אתם לא רוצים להיות שם השנה

רשימת המקומות הגרועים היא חלק מפרויקט רשימת ה- 100 של מגזין "מסע אחר" - 100 המקומות והמסעות המומלצים לשנת 2006, שהתפרסמה בגיליון דצמבר.

בקיץ 2006, כאשר אפילו נבחרת הכדורגל המפתיעה של אנגולה, אולי האטרקציה היחידה במקום האומלל הזה שבמערב אפריקה, תברח מהמדינה כדי לשחק במונדיאל בגרמניה, כבר ממש יהיה קשה למצוא סיבה לבקר באנגולה (בהנחה שעסקי יהלומים המממנים מלחמת אזרחים ואלימות רחוב אינם כוס התה שלכם).

אם בכל זאת תחליטו לנסוע, תוכלו לפגוש שם 12 מיליון תושבים שיגיעו בממוצע לגיל 36 בלבד. תוכלו גם להצטרף לאחת מאינספור לוויות של תינוקות: מאתיים מכל אלף תינוקות מתים באנגולה בלידתם (בישראל שבעה בלבד). יותר ממחצית הילדים ששורדים את הלידה, לא מבקרים בגני ילדים או בבתי ספר. חלק ממתקני הלימוד הומרו לבסיסי צבא ורוב בתי הספר פשוט נהרסו במלחמת האזרחים, שקרעה לגזרים את הקולוניה הפורטוגזית לשעבר, גבתה כמיליון וחצי קורבנות והותירה עוד מיליונים רבים חסרי קורת גג, מבוהלים מחוסר יציבות שלטוני, הניכר עדיין ברמות גבוהות במיוחד של פשיעה ואלימות, בעוני קיצוני ובהיעדר תנאים מינימליים לתייר מהמערב.

במחשבה שנייה, אם נבחרת הכדורגל האנגולית תחולל פלאים במונדיאל, אולי יהיה דווקא מדליק להסתובב ברחובות לואנדה, הבירה. תהיה זו כנראה הפעם הראשונה בהיסטוריה של המדינה, שבה התפרצויות של המונים לרחובות הבירה לא ילוו ביריות וחומרי נפץ.

גם אם תתעקשו, לא בטוח שתוכלו בכלל להגיע לאזור הזה, אבל בטוח שאתם לא באמת רוצים להיות שם ב-2006, וכנראה שגם לא בשנים שאחריה. חבל צ'לי?ב?ינסק (Chelyabinsk region) שבהרי אורל, רוסיה, היה סגור הרמטית למבקרים עד שנת 1992, והוא עדיין נחשב לאזור המזוהם ביותר בעולם מבחינה רדיואקטיבית.
אוזרסק (Ozersk), "עיר סגורה" בדרום הרי אורל, שהיתה ידועה עד שנת 1992 רק במספר תיבת דואר שלה, נמצאת במרחק עשרה קילומטרים בלבד מהאזור שבו פעל כבר משנת 1948 מתקן הגרעין מאיאק (Mayak), שנבנה בעמלם של שבעים אלף אסירים, שהובאו מ-12 מחנות עבודה שונים ברוסיה הסובייטית.

במשך עשר שנים, אתר הגרעין בחבל ארץ זה זיהם בקביעות, בכמויות אדירות של פסולת גרעינית, מערכת של נהרות הנמתחת לאורך כאלף קילומטרים. במקום אירעו גם כמה תקלות גרעין חמורות מאוד, שהביאו לחשיפתם של מאות אלפי בני אדם לזיהום רדיואקטיבי. בשנת 2002 החמירה ממשלת רוסיה עוד יותר את המצב, כאשר הסכימה לייבא פסולת גרעינית ממדינות אחרות, ולאחסן אותה באזור שכבר אז היה האתר המרכזי ברוסיה לסילוק פסולת גרעינית.

אגמים מלאכותיים שהוקמו באזור מכילים כיום יותר מ-396,435,853 מטר מעוקב של פסולת גרעינית. לפי דיווחים עדכניים, האגמים מלאים כמעט לחלוטין, אינם מאובטחים כראוי, ואם לא ייעשה מעשה בדחיפות, פסולת גרעינית עלולה לגלוש מהם ולזהם את הנהרות באיזור. אז אולי באמת עדיף לא להסתובב דווקא שם בשנת 2006.

אם אינכם רוצים לחטוף השנה כדור בראש, ותרו ב-2006 על ברזיל, העושה כל מאמץ להמשיך ולהחזיק בשיא העולמי במספר קורבנות הירי השנתיים. בכל 15 דקות בממוצע נרצח במדינה מישהו מירי אקדח. בשנת 2004 נרצחו ביריות יותר מ-36,000 בני אדם. על פי האו"ם, יותר מחצי מיליון בני אדם בברזיל נרצחו מיריות בשנים 2003-1979. רצח מירי אקדח הוא סיבת המוות המובילה בברזיל בקרב צעירים. אזרחי ברזיל מחזיקים בידיהם יותר מ-17 מיליון כלי נשק. לפחות מיליון מוחזקים בניגוד לחוק.

בניסיון להתמודד עם המצב חברו ממשלת ברזיל, הכנסייה הקתולית והאו"ם ותמכו בהצעה לאסור על מכירת נשק לאזרחים. במשאל העם שנערך במדינה רק לפני כמה חודשים, באוקטובר 2005, דחו הברזילאים ברוב מכריע את ההצעה, בטענה שהם זקוקים לנשק להגנה עצמית. מומחים מעריכים כי עקב תוצאות משאל העם, ב-2006 תהיה עלייה נוספת במספר כלי הנשק שיסתובבו חופשי במדינה.

ברזיל גם מתחרה יפה עם קולומביה בתחרות על המקום הראשון בעולם במספר החטיפות השנתי. נתונים סותרים מקשים על הבחירה בין שתי המדינות, אבל די אם נזכיר כי בקולומביה נחטפים מדי שנה כ-3,000 בני אדם. ברזיל אינה מפגרת אחריה בהרבה.

אם מביאים בחשבון את שטח העיר, את מספר תושביה הקבועים (64,000 בלבד) ואת מספר המבקרים בה מדי שנה, אין ספק שוונציה מרגישה כמו העיר התיירותית והצפופה ביותר בעולם. "התיירים כמעט הורגים את העיר", אמר באחרונה הממונה על התיירות בוונציה, והוא יודע על מה הוא מדבר. 14 מיליון בני אדם עתידים לבקר בה בשנת 2006. הצפיפות, במיוחד באוגוסט החם והדביק, עשויה לעורר בכם געגועים לעזה. סעו לאפריקה. יש שם הרבה יותר מקום.

מתכננים לבקר פנסיונרים יהודים במיאמי, פלורידה, או לצאת לחופשה בפארק הממלכה הקסומה של דיסני באורלנדו, פלורידה? תחשבו על זה שוב. הרבה מים יזרמו בשנה הבאה בפלורידה, ולא רק בפארק המים יוצא הדופן של אורלנדו. עונת ההוריקנים הקשה שעברה על האמריקאים ב-2005 היא כנראה רק ההקדמה. מומחים מזהירים את האמריקאים מעלייה במספרן ובעוצמתן של סופות ההוריקן בשני העשורים הקרובים לפחות. על פי תחזיות מושכלות, פלורידה עומדת לקבל את חלק הארי בחגיגות הרוח והמים של השנים הבאות, החל ב-2006. והיכן הכי מסוכן? מניתוח נתיביהן של סופות טרופיות במאה השנים האחרונות, עולה כי שישה מבין עשרת האזורים בארצות הברית שעתידים לסבול מפגעי הסערות הטרופיות נמצאים במדינת פלורידה. ואלו הם: דרום-מזרח פלורידה (Miami-Fort Lauderdale-West Palm Beach)); קי ווסט ואיי הסביבה; דרום-מערב פלורידה (Fort Myers-Naples) ); מערב פלורידה ( (Tampa-St. Petersburg-Sarasota-Clearwater); החוף האטלנטי של מרכז פלורידה (Melbourne-Cocoa Beach) וגם אזור Florida Panhandle (Pensacola-Panama City).

גם אם הסערה לא תפגע בדיסנילנד, בהחלט ייתכן כי מאות אלפי המפונים מאזורים אחרים במדינה יחליטו לברוח דווקא לשם, כדי להירגע. ואז כבר יהיה באמת צפוף ליד מיקי מאוס וגו?פי.

1.2 מיליון בני אדם נהרגים מדי שנה בעולם בתאונות דרכים. אם אינכם רוצים להיפגע בתאונת דרכים, אל תצאו בכלל מהבית. אם אתם בכל זאת יוצאים מהבית ורוצים לצמצם את הסיכוי להיפגע, הנה מידע חשוב: סין היא שוק הרכב בעל שיעור הצמיחה המהיר ביותר בעולם, ועם הגידול באות תאונות הדרכים: שיעור מקרי המוות בתאונות בסין הוא הגבוה בעולם - יותר מ-650 בני אדם נהרגים בה מדי יום (ו-45 אלף נפצעים), בהשוואה ל-115 מקרי מוות בארצות הברית, שבה נוסעות מכוניות רבות יותר. שקלו לוותר גם על נסיעה לאתיופיה: אין שם אמנם הרבה מכוניות בהשוואה למדינות מערביות, אבל על פי נתוני ארגון הבריאות הלאומי, באתיופיה נמצא היחס הגבוה ביותר בעולם בין מספר נפגעים בתאונות דרכים לבין מספר מכוניות. אחריה ברשימה - אוגנדה. אם בכל זאת החלטתם לבקר במדינות אלו, לכו ברגל. מקסימום יהיו לכם יבלות.

באיזה מקום בעולם קיים הסיכוי הגבוה ביותר שגם אתם תחליטו, ב-2006, שמספיק ודי, או לפחות תפגשו מקומיים שהגיעו למסקנה שהחיים הם לא משהו, ויבחרו להתאבד?

בממוצע עולמי, 15-14 מכל מאה אלף בני אדם מתאבדים. מקובל לחשוב כי פינלנד, שוודיה ונורווגיה החשוכות והקרות מובילות בתחום, אבל מתברר כי בהשוואה לשכנותיהן הבלטיות ולכמה ממדינות ברית המועצות לשעבר, אזרחי המדינות הצפוניות המפותחות דווקא בוחרים בחיים. לפי הנתונים העדכניים ביותר שארגון הבריאות העולמי הצליח לאסוף, בשיא ההתאבדויות מחזיקים הגברים של ליטא (80 מכל מאה אלף), ואחריהם הגברים של רוסיה (69), בלארוס (60), אוקראינה (52), לטביה (48) ואסטוניה (47). לשם השוואה: בישראל עומד הממוצע על פחות מעשרה גברים ומעט יותר משתי נשים מכל מאה אלף תושבים.

ב-2006, אולי כדאי שתדירו את רגליכם גם ממקום נוסף. מחקר בריטי חדש מעלה נתון עגום ומפתיע, אשר נותר בשלב זה ללא הסבר: בסביבת Vallore אשר בחבל טאמיל נאדו, בדרום הודו, התאבדו באחרונה, בממוצע, 148 מכל מאה אלף בחורות צעירות, בגילאים 19-15, וכן 58 מכל מאה אלף בחורים באותם גילאים. אז אם אתם בגיל המתאים ועדיין לא גמרתם את השירות הצבאי, אולי כדאי לוותר על ביקור בטאמיל נאדו בשנה הבאה?

אין הנחתום מעיד על עיסתו, אז בואו נשמע מה לעולם יש לומר עלינו לקראת 2006. מדריך לונלי פלאנט מתחיל בקביעה כי "לכל אחד יש תפיסה משלו באשר לישראל... זו הארץ המובטחת ליהודים... מקום הולדתו של ישו... או פצצת זמן מתקתקת", וממשיך באזהרה: "הסכנה ממחבלים מתאבדים פלסטיניים ומהתקפות תגובה של כוחות הביטחון הישראליים מביאים אותנו לומר שאי אפשר לחזות או להבטיח את רמת הביטחון האישי לתייר בישראל". מדריכי "פודורס" מבטיחים כי למבקר בתל אביב בפעם הראשונה העיר תיראה "מחניקה ודביקה, גדושה וצפופה, מתוכננת בצורה מזעזעת ומצולקת במבני בטון קופסאתיים וכעורים". ב"פודורס" גם מפליגים בתיאורי האווירה בישראל וההתנהגות האנושית, ה"אסרטיבית, פולשנית, אפילו אגרסיבית - והדוגמה הטובה ביותר לכך היא אולי סגנון הנהג הישראלי, הדוהר במכוניתו כאילו היה טייס קרב". מדריך אמריקאי אחר אינו מתבייש ומעלה בכנות את התהייה: "מדוע חלק ניכר מהישראלים פשוט מתנהגים כל כך מגעיל - ובשפת המקור, הציורית יותר, Why a goodly proportion of Israelis act like total jerks?.

ביקור בתאילנד יכול להיות חוויה נפלאה גם בלי שתשתפו פעולה עם ניצול. ותרו על זה.

לא רק שסודן נמצאת תחת משטר צבאי, ולא רק שהמטה ללוחמה בטרור ממליץ לכל אזרחי ישראל להימנע מכל ביקור בסודן לאור נוכחות נרחבת של ארגוני טרור. יש סיבה נוספת, משכנעת אפילו יותר, להימנע מביקור במדינה: כל ביקור (ומטבע זר שנכנס למדינה) כמוהו כהבעת תמיכה בממשלה השותפה לביצועו של רצח עם שיטתי. ולו בשביל השקט המצפוני, שווה לוותר על צילומים ומזכרות מהמקום הנורא הזה.