עושים אבק ורוח

בהוצאת מפה ראה אור לאחרונה המדריך "טיולי רכב בשטח: 43 מסלולים על 4 גלגלים" מאת יואב קווה, עיתונאי וכתב רכב וטיולים של עיתון "הארץ". המדריך מציע מסלולים בדרכי עפר ברחבי הארץ, וייחודו בכך שהטיולים אינם מיועדים רק לג'יפים או 4X4, אלא גם למכוניות רגילות ("פרטיות") ולכאלה שאינם אנשי שטח מובהקים או טיילנים ונהגים מנוסים.

בספר 43 מסלולים המתאימים ברובם גם למשפחות עם ילדים ומלווים במפה ובתיאור מסלול פרטני. בדומה לטורי הטיולים של קווה בעיתון "הארץ", גם בספר המרחקים מנקודה לנקודה מבוססים על מד המרחק של המכונית ולא על מפות או ציוד מיוחד.

כמו כן תמצאו בספר עשרות טיפים שימושיים שיסייעו לכם בנהיגת שטח ("סיבוב עיוור", "שיפוע צד", נהיגה בחולות ועוד) והמלצות על אתרים נוספים בקרבת המסלול כולל מסעדות, אטרקציות ומקומות לינה.

הספר מלווה באתר אינטרנט צמוד (www.shvilim.co.il), המבוסס על משלוח ניוזלטרים דו-שבועיים קבועים לנרשמים ובהם עדכונים, המלצות ומסלולים. באתר ניתן להירשם חינם לשירות ולהתעדכן בניוזלטרים הקודמים.

כדי טעום מהספר בחרנו להביא לכם את אחד המסלולים מתוכו:

(עמוד 81, מסלול מספר 17)

סוג הרכב: כל מכונית
דרגת קושי: קלה

אזור: הרי ירושלים
נקודת מוצא: אבו גוש
נקודת סיום: חוות הר הרוח
אורך המסלול: כ-5 ק"מ
משך הטיול: 2-3 שעות
מפת טיולים וסימון כבישים: מבואות ירושלים (מס' 9)
עונה מומלצת: כל השנה

צל. רוח נעימה. נוף פתוח עד הים. חרובים מתוקים. מה עוד צריך? אולי יוגורט צונן של חלב עיזים. בהר הרוח אפשר למצוא את כל אלה וגם שרידי בוסתנים, בורות מים, שולחנות פיקניק ומסלולי הליכה ואופניים. ההר, המתנשא לגובה 721 מ', נמצא באגף המערבי של הרי ירושלים, כ-1.5 ק"מ מצפון לנווה אילן. פעם היה ההר מכוסה בכרמי ענבים, וסככות הכרמים שהיו פזורות עליו בלטו מעל קו הרקיע הכרסתני. מכאן נולד שמו המקורי המופיע במפות מימי המנדט - ג'בל ב??ט?ן אל עו?רו??ש (הר בטן הסככות). אחרי שסולקו הכרמים והסככות, נותרה רק הרוח והכינוי בטן אל ה?ו?וא (בטן הרוחות). מייסדי קיבוץ מעלה החמישה הסמוך נתנו לו את השם העברי הר הרוח.

המסלול, המתאים לכל מכונית, מתחיל במעצמת החומוס אבו גוש (1), שם גם אפשר להצטייד לבאות. ממחלף עין חמד, על כביש מס' 1, פונים לאבו גוש וממשיכים כ-2 ק"מ ברחוב הראשי של הכפר ("דרך השלום"), עד לצומת שמוביל ליישובים נטף והר אדר (2). הצומת משולט ונמצא סמוך למסעדה מפגש קרוון. בצומת מאפסים את מד המרחק וממשיכים לכיוון נטף: ב-400 מ', במזלג, פונים שמאלה. ב-700 מ' מזלג נוסף ופונים שוב שמאלה. ב-1.2 ק"מ פונים שמאלה לדרך עפר לפי השילוט "יער החמישה / גן לאומי הר הרוח" (3), ומאפסים את מד המרחק.

אחרי עלייה קצרה וחתחתית ממשיכים ימינה עם הסימון הכחול (מס' 9340). ב-500 מ' חולפים על פני חניון של קק"ל, שרבים כמוהו פזורים בהמשך הדרך. ב-1.4 ק"מ מוצבת האנדרטה לזכר חמשת חברי גרעין "במעלה" (3), שנרצחו כאן ב-1937, בזמן שעסקו בהכשרת דרך להר הרוח, ועל שמם נקרא קיבוץ מעלה החמישה. כעבור פחות מ-100 מ' יש תצפית יפה לכיוון צפון-מערב ואפשר לראות את הגגות האדומים של הווילות ביישוב נטף.

ב-2.1 ק"מ מגיעים למזלג דרכים משולש: הדרך הכחולה נפגשת עם דרך אדומה לרכב ושביל הליכה ירוק (מס' 9220) (4). מאפסים שוב את מד המרחק. שביל ההליכה מוליך לכיוון דרום-מערב, גולש מעט לעבר ערוץ נחל יתלה ונפגש שוב עם המשך דרך העפר הכחולה כעבור כ-1.5 ק"מ.

מסלול הנסיעה ממשיך במזלג ישר, לכיוון מערב, עם הדרך הכחולה (מס' 9340). במזלג הבא כעבור 200 מ' בוחרים בזרוע השמאלית. הדרך מתקרבת למיתלול הדרומי של הר הרוח ומתחילה לשייט מעל הערוץ העמוק של נחל יתלה. הנחל, שנקרא על שם י?ת?ל?ה המקראית, מתחיל באזור אבו גוש, אוסף בהמשך את נחל החמישה ונשפך לנחל כפירה. בשלוחה הנגדית שמעבר לערוץ אפשר להבחין ביישוב יד השמונה, בנווה אילן ובחוות סוסים.

הטופוגרפיה אופיינית להרי ירושלים: שלוחות ארוכות דמויות אצבעות שנמשכות לעבר השפלה וצונחות פתאום בכיפוף חד. בצד הדרך מזדקר שלט מסתורי צבוע אדום: "20K". זהו שילוט של מסלול רכיבה לסוסים באורך 20 ק"מ. המסלול המעגלי כולל כמה קטעי סינגל צרים ותלולים ומשמש בעיקר רוכבי אופניים מיומנים. אגב, 20K אדום הוא אח של 21K כחול, שמסתובב באזור פארק קנדה. ב-500 מ' יש עץ אורן ענקי ורחבת תצפית. אם הבטן מלאה עדיין בעיסת חומוס אפשר להניח אותה כאן על הספסל הקטן, לצד בור המים, מול הנוף.
המשך נהיגה. ב-900 מ' כמה מהמורות קטנות - מי שחושש יכול לחנות בצד, ממש בצד, ולהמשיך ברגל. ב-1.1 ק"מ מגיעים לחניון החרובים (5) - שני עצים גדולים, שולחן, שרידי מדורה. ביום טוב רואים מכאן את קו החוף מחדרה לאשקלון וגם אוניות מנצנצות על המים.

סייסי 4X4, רוכבי אופניים והולכי רגל מוזמנים להמשיך הלאה עם הסימון הכחול לעבר באר או?ר?ח הנמצאת במרחק 700 מ' נוספים: בור מים, שני שולחנות פיקניק, גדרות אבן והרבה צל בין האורנים. שמו הערבי של המקום הוא ביר אל-מראח (מקום מנוחה). מי שינסה להמשיך וללכת הלאה בשביל יגלה מדרגות סלע ודרך שנעשית שביל צר היורד לנחל יתלה.

חוזרים לחניון החרובים (5). ליד העצים מאפסים את מד המרחק ונוהגים חזרה, לכיוון מזרח. ב-400 מ' אפשר לפנות שמאלה ולבקר בשרידי הכפר בית תו?ל, שיש המזהים אותו עם יתלה המקראית. שביל רחב סובב את הגבעה לאורך כ-900 מ' וחולף לצד תצפית יפה ובור מים (6). הבתים שעמדו כאן נהרסו לחלוטין. בורות המים, משוכות הצבר, עצי התאנה, השקד והזית – כל אלה יכולים אולי לספר משהו על החיים שהתנהלו כאן לפני 1948.

ממשיכים לנהוג מזרחה, על הנתיב הכחול. ב-1.1 ק"מ, במזלג (4), מאפסים את מד המרחק ופונים שמאלה, בדרך הסלולה המסומנת אדום (מס' 9219). כעבור 200 מ' מגיעים לחוות העיזים של חיים ודליה הימלפרב. מהחווה ממשיכים עם הדרך הסלולה שנעשית ב-700 מ' דרך עפר כבושה. ב-1.2 ק"מ מגיעים לכביש (7): שמאלה לנטף, ימינה לאבו-גוש ולכביש ירושלים-תל אביב.


"טיולי רכב בשטח: 43 מסלולים על 4 גלגלים", הוצאת "מפה", 216 עמודים, 79 ¤.