וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

לא שותים לפני 12 בצהריים

רותם רוזנטל ורוי רגב

25.7.2006 / 7:25

מי שמחפש לכבוש יעד חדש שינסה את בלגרד. בירת סרביה מתאימה בייחוד לצעירים שמחפשים חיי לילה שוקקים, אוכל טעים וזול ואווירה אירופאית מהולה באדי קומוניזם

את הקלאב באנטליה מיציתם, על קרואטיה וסלובניה כבר שמעתם, מערב אירופה יקרה ובשום פנים ואופן אתם לא עושים שוב את הטעות ומעמיסים את הילדים על טיסה לארה"ב. אז הנה פתרון שבטח לא חשבתם עליו: סרביה. ליתר דיוק, בלגרד. הטיסה עצמה נמשכת לא יותר מחמש שעות וחוץ מזה, מחירי השהות כל כך זולים שזו פשוט בושה לא לנסוע.

ברחובות בלגרד, העיר בעלת 30 השמות הרשמיים (ועוד כמה לא רשמיים), תרגישו בבית. האווירה תל אביבית משודרגת, האנשים יפים והארכיטקטורה משלבת את כל ההשפעות האירופאיות והקומוניסטיות שעברו כאן במאות, שלא לומר, אלפי השנים האחרונות. בין הכנסיות הביזנטיות יש אינספור מוקדי תרבות מרתקים, מסעדות מוצלחות ופארקים שתמיד מסתיימים בנהר.

בלגרד היא פאזל מורכב וסקסי, עיר סטודנטיאלית מפותחת עמוסת יוצאי מלחמות עבר, שיש בה חיי לילה סוערים וממכרים שמספרים שלא פסקו לרגע, גם בימי המלחמה. נאט"ו הפציצה אבל הצעירים הסתובבו ברייבים ברחובות עם חולצות וכובעים עליהם מצוירת מטרה. הם מתגאים, אגב, בזה שהם מתחילים לשתות רק ב-12 בצהרים. לא לפני.

הדור הצעיר של העיר כבר הפנה עורף לעבר הקומוניסטי והוא חי יומיום את המתח העדין שנוצר כשחיים בערבוב אתני בלתי נגמר. "למען האמת", מספר לנו נמנה, המדריך הצמוד שלנו, "אין אף אזרח שנולד במאה ה-20 בסרביה שחי עם אותה אזרחות במשך כל חייו. אני נולדתי יוגוסלבי והיום אני סרבי. לא חסרים כאן אנשים שהחליפו כמה לאומים במהלך חייהם. חוץ מזה, יש כאן עדיין 200 אלף פליטים ובסרביה חיות 39 קבוצות אתניות שונות".

הכי כדאי - מונית

כדאי לנוע בין כל האתרים במוניות. בשל התעריפים הנמוכים, נדמה שאין שום סיבה לעלות לאוטובוסים הדחוסים או לחשמליות. נסיעה במרכז העיר במונית עולה בסביבות 150 דינר (פחות משני אירו) ולאזורים מרוחקים יותר של העיר (מעבר לדנובה) סביר שלא תשלמו יותר מעשרה אירו. חשוב לשים לב שלמונית יש כובע, כי יש גם מאכערים שמסתובבים באזור. שלא תגידו שלא הזהרנו, היגיינה היא לא הצד החזק של המוניות.

אם בכל זאת החלטתם לעלות לאוטובוס ולנסוע בעזרתו בתוך העיר, חשוב שתדעו שזול יותר לקנות כרטיסים בקיוסק בתחנות. בקיוסק הכרטיס יעלה לכם 25 דינר וכרטיס מהנהג יעלה לכם 35 דינר. אם רוצים לטייל מחוץ לעיר, אפשר לשכור רכב, שזו גם אופציה די זולה. השכרה תעלה רק כמה אירו ליום, לא כולל הדלק.

כשמגיעים לעיר, כדאי לפנות לסניף המקומי של לשכת התיירות של סרביה, דרכם אפשר לשכור מדריכים ולקבל מידע על סיורים מאורגנים שונים בעיר.

אם כבר שכרתם אוטו, כדאי פשוט להתחיל לנסוע. הכבישים המהירים יקחו אתכם בנוחיות להרים, כשמצדי הדרך ישתקף נוף ציורי של כפרים ופרות מדושנות עונג. אפשר לרדת מהכביש המהיר ולטייל בכפרים (זהירות, סביר להניח שרוב המקומיים לא יבינו את האנגלית שלכם. תתאמנו על תנועות הידיים). דרך חברת התיירות תוכלו גם להגיע אל מרכזי הספא שנמצאים בהרים. בכלל, נסיעה בדרכי העפר ההרריות משולה לנסיעה בתוך סרט זר ומוצלח במיוחד.

הכנסייה הכי מרשימה

קתדרלת סיינט סאווא, Svetog Save
הקדוש סאווא (Save) ביסס את האינטלקטואליות הסרבית במאה ה-12. במאה ה-13, ייסד את הכנסייה הסרבית ועד היום, הוא נחשב למי שפעל למען העם הפשוט ולמחולל נסים. גם הטורקים כיבדו אותו, והם מצטרפים ליוונים, לרוסים ולסרבים שעולים לרגל לראות את שרידיו.
הכנסייה שלו, עמוסת כיפות המזכירות את ארכיטקטורת המסגדים הטורקית, נמצאת במתחם כנסיות יפהפה בבלגרד. אין בה עדיין מקומות ישיבה ויכולים להיכנס אליה גם 12 אלף איש, המגיעים בעיקר לקראת הפסטיבל האורתודוקסי שנערך בה פעם בשנה. הכניסה לקתדרלה חופשית והדרשות נערכות בבוקר ובערב. בניית הקתדרלה ממומנת על ידי תרומות הקהילה והאוכלוסייה המאמינה ברחבי העולם. היא החלה להיבנות ב-1905 ובגלל התהפוכות הפוליטיות הרבות שעברה המדינה, בנייתה נמשכת עד היום.

הכי רמת אביב ג'

שכונת דדינייה (Dedinje) היא אחת היוקרתיות בעיר. שווה לעשות בה סיבוב בעיקר כדי להגיע לביתו של מילושוביץ', לא רחוק מהשגרירות הישראלית. הוא עומד נטוש, פגוע מההפצצות. השכונה הרוחשת מסתיימת בפארק יפהפה שעיצב אחד מהארכיטקטים שאחראים לשאנז אליזה. בקצה הפארק נמצא הקבר של טיטו והוא פתוח לציבור בין השעות 9:00-15:00.
לא רחוק משם נמצא ארמון המלוכה היפהפה. אפשר לערוך בו סיור מודרך של חברת התיירות בתיאום מראש (רוב הסיורים הם בסרבית, צריך לשים לב למה מצטרפים). קצת פטריוטיות, קצת יצירות אמנות והמון שטח מיוער ומרגיע. כיף ברויאלטי.

sheen-shitof

עוד בוואלה!

קופת החולים המובילה מציגה: השירותים שיהפכו את החיים שלכם לקלים יותר

בשיתוף כללית

המאנץ' הכי טוב לכל שעה ביום

אם אתם מחפשים קפה בסוף הלילה בבלגרד נכונה לכם אכזבה קשה. בתי הקפה נפתחים רק בשמונה וחצי בבוקר (והם גם הופכים לברים בשעות הערב) ולפני כן אין שום צ'אנס לאספרסו או לקפה הטורקי המעולה שמגישים בכל מקום. הנחמה היא המאפיות. על כל בית קפה שפתוח כל הלילה שחסר כאן, פתוחה מאפייה נהדרת אחרת.

הספורט המקומי הוא לאכול בוריק (בורקס, כלומר) ולשתות לצדו יוגורט. כפי שיודע כל מי שסיים לילות אפלוליים של ביטים בועטים, בורקסים מסתדרים מצוין עם איזון האלכוהול של סוף הלילה והם פתרון זמין וזול. תמורת 150 דינר קנינו לא מעט וריאציות של בצק ומילוי.

הכי צהריים בפארק

התיירות לאורך נהר הדנובה ברחבי העיר מאוד מפותחת. יש לא מעט ספינות עם מסעדות ומועדונים על גדות הנהר והדבר נחשב לאטרקציה מרכזית ברחבי סרביה. באזור נהר הסאווא, הגובל בדנובה וגם כן זורם בעיר ומהווה מוקד תיירותי, ממוקמת מסעדת אדה ספארי (Ada Safari) בתוך פארק על נהר הסאווא (Ada Cingalija). אם תטיילו על הטיילת לאורך הנהר, תוכלו להגיע גם למתקן באנג'י. ליד מסעדת העץ הכפרית, שמזכירה להפליא את מסעדת "בית בקדיתא" בצפון הארץ, יש כלובי חיות וכשיושבים ממש על שפת הנהר ואוכלים דגי מים מתוקים עד להתפקע, אפשר להעיף מבט לכלובי הטווסים.
לפני שהספקנו למצמץ, מנות אוכל החלו לזרום אל השולחן. המנות בבלגרד גדולות, עשירות, טעימות ולגמרי לא פרופורציונליות למחיר הזעום שלהן.

הצלחות העמוסות הראשונות שהגיעו (שהם התעקשו לקרוא להן מתאבנים) עולות 5 אירו (490 דינר) ומספיקות לשני שולחנות לפחות. גם הברבורים ששטו סביבנו התפננו על השאריות. פתאום הודיעו לנו שהמנות הבאות כבר בדרך וכך הגיעה לשולחן צלחת גדולה ובה דג מטוגן (Carp) שעולה 5 אירו. אם חיפשתם קצת כשרות, בבית הכנסת "סוכת שלום" מציעים ארוחות כשרות ב-300 דינר לאורחים וב-200 דינר לחברי הקהילה (Maršala Birjuzova 19).

הבר הכי לא צפוי

באחת בלילה מספרים לנו שיש מקום שכדאי לנו לבדוק, מיסטר סטפן בראון. "הסטפן מה?" אנחנו משתנקים וקופצים מיד למונית. לא הצלחנו להבין איך מוכר פרוות מרחוב אלנבי שנתן את שמו למסעדת בשרים מוקפדת, סמי-מיתולוגיה תל אביבית, מוצא את עצמו בבלגרד. נהג המונית מוריד אותנו בפתחו של בניין קומוניסטי כעור. בקומה התשיעית מסתתר בר שנראה, באורח די מפתיע, כמו הג'ואיס בר שמושל בכיפת הסליז התל אביבית.

זו גרסה מעודנת של המקור והצלחה מקומית מסחררת. יש כאן אפילו מארחת שמקפידה לשמור מקום (רק בעמידה) על הבר. "אתם ישראלים?" שואל הברמן בשמחה לא מוסתרת ומספר לנו מיד שבעל המקום עבד (רגע, הנה תפנית לא צפויה בעלילה) בג'ואיס בר עד לפני שלוש שנים. מנהל המקום מגיע לראות מי הם העיתונאים מישראל ומיד מפציר בנו – "אתם חייבים לגלות לי מי הסטפן בראון הזה". בתמורה, הוא מספר לנו שבעל המקום השני הוא אלכסנדר ניקוליץ', ששיחק במשך שלוש וחצי עונות כקלע מחונן במכבי ראשון בסטטוס של מתאזרח.
סטפן בראון, Nemanjina 4, קומה 9

הכי בטברנה

גנקי בתל אביב, זוכרים? Reka היא גרסה משודרגת שלו. מסעדה על גדות הנהר, להקה בהופעה חיה ששרה שירים נוסטלגיים בסרבית ובאנגלית והמון דגים צלויים על האש. צריך גם להזמין מקום חודש מראש. האזור שבו נמצאת המסעדה ממוקם באזור אחר של בלגרד ושמו Zemon, שהיה בשליטה אוסטרית עד מלחמת העולם הראשונה. הוא נמצא מעבר לנהר הסאווא והוא שקט יותר ממרכז העיר. הנסיעה לאורך הדנובה בהחלט שווה את הטרחה; על גדת הנהר יש רצף ארוך של מסעדות מוצלחות.

Reka היתה הראשונה שהתחילה את מסורת המסעדות האיכותיות על גדות הדנובה באזור זה. המסעדה נפתחה בתוך מועדון שייטים והאגדה מספרת שאישה מקומית שכרה בית בסמוך והחלה לבשל שם מדי ערב ארוחות לחברותיה, עד שהן החליטו להפוך את העניין לעסק מקצועי. מועדון השייטים עדיין מתכנס במקום בבקרים והשאר הפך להיסטוריה מקומית. היסטריה מקומית.

המסעדה נחשבת ליקרה במדד בלגרד אך מדובר עדיין בתשלום נמוך עבור ארוחה בסדר גודל שכזה. מומלץ לנסות את הפתיחים המעולים ואת מרק הדגים שנחשב למנה הלאומית. ב-Reka היא הייתה לא פחות ממושלמת.
Reka, Kej oslobodenja 73b, 38111618500

הכי הכובע שלי

לא רחוק מהרובע היהודי נמצא הרובע הבוהמי (Bohemian St.) וכדאי מאוד להעביר בו ערב של אוכל ויין; מדרחוב סוער וצבעוני, שהמסעדות והברים בו נשארו כפי שהיו כשהבוהמיינים טיילו בו בלילות לפני 200 שנה.

אנחנו ישבנו במסעדת "הכובע שלי" (Sheshe Moi), אזכור לפריט הלבוש החשוב ביותר שהעיד על השתייכות למועדון הג'נטלמנים, שכן הבוהמיינים תמיד הסתובבו עם כובעים. התפנקנו על דגי הנהר המטוגנים, הקשבנו לשלושת הנגנים שהסתובבו בין הסועדים המזמרים, לגמנו כוסית אחרי כוסית ולא רצינו לעזוב לעולם. קחו בחשבון שהסרבים, הרגועים שמקדשים בליינות, לא אוכלים ארוחת ערב לפני 23:00 בלילה.
Sheshi Moi, 21 Seader St.

הכי לעשות שוק

בבוקר, כשתתאוששו, לכו לבדוק את השווקים המקומיים. ברחוב Viska, מרחק עשר דקות הליכה מהמלון שלנו, גילינו שוק מופלא וצבעוני שהעין לא נרגעת בו לרגע. אטליזים, דוכני גבינות, ירקות, פירות, צועניות שמוכרות שרשראות, דוכנים שמזכירים שווקי פשפשים ומוכרים זקנים עטופי מטפחות מסורתיות. כשמסתובבים בשוק, מרגישים עד כמה קשה למקומיים עם האנגלית, מה שמקשה אמנם על יכולת ההתמקחות עם הצועניות, אבל לא מפריע לשאר בעלי הבאסטות להתלהב מהתיירים מישראל. באזור זמון תוכלו למצוא גם את שוק הפשפשים ואת השוק הסיני, ברחוב Jurija Gagarina.

מידע שימושי

גם כשעוצרים לשעה בקפריסין, הטיסות יוצאות מתל אביב פעמיים בשבוע ואורכות 5 שעות (דרך חברת Jat Airways, 300-500$)

קחו בחשבון שבארץ הכי קל להחליף שקלים לאירו ובבלגרד עצמה להמיר לדינר, שעלותו נעה בסביבות ה-87 דינר לאירו. במרכז העיר יש הרבה בתי מלון ואכסניות בהם ניתן ללון. פרטים נוספים באתר של לשכת התיירות של בלגרד.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully