בעקבות הנבטים

ממשית הוא אתר ארכיאולוגי מרתק הנמצא לא רחוק מדימונה, והזמן המתאים לסייר בו הוא בדיוק עכשיו, מאוקטובר ועד מאי. אורך המסלול שנערוך כאן הוא כ-4 ק"מ ויש להצטייד במים ונעלי הליכה. המסלול נוח ומתאים לכל המשפחה והכניסה לאתר היא בתשלום.

סעו 5 ק"מ מזרחה מהעיר דימונה ופנו ימינה מהדרך הראשית המובילה לצומת הערבה ולאילת. בכביש גישה קצר תגיעו אל חורבות העיר הקדומה ממשית. את הרכב השאירו כאן בחניה המסודרת.

בהר הנגב הצפוני יש שרידים של שש ערים עתיקותן: ניצנה (עוג'ה), רחובות (רוחיבה), שבטה (סוביטה), חלוצה (חלצה), עבדת (עבדה) וממשית (כורנוב). בתקופה הנבטית ידע הנגב פריחה והתיישבות גדולה וגם בתקופות הרומית והביזנטית התפתחו כאן לא מעט יישובים. האתרים בנגב שימשו, בעיקר בתקופה הנבטית, כמרכזי אספקה ושירותים לשיירות מסחר שהגיעו לכאן מהערבה ומאזור הים האדום לכיוון הים התיכון כשבאמתחתן סחורות שונות מהודו ומרחבי העולם.

גם החקלאות פרחה כאן יפה והתושבים הפכו את שממת המדבר לטרסות גדולות של חקלאות. גידלו כאן חיטה, עצי פרי, גפנים ועוד. את קריסתן של ערי הנגב מתארכים לתקופת פלישת הכובשים המוסלמים בשנת 636 לספירה. הערים ננטשו, והמוסלמים החלו להרוס כל שנקרה בדרכם. גם התורכים ששלטו כאן שנים אחר כך הוסיפו נזק לערי הנגב.

את המיפוי הארכיאולוגי בנגב החלו לעשות באופן שיטתי רק לאחר קום המדינה. שלוש ערים הוקמו מהריסותיהן: שבטה, ממשית ועבדת. המערכות החקלאיות העתיקות שהוקמו בשבטה ובעבדת שוחזרו, והן פועלות בדיוק באותה הדרך שבה פעלו לפני 1,500 שנים.

העיר ממשית היא אחת המרתקות בנגב. שמה הערבי הוא כורנוב והיא נמצאת כ-5 ק"מ מדרום-מזרח לעיר דימונה. החוקרים הראשונים שהגיעו לכאן חשבו תחילה שמדובר בעיר המקראית תמר, עד שחוקר בשם הרטמן, הציע לזהות את כורנוב עם היישוב ממפסיס, המופיע במקורות רומיים. השם ממשית התקבל מאוחר יותר על ידי ועדת השמות הממשלתית. ממשית הוא בעצם השם העברי של האתר. הפעם הראשונה שבה מוזכרת העיר ממפסיס היא בכתביו של תלמי בראשית המאה ה-2 לספירה ברשימת ערי אדומיאה שבנגב. ממפסיס מופיעה גם על מפת מידבא, מפס פסיפס שנמצאה ברמת מואב מזרחית לירדן, ברצפתה של כנסייה עתיקה מהמאה ה-6 לספירה. העיר מוזכרת במקורות רבים אחרים וכל אלה איפשרו להבין מה קרה בה ומהי חשיבותה.

ממפסיס הייתה העיר המזרחית ביותר בערי הנגב ונחשבה ליישוב ספר. בשל כך היה צורך לבצר אותה מפני אויבים והוצב בה חיל משמר גדול. העיר ישבה על עורק חיוני: דרך חברון-אילת ובשל כך שימשה גם כבסיס אספקה ושירותים לשיירות הצבא שעברו במקום. בממפסיס נתגלה גם אוצר גדול של מטבעות כסף, מה שמלמד כי העיר שימשה גם כמרכז מינהלי-פיננסי של השלטון הרומי באזור.

מדרום לעיר זרם נחל ממשית שסיפק מים לעיר ובאר מים סיפקה מים באופן קבוע לתושבי העיר. במעלה הנהר ממערב לעיר הוקם סכר גדול, וכך הצליחו תושבי העיר לאגור מי שטפונות. העובדה שנמצאו בשטח בורות מים רבים, בריכות גם ובית מרחץ מגלה כי העיר לא סבלה ממחסור של מים.

נתחיל עם פונדק השיירות הנמצא לפני שער העיר, מצפון מערב. זהו מבנה מלבני ובו חצר פנימית רחבה וחדרים לאורך הקיר הצפוני והמזרחי. מכאן נעבור אל שער העיר החומה. השער נמצא בחומה הצפונית של העיר, בין שני מגדלים. אורכה של החומה כאן הוא 900 מטרים ושטח העיר בתוך החומה הוא 40 דונם. כשנבנתה החומה עובייה היה 70 ס"מ. מאוחר יותר הוכפל העובי.

הארמון נמצא במעלה הרחוב הפונה מהשער דרומה - בארמון תמצאו כמה אגפים, את חדר הכס, חדר הגנזך וחצר פנימית עם טורי עמודים. הארמון מתוארך לתקופה הנבטית המאוחרת בראשית המאה ה-2 לספירה. בכניסה לחדר הכס נותרה קורת העץ של המפתן.
בקרו גם במגדל שהוא בעצם בניין המנהלה. הוא נמצא סמוך לארמון. חדר המדרגות כאן נשתמר בשלמות ואפשר לעלות בו אל הגג. בחצר המגדל נמצא בור מים.

הכנסייה המזרחית היא מכלול הממוקם בנקודה הגבוהה ביותר באתר, אליה עולה מערכת מדרגות מרשימה. המכלול כולל גם בור מים, אליו מובילה מערכת המדרגות. הכנסייה כוללת אולם וחדרים צדדיים. רצפת אולם התווך עשויה פסיפס לבן ועליו עיטורי צלבים.

הכנסייה המערבית קטנה יותר מהמזרחית. יש בה אולם תווך ורצפה מכוסה בפסיפס. השטיח המרכזי בפסיפס ממוסגר במסגרת עיטורית. בקטע השטיח הקרוב לבמה נמצאה כתובת. למרגלות הבמה נמצא עיטור של זוג טווסים.

נחל ממשית עובר לרגלי חורבות העיר ממשית מדרום וכך מפריד בין העיר לגוש ההרים ממול. הנחל מתחיל לזרום ברכס דימונה בסמוך לעיר ויורד במתינות בשטח מישורי לכיוון דרום מזרח לעבר ממשית. באזור ממשית הופך הנחל לעמוק יותר. בתקופת המנדט נבנה כאן סכר גדול כדי לאגור מים לצרכי הבדווים באזור. המאגר נסתם וכיום אינו פעיל. לרגלי הסכר תראו עצי תמר. אשלים ענקיים צומחים כאן על מדרגת העפר שהצטברה מאחורי הסכר.

כקילומטר אחד דרומית מזרחית לסכר המנדטורי תמצאו את הבאר העתיקה באפיק הנחל. מבאר ממשית מטפס שביל החצוב בקיר הנחל ומגיע אל חומת העיר, סמוך לבריכת המים הגדולה הצמודה לבית המרחץ של העיר. מהבאר יורד נחל ממשית עוד כקילומטר עד למוצאו אל מישור ימין. במוצא הנחל משתרעים שטחי חקלאות נבטית. על שטח של 700 דונם משתרעת סדרת טרסות חקלאיות מיוחדות. סיום המסלול הוא בכביש דימונה-אורון, כ-3 ק"מ מדרום לצומת רותם.