכזית של ישראל היא דוגמא נהדרת להחמצה לאומית. אליה ניתן לצרף את אזור הים המלח, שרמת השיעמום בו טובה כנראה לתיירים שמגיעים אליו מחו"ל. נראה שאחרי שנים, ממשלת ישראל הבינה שכדאי סוף סוף להבריא גם את האזור כולו ולא רק את החולים עצמם. אילת אמנם אטרקטיבית יותר, אך גם בה אין יותר מדי מה לעשות, במיוחד שמגיעים עם ילדים, בעיקר למי שאינו חובב קניון וים.
8. חאפרים - מורי דרך, נהגי אוטובוסים, מדריכי תיירים ויועצי נופש. האנשים שאמונים על מידת ההנאה של הנופש שלנו, נוהגים לעתים קרובות בחוסר מקצועיות וידע במקרה הטוב, ובמקרה הרע בחוסר תום לב. קשה לאכוף את המקרים הללו משום שכמעט ואינם עולים על סדר היום הצרכני, אך אם כבר יצאנו לטיול מאורגן בסלובניה וגילינו שחברת התיירות שלחה מדריך שעושה חשק להתארגן נגדו, דברו על זה. יש מי שקורא את זה. בעיקר ברשתות החברתיות.
9. טכנולוגיה - מנועי ההזמנות יהיו מתוחכמים יותר, סוכני הנסיעות כבר לא יעמדו מאחורי המסך וימתינו לטלפונים וגוגל תדאג שנקבל את כל המידע שצריך בלי לקום מהכיסא. הטכנולוגיה ממשיכה לרוץ ואנו נמשיך וננסה להדביק את הפער. אך כרגע הפער הזה משחק בדיוק לידיים אחרות, פחות תמימות. טיסות פיקטיביות ברשת, מחירים לא אמיתיים ומבצעי מכירות מדומים לדילים בחו"ל הם רק חלק מהבעיה. חכו שתרצו לבטל אותם.
10. החופשה הבאה - ובכל זאת, כולנו רוצים לצאת לנופש. רוצים ויוצאים. החוויות יצולמו ויתוייגו והאכזבות, שלעתים לא ממש קשורות אלינו, יבלעו עם המון רוק בגרון. לפני שנתחיל לתכנן את החופשה הבאה, נשמח לדעת שיש מי שעומד מאחורי הזכויות שלנו כמטיילים ותיירים וגם דואג לאכוף אותם. משרד התיירות והשר העומד בראשו, חייבים להבין שבדיבורים לא בונים מלונות ודילים הם מצרך חשוב בתיירות יותר מאשר בפוליטיקה. יותר משאנו רוצים לדעת שהמדינה שלנו מעניינת תיירים מכל העולם והכסף שלנו משמש לקמפיינים בעולם, היינו שמחים שתציצו במספרים ותזכרו מי ממלא את החדרים שהתיירים מחו"ל חרדים להגיע ותפעלו כדי שהמתאם הזה ימשיך להתקיים גם בעתיד.
ומה הכי מעצבן אתכם בתיירות הישראלית? טקבקו לנו!