אביב זה קודם כל טבע

פארק ז'בוטינסקי שוכן למרגלות רמת הנדיב, על אם הדרך המובילה מבנימינה לזיכרון יעקב. האזור מרהיב עין, טובל בכרמי גפנים שיבולם מוצא דרכו ליקבים באזור.

בלב הפארק שוכן אתר שוני המהווה את אחד האתרים הארכאולוגיים החשובים שנחשפו מהתקופה הרומית (מאה שנייה-שלישית). עם תום החפירות הארכאולוגיות, נחשפו במקום מבנה גדול, תאטרון רומי מרשים וכן בריכות מים אשר שימשו את תושבי האזור לחגיגות מים משולבות בפולחני פוריות ושעשועים נועזים.

קרן קיימת לישראל, בשיתוף רשות העתיקות, שיחזרה ושיפצה את המבנה, טיפחה את האתר והקימה סביבו פארק לזכרו של זאב ז'בוטינסקי, ובו 160 דונם של מדשאות רחבות ידיים, שולחנות לפיקניק וחניה רחבה. באתר שוני הקימה קק"ל שני מוזאונים - מוזאון ארכאולוגי ובו האוצרות שהתגלו במקום בזמן החפירות, וכן סרט המתעד את חיי התקופה ומוזיאון אחיעם לפיסול.

במקום פועל גם מרכז שדה, המכיל 30 אוהלים לכ-200 בני נוער בתנאי קמפינג וכן חדרי אירוח, ובקתות יער לצוות/לסגל העוסק בהקניית פעילויות חינוכיות שונות ומגוונות הקשורות בפעילותה של הקק"ל במקום ובמרחב.

פארק ז'בוטינסקי בשוני פתוח כל השנה לציבור בשעות: 16:00-08:00, כולל שבתות וחגים. סיורים במקום נעשים בתיאום מראש במוזיאונים על ידי צוות ההדרכה שבמקום.

בשוני קיים תאטרון רומי פעיל המשמש לאירועים, שבו כ1,000- מושבים.

מוזיאון אחיעם לפיסול

מוזיאון אחיעם לפיסול בשוני הוקם בעקבות החלטתו של האמן אחיעם שושני לתרום 90 פסלים מיצירותיו בתקופות שונות לקרן קיימת לישראל. פסלים אלו הובאו מצרפת, וקק"ל הציבה אותם כתצוגה מוזאלית באתר שוני - חלק מן הפסלים ממוקמים בחדרים שעוצבו במיוחד לצורך כך, וחלקם ממוקמים בבריכה הרומית העתיקה הנמצאת במקום.

במהלך שנות יצירתו זכה האמן אחיעם שושני בכמה בפרסים, ויצירותיו נמצאות כיום במוזאונים שונים ובאוספים פרטיים. פסליו של האמן מתמקדים בהבעת רגשות כמו תשוקה, ייאוש ואבל, והתייחסות לאירועים טרגיים כמו השואה או מלחמת וייטנאם. על פי בקשת האמן, הקהל מוזמן לגעת בפסלים.

לפרטים נוספים מעיין יחזקאלי פלד - 050-7333897
כתב: אודי רן

בשנים האחרונות הפך פארק הקופים לשם נרדף למחלף בן שמן. אישית - הפארק הזה מהווה עבורי הרבה יותר ממקום בילוי לכמה שעות (וזה לא שבספארי ברמת גן אין קופים, בהחלט יש, ואפילו הרבה). פארק הקופים הוא בעיניי מקום עבודה עם נשמה, והנשמה שייכת שם למי שהייתה בעבר המטפלת הראשית, והיום מנהלת אותו, תמר פרדמן. יש הרבה מטפלים בבעלי חיים בארץ, וכל מי שעוסק במקצוע הזה - אין לי ספק שאוהב את המטופלים שלו, וגם מבין אותם. אבל די לפגוש את תמר שם, במרכז חייה, כדי להבין את הייחוד שלה וכפועל יוצא - גם של הפארק עצמו.

יש להם שמות, לדיירי הפארק, לכל אחד מהם אופי משלו, יש שם יחסים בין-קופיים, יש תקשורת בינם לבין עצמם, ויש תקשורת בינם לבין תמר. אבל תמר היא לא נושא הטיול - התקשורת - כן.

מרבית התגליות בעולם החי נתגלו באקראי; ובאקראי התגלתה הלביאה בשמורת הטבע בקניה, זו שאימצה לעצמה כבן גור של ראם. המפגש ההוא גילה שהאינסטינקט האימהי חזק מכל אינסטינקט אחר, כולל הצורך הבסיסי לטרוף, לאכול. לפמיניסטיות גרמה ההבנה הזאת חיזוק, כי הרי הטענה הבסיסית היא לשוויון זכויות, אבל לא לשוויון תכונות. אנשים שעוסקים בתקשורת בין בעלי חיים לומדים הרבה גם על תקשורת בין בני אדם, כי הרי אנחנו אמנם גזע שרואה את עצמו כגזע עליון, אבל תכונות בסיסיות - גם תהליכי ציוויליזציה לא יכולים לשנות.

ולמה כל הפתיחה הזאת? לומר לכם שפארק הקופים הוא לא מסלול טיול סטנדרטי; הוא מסלול טיול אל תוך הנשמה, התודעה, ובעיקר אל תוך הידע וההכרה של התכונות הבסיסיות שלנו. איך אנחנו מתקשרים בינינו, איך עושים "ברוגז" ואיך עושים "שולם", שוב, על כוחו של האינסטינקט האימהי, על בעלים אלימים או על נשים מכות, על קואליציות, על מלכת הכיתה ועל ה-"גבר גבר". איך מפתים את בנות המין השני ואיך מסרבים לגבר תוקפן, ובעיקר - איך אנחנו עושים מניפולציות בדיוק כמוהם.

וכמו שאמרתי בתחילת הדברים, התגליות המעניינות והחשובות בהתנהגות בעלי חיים ובידע שלנו עליהם מתגלות באקראי. מספיק שתהיו במקום הנכון, בזמן הנכון - אתם עשויים להיות עדים לדברים שחוקרים ברחבי העולם משקיעים חודשים ושנים בתקווה לראותם. הבילוי בפארק הופך למעניין יותר גם בגלל הטיפול המיוחד שהקופים מקבלים שם, בניסיון להפיג את השיעמום שלהם ולבדר ולעניין אותם.

קבוצת הקפוצ'ינים בפארק השתתפה בעבר בניסויים שנעשו לשילוב קופים בסיוע לנכים בחיי היומיום. הקפוצ'ינים הוכיחו שהם פיקחים ובעלי תושייה. הם למדו לפתוח עבור הנכה בקבוקים, להכניס קשית ולהגיש, להוציא ולהכניס מזון למקרר, לגרד, ולבצע כמעט כל מתלה; אולם השובבות הטבועה בהם והצורך שלהם להיות מטופלים, כמו גם תשומת הלב הרבה שהם משכו בכל מפגש, הכשילו את התכנית. האינטלגנציה הגבוהה שלהם היא גם זו שגרמה לכך שהקפוצ'ינים הם גם הגזע הנדרש ביותר בניסויים בבעלי חיים, מה שמביא אותי לספר לכם על אחד הפרויקטים היותר חשובים של תמר והוא - המקלט לקופים שנמצא בתחומי הפארק. המקלט אמנם לא פתוח למבקרים בגלל המצב הרגיש שבו מצויים החוסים בו (קופים שסיימו את "שירותם" כקופי ניסוי, ונמצאים בתהליכי החלמה, קופים שהוחרמו על ידי הרשויות לאחר שהוחזקו בבתים בתת-תנאים ובניגוד לחוק, קופים שהוברחו לארץ ועוד). אוכלוסיית המקלט כוללת עשרות קופים, וכולם עובדים שם בהתנדבות.

אגב, בפארק יש מסעדה, מקומות לפיקניק, ואפילו גן אירועים.
איך מגיעים לפארק?

מכל כיוון שתגיעו בכביש 6 - אתם יוצאים לכיוון מזרח (היציאה לכביש 1 מזרח המוביל לירושלים). אחרי היציאה עקבו אחרי השילוט לבן שמן. מיד אחרי היציאה יכוונו אתכם שלטים לכיוון פארק הקופים.

כתב: אודי רן

בחולדה נולד מפעל הייעור המפואר של קרן קיימת לישראל. בזכות מה שהחל כאן, פרוסים היום על פני כל הארץ למעלה מ - 920,000 דונמים של יער - אשר הפך את הנוף הירוק לכל כך מוכר ומובן מאליו לכולנו.

לאחר מותו של חוזה המדינה בנימין זאב הרצל, בשנת 1904, הוחלט לטעת בחולדה יער לזכרו ולבנות במרכזו בית מרשים על שמו. כשהסתבר כי 12,000 עצי הזית שניטעו כבר במקום הכו שורשים באדמה, המשיכה קק"ל ונטעה גם את יער האורנים הראשון שלה. שנים רבות עמד בית הרצל נטוש ומתפורר, עד שקק"ל יחד עם המועצה לשימור אתרי התיישבות, בתרומת משפחת ברייאן צ'יזיקר מארצות הברית, רשות שמורות הטבע והגנים הלאומיים (היער נמצא בתחום הגן הלאומי יער חולדה), שיפצו את הבית ואת סביבתו. היום עומדים לרשות המבקרים פינות חמד לבילוי, מוזיאון למורשת הרצל ותולדות מפעל הייעור ואתר זיכרון לגבורת היישוב היהודי.

יער חולדה מציע לכל המשפחה שני מוקדי פעילות עיקריים: ביקור במוזיאון בית הרצל, וסיור ברכב במסלול סובב היער המשלב טיול ירוק וביקור באתרים. שלטי הכוונה והסבר יכוונו את המטייל בדרך, שאורכה כשלושה ק"מ. באתר מפוזרים שולחנות פיקניק, והוא נגיש למוגבלים בתנועה.

את המסלול סובב היער נתחיל מרחבת החניה וננוע לכיוון חורשת תל חי, שניטעה בשנת 1920 לזכר חללי תל חי, בהם בנימין מונטר, חבר חולדה. באותה שנה נשלח מונטר למטולה, שם עסק בענייני חקלאות והגנה. הוא היה אחד הנופלים בקרב בתל חי יחד עם יוסף טרופלדור.

מחורשת תל חי ניסע בדרך המקבילה לערוצו של נחל שחם, בתוך "שדרת האוהבים", ונעצור ליד הבאר המכונה "הבאר העמוקה". הבאר נחפרה על ידי אנשי חולדה בעזרת מהנדסים גרמנים בין השנים 1912-1910. משאבה במבנה סמוך דחסה את המים בלחץ אוויר. המים היו עשירים בגפרית ולפיכך לא היו ראויים לשימוש. כתוצאה ממפולת קרקע נסתמה הבאר.

מעברה השני של הדרך נטפס ברגל ובזהירות רבה אל המחצבה שהופעלה על ידי אנשי חולדה כדי לספק אבני בניין בתקופת מאורעות תרצ"ו- תרצ"ט (1939-1936). מאוחר יותר שימש האתר כמטווח לחברי ההגנה. נשוב אל המכונית וניסע לבאר נוספת, באר שחם, היא ביר שחמה, שפירושו בערבית "באר שמנה". חברי חולדה רכשו את הזכות להשתמש במים מאנשי הכפר הערבי הסמוך. המים נשאבו מעומק של תשעה מ'.

נעלה שוב על הרכב וניסע אל חורשת רחל המשוררת שניטעה לזכרה בשנת 1931. רחל, שנתנה בשירתה ביטוי לרגשות החלוצים בני דורה, נגעה מאוד לאנשי חולדה, ולפיכך הם בחרו לכבד את זכרה בנטיעת החורשה. תחנתנו הבאה היא אנדרטת "עבודה והגנה" וקברו של אפרים צ'יזיק, ממפקדי ארגון ההגנה שלחם במאורעות תרפ"ט (1929) על הגנת חולדה. באנדרטה, פרי יצירתה של הפסלת בתיה לישנסקי, נראות שלוש דמויות: אפרים צי'זיק, אחותו שרה, שהייתה בין נופלי תל חי, ובנימין מונטר, שנפל אף הוא על הגנת תל חי. באנדרטה חקוקים כלי עבודה חקלאיים ואלומות שיבולים, המבטאים את השילוב של עבודה עם הגנה.

תחנתנו האחרונה במסלול ההיקפי סובב היער היא בריכת המים שבחורשת הזיתים. הבריכה העגולה, העשויה מבטון, נבנתה ביולי 1948 ביזמת חברת "מקורות", ושימשה לאגירת מים מקידוחים מבארות סמוכות. מהבריכה הוזרמו מים בקו השילוח - צינור שהונח במלחמת העצמאות לאורך דרך ברומה וסיפק מים לירושלים לאחר שהקו הראשי לעיר נותק. ליד הבריכה מוצב שריד מהצינור המקורי.

עתה נחנה את המכונית ברחבת החניה ונפסע ברגל בין עצי הדקל, בשביל המיצבים, שכל אחד מהם מתאר פרק בתולדות האתר. בקצה השביל מצוי מוזיאון בית הרצל. זהו אתר היסטורי שנבנה בשנת 1909 כדי לשכן את מנהל החווה ופועליה. הכניסה היא ללא תשלום. מומלץ לצפות במופע קול-חזותי המספר את סיפורו של המקום, ולהביט בתערוכת הצילומים. לילדים מתקיימת פעילות חינוכית מודרכת בעקבות כתב חידה.

בחניון שבילי אספלט נוחים לגישה לנכים בכיסאות גלגלים, שולחנות לפיקניק, חניה לרכבי נכים וגישה למוזיאון ולמסעדה.

איך מגיעים:
מכביש 6 יורדים במחלף בן-שמן וממשיכים לכביש 1 לכיוון ירושלים. במחלף לטרון פונים לעבר אשקלון בכביש 3, עוברים את צומת נחשון, ולאחר כקילומטר פונים ימינה בצומת חולדה לכיוון העיר רחובות (כביש 411). לאחר כשני ק"מ פונים שוב ימינה, בהתאם לשילוט.

למידע נוסף: "קו ליער" 1-800-350-550

כתבה: חוה בראון - האגף לתקשורת וקשרי ציבור - קרן קיימת לישראל

יצאנו דרומה על כביש 6, עם מתקן לאופניים מחובר לארגז המטען ועליו שני זוגות: זוג אחד שיכול לשאת על מושבו את 100 הק"ג שלי, והזוג השני כדי להשלים את המטען הכולל ל-130 ק"ג, עבור בן. שימו לב לא להסתיר את לוחית הרישוי של הרכב עם מתקן האופניים, ובמקרה הצורך כדאי להתקין לוחית נוספת במקום בולט.

יצאנו במחלף נשרים, עלינו על כביש 44 ונכנסנו לכפר אוריה. תוך כדי נסיעה השתמש בן בכל הנוסחאות שהוא למד בבית הספר (בן 11 האיש) כדי לחשב כמה דיוושים הוא צריך לעשות על כל דיווש שלי. החנינו את הרכב, ואחרי התארגנות יצאנו למצפה הראל. מהמצפה יש תצפית יפה על אזורי הקרבות המפורסמים של מלחמת השחרור. המשכנו מזרחה ב"דרך בורמה", שנקראת כך על שם דרך שסללו הבריטים במלחמת העולם השנייה במסדרון נסתר מעיני היפנים בג'ונגלים של בורמה, ואשר עקפה את הדרך הראשית.

"דרך בורמה" שלנו נפרצה במלחמת העצמאות (מאי 1948) כדי לאפשר העברת הספקה לירושלים הנצורה בדרך נסתרת מהציר הראשי. בדרך היה קטע שהמשאיות לא יכלו לעבור, ומאחר שלא היו מספיק ג'יפים העבירו את הציוד על גבי פרדות וסבלים. כשהוכשרה הדרך הונח גם קו מים - הוא "קו השילוח" שהיה תחליף לקו המים ממקורות הירקון שהיה בשליטת האויב.

מיער אשתאול ירדנו דרומה ל"יער הנשיא", שנקרא על שמו של חיים ויצמן. ביער האורנים הזה, ששטחו 11,000 דונם, עוברת דרך המוכרת כ"דרך הפסלים". בכניסה ניצב פסלו של זאב קרישר "שומר היערות". לאורך הדרך מוצבים 37 פסלים, שעוצבו באירוע אמנות בטבע שהתקיים בקיץ 1989 במחנה הנוער של קק"ל בנס הרים. לאורך כל הדרך יש נקודות תצפית שהקפדנו לנצל בעיקר כדי לשחרר את שרירי הרגליים. מתל צרעה, היא "צרעה הישנה", יש תצפית מרהיבה על נחל שורק ובית שמש.

בהמשך, כקילומטר על השביל המסומן בשחור, עברנו ליד קבר ש"קודש" בשנים האחרונות, וקיבל את השם "קבר שמשון". פעם הקבר הזה היה שייך לשיח' ג'רב, אבל במסגרת הפגנת הבעלות שלנו על הארץ, במקומות רבים גיירו קדושינו גם את בני דודינו, וכך הפכו קברי ערבים נכבדים לקברי קדושים יהודים. הניסיון מוכיח שזה עובד. שמשון שיגע את בנות פלשתים, וכל כוחו בא לו ממחלפות ראשו. אך בערבית, ג'רב ( גזזת בעברית) הוא שם של מחלת עור המאופיינת בנשירת שיער. ואנחנו יודעים מה קרה לשמשון לאחר שגזזו את מחלפות ראשו. אז מי שמתכוון להשתטח על הקבר, כדאי שייקח את העובדות בחשבון.

לאורך הדרכים יש גם פינות למנוחה, ובאביב המקום מכוסה פרחים בשלל צבעים.

מידע על מסלולי אופניים באזור ניתן לקבל בחנות האופניים שבתחנת הדלק בלטרון, או באתר www.groopy.co.il.
כתב: רובי רייקמנס, מורה דרך