חופשה בחו"ל היא משהו שכולנו מחכים לו בקוצר רוח, אבל לפעמים היא יכולה להפוך לגיהינום של ממש. זה מה שקרה ליפתח מהוד השרון, ששרשרת צירופי המקרים שלו יכולה לגרום לכל אדם לאבד את שפיותו. זה נשמע תלוש, אבל הסיפור של יפתח אמיתי, גם אם לפעמים אפילו לו נדמה שהוא הוזה.
"לא האמנתי שזה קורה לי", הוא נזכר בחופשתו האחרונה לאמסטרדם, "הייתי בטוח שעשיתי משהו ממש רע שזה הגיע לי. הקטע הוא שחזרתי שנה קודם לכן מברזיל, והייתי בטוח שמבחינה סטטיסטית לא יכולים לקרות לי יותר דברים רעים בחיים".
תתפלאו, יש גם חופשות שנגמרות בטעם של עוד
מערכת וואלה! בפרויקט מיוחד: הדברים שתמצאו בגן עדן
מערכת וואלה! בפרויקט מיוחד: הדברים שתמצאו בגיהנום
יפתח הוא אחד מאותם אנשים שאוהבים לחצות יבשות. לפני שהוא מתמקד בסיוט מאמסטרדם, הוא משחזר מה קרה לו בדרום אמריקה: "הסיפור היה שלפני הנסיעה קניתי תיק רציני, שק שינה חדש, פנס משוכלל וכל מיני דברים מגניבים. אחרי שבועיים התחלתי לטייל עם אוסטרלי אחד, שאחרי כמה ימים פשוט ברח לי כשישנתי, עם כל הציוד שלי, והשאיר לי את התיק הג'יפה שלו עם תחתונים מסריחים. הייתי בהלם. כשהתקשרתי לארץ לספר להורים מה קרה ולקבל קצת עידוד, הם סיפרו לי שסבתא שלי נפטרה".
דברים מהסוג הזה קרו ועוד יקרו. אנשים רבים שטיילו בדרום אמריקה כבר נשדדו, אבל אצל יפתח זו הייתה רק ההתחלה. החופשה בהולנד היתה אמורה להיות מסוג אחר, רגועה לחלוטין. מה כבר יכול לקרות באמסטרדם? ובכן, מה שקורה בקומדיה הוליוודית גרועה ועמוסת קלישאות. וקלישאות, כידוע, כבר מזמן עברו את השלב שבו הן מצחיקות.
קלישאה מספר 1- תינוק במטוס
זה התחיל כבר בנתב"ג. "קלטתי את התינוק הבכיין עוד בגייט", נזכר יפתח, "ואני זוכר שחשבתי לעצמי, איזה באסה למי שיישב לידו במטוס. יצא שזה אני. בכל משך הטיסה התינוק עבר מהאבא לאמא ובחזרה כמו כדור בניסיון להרגיע אותו ולגרום לו להפסיק לצרוח. ברור שריחמתי עליו, והבנתי שהוא סובל, גם שלחתי מבטים מלאי חמלה להוריו המיואשים והמפודחים ואפילו הצעתי לעזור, אבל תכל'ס, קיללתי אותו כל הטיסה. כעבור ארבע שעות הוא נרדם, וכל כך פחדתי שהוא יתעורר עד שלא קמתי לשירותים וכמעט עשיתי במכנסיים. בנחיתה הוא כמובן התעורר ושוב התחיל לצרוח".
קלישאה מספר 2 - חבר מבריזן
זו הייתה רק הטיסה, וכעת אנו מגיעים לחלק העיקרי - אמסטרדם עצמה. אחרי שנפטר מתינוקה של רוזמרי, יפתח הדחיק את חמש השעות הקשות ופנה לפצוח בחופשה."קבעתי עם חבר ילדות שלומד עיצוב באמסטרדם שאישן אצלו ונבלה יחד. כשנכנסתי לדירה היה עדיין מוקדם בבוקר, ומשהו מיד הריח חשוד. מי שפתח לי בכלל היתה בחורה, שהתברר שהיתה חברה של החבר. חוץ ממנה ישן בסלון עוד בחור, חבר שלהם שבדיוק היה בין דירות, והחבר עצמו בכלל היה בעבודה. מאוחר יותר הבנתי שאני הייתי אמור לישון בחדר השינה של חבר הילדות, שהתכוון לישון כל הזמן הזה אצל חברתו. הרגשתי קצת נטוש ומסכן, אבל לא רציתי להיות כבד, אז זרמתי".
קלישאה מספר 3 - תאונה
"הייתי עסוק בלנסות להיפגש עם החבר", ממשיך יפתח, "אבל הוא היה עסוק בעבודה, בלימודים או עם חברה שלו, וממש עשה טובה כשמצא שעה ללכת לשתות איתי משהו. אפילו למסיבה שהוא הלך אליה הוא לא הזמין אותי, והרגשתי כמו גלגל חמישי. יצא שהסתובבתי בעיקר עם החבר ההומלס. ביום השלישי קנינו חומר חזק מדי באיזה קופי שופ, שכרנו אופניים ונסענו לפארק. רכבתי שעות בלי להרגיש שום דבר. כשחזרנו, גיליתי שכל הרגל שלי מדממת. מסתבר שנחתכתי מאיזה בורג חשוף שהיה באופניים, ופשוט לא שמתי לב.
"כעבור יומיים הבנתי שזה לא עובד, וסתם נהרסת לי החופשה, אז עזבתי לבית מלון. החבר ניסה להסביר שהוא לא ידע שזה יהיה ככה, אבל כבר הייתי עצבני, ובאותו רגע ניתקתי איתו את הקשר, עד היום, בעצם. במלון שחטו אותי במחיר, אבל לפחות ישנתי כמו בנאדם. ביומיים הנותרים הסתובבתי צולע ברחובות אמסטרדם וריחמתי על עצמי. לו הייתי בחורה, בטח הייתי בוכה. אפילו אכלתי לבד במסעדות, דבר שבחיים לא עשיתי. כבר ממש רציתי לחזור הביתה".
קלישאה מספר 4 - המזוודה הלא נכונה
הו אמסטרדם, ווי מאדאם, נו מאדאם
נו, אז זה הסוף. מילא, הייתה חופשה גרועה והנה - יפתח בבית. חושבים שכאן תמו הצרות שלו? ובכן, המציאות עולה על כל דמיון. "בחצות בערך הגעתי הביתה מותש נפשית ופיזית, ונרדמתי בשנייה, כשאני נשבע שאני בחיים לא טס יותר לחו"ל לבד. בשלוש לפנות בוקר הטלפון צלצל מאזור חיוג 04. האישה בצד השני הפילה עלי את המכה האחרונה - התחלפנו במזוודות. עשר שנים יש לי את הטרולי שלי, ובחיים לא ראיתי כזה אצל אף אחד אחר בשום שדה תעופה, ודווקא כזה היה על הטיסה שלי.
"תמיד חשבתי שבלבול במזוודות קורה בקומדיות ריגול עלובות, אבל זה ממש קרה לי. אותה אישה לקחה את המזוודה שלי, עלתה על מונית לחיפה, וכשפתחה את הטרולי כדי להוציא את הגבינות והנקניקים שהיא קנתה בהולנד, ולהכניס אותם למקרר, היא גילתה את הגרביים שלי. כבר הייתי כל כך מיואש, שהחלטתי לא לדפוק את הראש בקיר, פשוט לצלול לכל מה שהיקום מזמן לי. הכנסתי כמו ילד טוב את הדברים למקרר, ולמחרת הייתי צריך לנסוע לנתניה כדי לעשות החלפות עם האישה. מאז, בכל פעם שמדברים על אמסטרדם, אני נזכר בסיוט שעבר עלי שם, ויש לי כאב בטן קטן".