חולמת בספרדית

עמדנו על סיפון המעבורת בדרכנו חזרה מבואנוס איירס (Buenos Aires), בירת ארגנטינה, לביתנו שבמונטווידאו. אמי הביטה בעיר הגדולה המתרחקת ודקלמה באוזני את הטנגו המפורסם של גרדל, זמר הטנגו האהוב: בואנוס איירס אהובתי, כשאשוב ואראה אותך לא יהיו עוד ייסורים ושכחה. פעמים רבות הפלגתי מאז על סיפון המעבורת הזאת, ועד היום, בכל פעם שאני מגיע לבואנוס איירס חוזרת אליי התחושה הזאת, של עיר גדולה, של השדרות הרחבות שלה, של פארקים עצומים.

אם תשאלו את תושבי בואנוס איירס, הם לא יחששו להישמע נדושים ויכנו אותה "פריז של דרום אמריקה". האדריכלות שלה אכן מזכירה את הערים האירופיות הגדולות, והשפעת הספרדים ששלטו בעיר, כמו השפעתם של מהגרים מאיטליה וצרפת, ניכרת בסגנון הבנייה ובחלוקת העיר לרחובות. היא מפתיעה בשלל הניגודים שבה. אלגנטית ורועשת, עשירה וענייה, אוהבת תרבות, טנגו, פוליטיקה, שיחות אינסופיות בבתי קפה, בילויים ליליים וכמובן - כדורגל.

העיר מחולקת ל-47 שכונות ויושבת לגדת הנהר ריו דה לה פלטה (Río de la Plata). בגלל הנמל (פוארטו) הגדול שעליו היא יושבת, מכונים שלושת מיליון תושביה פורטניוס (Porteños). האטרקציות התיירותיות נמצאות במרכז העיר ובשכונות הנושקות לו: לה בוקה, לה רקולטה, סן טלמו, פוארטו מדרו ופלרמו.

מרכז העיר, הנקרא מיקרוסנטרו (Microcentro), מלא תמיד. מיליוני אנשים פוסעים על רקע חלונות הראווה הגרנדיוזיים בערבוביה של צבעים, ריחות וקולות. הוא ממוקם בין שדרת קורדובה (Avenida Cordoba) לשדרת מאיו (Avenida de Mayo), שדרת נואבה דה חוליו (Avenida Nueve de Julio) ופסאו קולון (Paseo Colón).

כיכר מאיו (Plaza de Mayo, ההגייה הארגנטינאית היא פלאסה דה מאשו) המפורסמת היתה עדה לאירועים ההיסטוריים של תקופתנו: לכאן הגיעו אמהות בתקופת הדיקטטורה ודרשו לקבל מידע על ילדיהם שנעלמו, וכאן התקיימו גם ההפגנות בתקופת המשבר הכלכלי ב-2001 (ראו מסגרת משמאל). ההפגנות נערכות מול משרדי הממשל שבקאסה רוסאדה (Casa Rosada, הבית הוורוד). בתקופת הדיקטטורה היה קאסה רוסאדה מחוץ לתחום עבור התושבים, אך היום אפשר לבקר בו.
עוד מסביב לכיכר נמצאת כנסיית העיר, קתדרל מטרופוליטנה (Catedral Metropolitana), שנבנתה במאה ה-18 בסגנון ניאו-קלאסי. כאן קבור סן מרטין, משחררה של אמריקה הדרומית מהספרדים, ורבים אחרים. בפינה אחרת של הכיכר נמצא הקבילדו (El Cabildo), מבנה מ-1580 שהיה המשכן הראשון לשלטון הספרדי הכובש בבואנוס איירס. כיום פועל בתוכו מוזיאון לתולדות הקולוניאליזם הספרדי והשחרור ממנו.

מכאן אפשר להמשיך ברגל לשדרת נואבה דה חוליו (שדרת תשעה ביולי, יום הכרזת העצמאות מהספרדים). השדרה הרחבה היא מקור גאווה לפורטניוס: הולכי רגל צריכים לחצות 120 מטר כדי להגיע לצדה השני. בפינת השדרה הזאת עם שדרת קוריאנטס (Avenida Corrientes) עומד אובליסק במקום שבו הונף הדגל הארגנטינאי בפעם הראשונה, ב-1812. כמה מטרים משם לכיוון צפון-מערב נמצא תיאטרון קולון (Teatro Colón), אולם מופעים מפואר שנבנה ב-1908 ובו 2,500 מקומות. גם אם לא תבקרו בקונצרט או בבלט, כדאי מאוד להיכנס לתיאטרון, אחד המבנים העתיקים והיפים בבואנוס איירס. במקום מתקיימים סיורים מודרכים טובים (גם באנגלית).
מדרחוב פלורידה (Avenida Florida) הוא לב מרכז העיר. זהו רחוב חנויות של בגדים ומוצרי עור כמו תיקים ונעליים. ברחוב יש כמה גלריאס (Galerías), מעין פסז'ים או קניונים קטנים. Galerías Pacífico שבמספר 753 הוא מרכז קניות מפורסם ואלגנטי ביותר. בסמוך נמצא מדרחוב לבאז'ה (Lavalle) שבו מרוכזים בתי הקולנוע של הבירה.

שכונת הנמל, מקום המגורים ההיסטורי של המהגרים מאירופה, בעיקר מאיטליה ומספרד, היא גם כיום שכונת פועלים. דווקא בשל העוני היחסי של השכונה – ולא פחות מזה בשל רוח הטנגו שמצויה בה – לה בוקה (La Boca) היא אחת השכונות המיוחדות.

רחוב קמיניטו (Caminito), רק מאה מטר אורכו, הוא המדרחוב הכי מפורסם בשכונה. חזיתות הבתים צבועות בצבעים עזים, והוא מרוצף באבנים קטנות ומקושט בציורי קיר ובאריחים מצוירים. הרחוב מזוהה עם הטנגו, ואף מוקדש לו טנגו מפורסם שכתב קרלוס גרדל. ציירים ואמנים מציעים כאן למכירה את יצירותיהם ברוח הטנגו, אמני רחוב מופיעים כאן בשירי טנגו עם גיטרה ובנדוניאון, ואחרים רוקדים לצלילים אלה. המקום תיירותי ומושך אליו תיירים גם מרחבי ארגנטינה.

בשכונה פועל מוזיאון קטן וסימפטי לאמנות (Museo de Bellas Artes de la Boca Quinquela Martín), שבו מוצגים בין היתר עבודותיו של בניטו קינקינלה מרטין, צייר ארגנטינאי שמתעד בציוריו את הטנגו ואת שכונת לה בוקה.

את הלהט שלהם שומרים הארגנטינאים לכדורגל. הוא משתקף ברחוב, בברים, בביגוד, במוזיקה, אצל המבוגרים ואצל הילדים. לארגנטינה היסטוריה מפוארת של כדורגל, עם זכייה בשתי אליפויות עולם. לא בכדי מוצאים הפוליטיקאים בכדורגל אמצעי להעלאת מורל העם בתקופות של חוסר ודאות כלכלית ומתח פוליטי. בליגה הראשונה יש עשרים קבוצות שמתחרות בליגה הלאומית ובמשחקים בינלאומיים. הדרבי הקלאסי של בואנוס איירס (ושל הליגה כולה) הוא בין קבוצת בוקה ג'וניורס העממית לריוור פלייט האריסטוקרטית (אף שכאשר האוהדים הולכים מכות – והם הולכים – אין שום הבדל בין אלה לאלה).

את הכדורגל של לה בוקה תוכלו לפגוש במוזיאון הכדורגל של קבוצת בוקה ג'וניורס שנקרא מוזיאון התשוקה של לה בוקה (Museo de la Pasión Boquense), לא פחות. המוזיאון מארגן סיורים בתערוכות ובאצטדיון הקבוצה לה בומבונרה (La Bombonera), כולל ארוחת צהריים. אם אתם ממש שרופים על כדורגל ומוכנים לקחת את הסיכון (הקהל עשוי להיות נלהב עד חמום מוח) הצטרפו ל"יום ראשון של בוקה" (Super Domingo Boquense) - פעילות הכוללת איסוף מהמלון, כניסה לאצטדיון וצפייה במשחק במקומות מאובטחים, סיור באצטדיון ובמוזיאון והסעה חזרה למלון.

אחד האזורים היותר אלגנטיים של בואנוס איירס הוא לה רקולטה (La Recoleta), ואין פלא: כאן היה בעבר מעונה של אצולת בעלי הבקר. המוזיאון הלאומי לאמנות (Museo Nacional de Bellas Artes) המעניין ששוכן בה מציג עבודות של אמנים בינלאומיים ומקומיים. מלבדו יש כאן גלריות רבות. אני אוהב במיוחד את גלריית מרכז התרבות רקולטה (Centro Cultural Recoleta) שבה אמנות אוונגרדית מקומית, אבל הכי טוב לשוטט בין הגלריות ולראות מה מדבר אליכם.

בשכונה נמצא בית הקברות של לה רקולטה (Cementerio de la Recoleta) שנוסד ב-1822. האתר מפורסם במאוזוליאומים המשפחתיים, בפאר ובהדר של המצבות, ויותר מכל - בקברה של אוויטה פרון (ראו מסע אחר 106, יולי 2000).

לה רקולטה ידועה גם בבתי הקפה ובמסעדות שלה. בבית הקפה La Biela תמצאו בעלי ממון, פוליטיקאים ואמנים. Cafe de la Paix הוא בית קפה קלאסי ואלגנטי שמציע אווירה צרפתית. Cafe Victoria הוא המתחרה של La Biela, עם אותו הרכב סועדים. השולחנות בחוץ והסגנון רשמי.

בשנות השישים התאהבו אמנים רבים באווירה ההיסטורית ובארכיטקטורה הקלאסית של שכונת סן טלמו (San Telmo) ובחרו לגור וליצור בו, ומאז דבקה בו האווירה הבוהמית. בתי הקפה, הרחובות, הברים של הטנגו - טנגֵרִיַאס - מושכים גם תיירות פנים. כדאי לבקר כאן בסופי שבוע, להשתתף בנעשה ברחוב ולבקר בשוק שבכיכר דורגו (Plaza Dorrego) בימי ראשון, שם תמצאו עתיקות, בגדי וינטג' ומזכרות. בלילות השכונה מציעה אווירה ייחודית - בתי קפה וטנגריאס בצד פאבים רועשים של מוזיקה עכשווית. בשכונה נערכים סיורים מודרכים הנמשכים כשעתיים וחצי.

חלק זה של העיר, המשתרע לאורך הנהר, היה בעבר אזור של האנגרים ששימשו את הנמל. היום, אחרי שיפוץ ומתיחת פנים, הופך פוארטו מדרו (Puerto Madero) לשכונה המודרנית של העיר, עם מסעדות, אוניברסיטה, מלונות וחנויות. נעים לטייל בה בין הבניינים הגדולים והיפים, לאורך הנהר, ואסור להחמיץ ארוחה באחת מעשרות המסעדות המצוינות שיש בה.

רכבת תחתית (subte): כוללת חמישה קווים (A, B, C, D, E). כרטיסים ומפת קווים אפשר להשיג במשרדי כרטיסים בכל תחנה. זמנים: ב'-שבת 22:00-5:00, ימי א' וחגים 22:00-8:00 מחיר: 70 סנטבוס

אוטובוס (colectivo): אפשר לרכוש את מפת קווי האוטובוס (Guia T) בדוכני עיתונים. הם פועלים בכל שעות היממה, אך תדירותם יורדת אחרי חצות. מחיר: 80 סנטבוס (צריך להכין מטבעות)
מוניות: מוניות ששייכות לתחנות מסודרות (ונקראות טקסי-רדיו) הן בצבע שחור-צהוב ועל הגג יש מנורה. לא לעלות למונית שאינה בעלת סימני הזיהוי, שכן פעמים רבות מדובר בנהגים שיש להם קשר לגנבים והם יסיעו אתכם למקום צדדי, שם מחכים הגנבים.
רמיס (remis): שירות הסעות שמזמינים בטלפון או בסוכנויות הפזורות בכל העיר. המחיר נקבע מראש בהתאם ליעד. משתלם בנסיעות ארוכות.

רמת הפשיעה בבואנוס איירס גבוהה למדי. מומלץ שלא להסתובב עם הרבה כסף, תכשיטים או מצלמות גדולות, ולא להגיע לאזורים לא מתוירים. לא לעלות למונית שאינה טקסי-רדיו (ראו בסעיף תחבורה).

קיקה קירשנבאום - צלם ועיתונאי, נולד באורוגוואי. עובד עבור
העיתונות הזרה במזרח התיכון ובדרום אמריקה.

מתוך גיליון דצמבר של מגזין מטיילים – ארגנטינה, מבית "מסע אחר".