מונטנגרו, השם נשמע לי קסום ומסתורי, אך תגובתם של כל הסובבים אותי נעה בין רחמים ("מה זה המקום הזה? בטח חור נידח, לא שמענו עליו") לבין מבטים מלאי קנאה. היכרותם של האחרונים עם השם מונטנגרו באה בעקבות סרט בשם זה שהוקרן לפני כ-20 שנה, והיה רווי ביצרים, בצילומי עירום נועזים ובמוזיקה חושנית. "בטח תעשי חיים משוגעים" אמרו הם במבטים מלאי משמעות.
פירוש השם מונטנגרו הוא "ההרים השחורים", אותם הרי גרניט כהים ומחודדים שמזנקים לגבהים של 2,500 מטר, נמתחים לאורכה של המדינה ומתוכם מזדקרים לשמיים עצי אורן.
מונטנגרו, ארץ שידעה מלחמות רבות, היא אחת מ-6 הרפובליקות שהרכיבו בעבר את יוגוסלביה של טיטו, ויישרה קו עם השלטון הסוציאליסטי-קומוניסטי. עם התפרקותה של יוגוסלביה החליטו תושביה לחזור ולנהל את ענייניהם בעצמם. הם הצליחו לעבור את המלחמה העקובה מדם, שהתחוללה ביוגוסלביה בלא שטיפת דם תישפך על אדמתם, אך טינה עמוקה נשארה ביניהם לבין שכניהם הקרואטיים.
לילה ראשון בפודגוריצה
את הלילה הראשון לטיול (אליו יצאתי עם חברת מדרפט, המתמחה בטיולי ג'יפים וחוויה אתגריים), בילינו בצ'רנה גורה, בית המלון המפואר ביותר בפודגוריצה, אותו מלון בו השתכנו שחקני מכבי תל-אביב באחד ממשחקי גביע אירופה המיתולוגיים שלהם. מיד בכניסה רואים שהמלון, שריד לתקופה הקומוניסטית, ידע ימים יפים יותר, אך קסמו עדיין לא פג. שטיחים אדומים ומהוהים, נברשות ענקיות משתלשלות מן התקרות, גרם מדרגות משיש, מעקה מפואר ומגולף בעץ וחדרים ענקיים עם אמבטיות גדולות.
לפודגוריצה הגענו אחרי נסיעה לאורכה של דרך יפהפיה על הצוק, כשלמטה פרוש לעינינו מפרץ קוטור. מבט מרוכז בחוף הנודיסטים המפורסם של מונטנגרו מגלה אנשים עירומים כביום היוולדם מפקירים את גופם לקרני השמש. לאחר שנים של תיירות משגשגת, ואלפי תיירים מאירופה ובעיקר מאיטליה, שנהרו לחופים הזהובים, זוהי כיום רצועת החוף היחידה שנותרה למונטנגרו. לאחר השנים הקשות של המלחמה, שפגעו מאוד בתנועת המטיילים, מתחילים שוב לפרוח ניצניה של התיירות.
פודגוריצה היא הבירה הרשמית של מונטנגרו, ובה מקום מושבו של הנשיא (הבירה ההיסטורית היא צ'טניה). זוהי עיר גדולה ואפרורית, עם חנויות פשוטות ודהויות, שלצדן חנויות מפוארות המוכרות מותגי יוקרה כמו ורסצ'ה וארמאני. עד סוף הטיול לא הצלחנו לפענח איך קונים מותגים כאלה במשכורת ממוצעת של מאה יורו לחודש. בעת לילה מתמלאת העיר חיים; המדרחוב שלה שוקק מועדונים ופאבים המלאים במאות בליינים. הבחורות בפודגוריצה פשוט מהממות, בלונדיניות חטובות וארוכות רגליים, לבושות על פי צו האופנה האחרונה, פוסעות לאיטן לאורך המדרחוב, מול עיניהם התאוותניות של גברברים, אף הם יפים, גבוהים וחסונים.
אחרי בילוי לילי בעיר יצאנו למחרת בבוקר לטיול ג'יפים בן חמישה ימים בתוככיה הנסתרים של מונטנגרו. זהו חבל ארץ יפהפה ולא מתויר, שיש בו שילוב מהמם של נופים וטבע: קניונים, נהרות, אגמים, הרים ויערות כמעט טרופיים, דרכים נפלאות ואוכלוסיה כפרית נחשלת אך מאירת פנים שרובה לא ראתה עדיין תייר מעודה.
בחניית המלון קיבלו את פנינו שורת ג'יפים 'פור ראנר' של טויוטה ומירו, המדריך המקומי, איש חייכן ושמח, שהפך את הטיול לחוויה אמיתית ואישית. עם נפילת הקומוניזם חיפשו התושבים מקורות פרנסה חדשים, שליטתו החלקית של מירו בשפה האנגלית וכושר הארגון שלו עם היכרותו המעמיקה את חבלי הארץ הנידחים של מונטנגרו, הפכו אותו למדריך טיולים מוכשר. לאורך כל הטיול הוא סיפר לנו את סיפורה של מונטנגרו.
רכסי הרים, גבינות וראקי
שטחה של מונטנגרו הוא כ-13 אלף מ"ר, מחצית משטחה של מדינת ישראל, והיא מונה כ-600 אלף תושבים, חלקם מצטופפים בערים על קו החוף וחלקם מפוזרים בדלילות רבה בכפרים ובחוות הנטועות בבדידות בתוך שטחי הענק ההרריים.
יצאנו לדרך, לכיוון רכס הרי הקימובי, רכס הרים המתנשא לגובה 2,500 מטר ועוטף אגמי בדולח בגווני טורקיז, שנוצרו על ידי קרחונים לפני אלפי שנים. מירו לקח אותנו לכפר ביזיוב, כפר הולדתו ובדרך לשם סיפר שרבים מהאנשים שנפגוש ייתקלו לראשונה בחייהם באנשים זרים. אמו של מירו, אישה יפה וזקופה בת 86, מתבוננת בגאווה בבנה ומורה לבתה להוציא מגש גבינות נהדרות שהן מכינות לבד ואת משקה הראקי.
כך אנו מתוודעים לראשונה לשתי תופעות קולינריות בכפרי מונטנגרו בכל חווה אפשר לטעום גבינות מסוג אחר ובטעם שונה, שמכינים מחלבן של 2-3 פרות הרועות בחצר ובכל אחת מהן מכינים משקה ראקי מפרי אחר - משזיפים, מענבים או מתפוחים. הראקי הוא משקה חריף מאוד, והקושי לסרב להכנסת האורחים מאירת הפנים של הכפריים גרמה לנו לא אחת לשפוך בחשאי את תכולת הכוסיות שהוצאו על מגש מיד כשהתקרבנו. על הגבינות, לעומת זאת, אף אחד לא ויתר.
אנו עוצרים לתצפית על הכרמים הרבים שמהם מפיקים את היין המקומי, יין הוורנץ ומסביב אנו מבחינים בבקתות רועים המכונות "קוטון", אליהן עולים הרועים עם העדר שלהם בחודשי הקיץ. הבתים בנויים אבן בחלקם התחתון, ועץ בחלקם העליון והם פשוטים ופרימיטיביים מאוד, ללא מים זורמים או חשמל. יש רק טבע קסום ופראי, והילדים מבלים בו שעות רבות ונראה שהם אינם זקוקים למחשב או לשאר פלאי הטכנולוגיה.
נסיעה אתגרית עד למרגלותיו של רכס תלול הובילה אותנו לאגם בוקומירסקו, המציע נוף עוצר נשימה ואוויר הרים הצלול וגם סלמנדרות ועלוקות השורצות בו. אנחנו דווקא זכינו לארוחת צהריים בעודנו יושבים סביב האגם המקסים. מפה לבנה נפרסה על מרבד הדשא הסמיך ומתא המטען נשלפו בזריזות לחם טרי, ירקות נהדרים בטעם של פעם, גבינות מקומיות, נקניקים, פלפלים ממולאים בגבינה, שמן זית מצויין ויין מקומי.
את הלילה בילינו בקולאשין, עיירה בת אלפיים תושבים, שנותרה קומוניסטית באופייה. בית המלון, עדיין בבעלות ממשלתית, נראה מבחוץ מרשים ומעוצב, אבל החלל הפנימי ראה ימים טובים יותר. הריהוט, כרגיל, חום-כבד, טלוויזיות אין, ולמים חמימים תיאלצו להמתין לפחות חצי שעה. יצאנו לטיול רגלי קצר למסעדה קטנה וחמודה עם טחנת קמח, שנמצאת ליד הנחל והמפל, בה קיבלנו מנות טעימות ולא יומרניות - גבינות, דגים, בשר כבש-חזיר, סלט קטן ויין קליל ונחמד.
פיקניק לגדות האגם השחור
למחרת המשכנו במסענו, ממשיכים לטפס לגובה, עוברים על פני שלוליות שלג, גולשים מעט מידי פעם ונעצרים בפתחו של אחו עצום ומהמם במגוון צבעי הירוק שבו. מרחוק אנו רואים שתי נשים טוות בפלך וסביבן רועים מספר סוסים, גברים קוצרים במגל ורועת צאן גבוהה ויפהפיה, לבושה כולה בשחור ואוחזת בידה טלה.
שיאו של היום היה הביקור באגם ביוגרד (האגם השחור), אגם צלול ויפהפה, מוקף יער עבות, שמתוקף חוק היסטורי שקבע דוכס שהקדים את זמנו, לא נגעה בו יד אדם מאז המאה ה-18. האגם צלול כל כך עד שהיער המדהים שמקיף אותו משתקף בו בבהירות, ונראה כמו העתק מושלם של תמונת נוף גן העדן שמעליו. על גדות האגם השכילו לפזר ספסלי עץ, שעליהם אפשר ואף רצוי לבלות שעות ארוכות בהתבוננות שלווה ומדיטטיבית.
אבל אנחנו היינו דוקא בעניין של אקשן. וכך הגענו לנהר הטארה, הזורם לאורכו של קניון הטארה המרשים, שהוא מהעמוקים שבקניוני העולם. הקיר המצוקי המזדקף מגדותיו מגיע במקומות מסויימים לגובה של 1,300 מטר. הגשם מתחיל לטפטף קלות ואנחנו נכנסים לסירות הרפטינג הממתינות לנו ויוצאים לשיט נינוח וכיפי, המופרע מפעם לפעם על ידי אשד קטן שמזרים לנו אדרנלין. חתרנו מתחת לגשר עצום בגובה 150 מטרים שנבנה בשנות ה-30, שבתום השיט חצינו אותו בהליכה.
את הלילה הבא בילינו בעיירה ז'בליאק (אלפיים תושבים) שבדורמיטור, חבל ארץ שהפך לפארק הלאומי של מונטנגרו. המלון, כמו שאר המלונות בטיול, הוא שריד מהתקופה הקומוניסטית, בעל חללים עצומים, וללא מותרות, אך המיטות נוחות מאוד, האמבטיות גדולות והנוף שנשקף ממנו הוא ממש כמו גלויה מעולם אחר.
שמורת טבע וקניון פראי
השמש שפלשה מוקדם בבוקר אל תוך החדר הוציאה את כולנו מן המיטות, ליומו האחרון של מסע הג'יפים, בו אנחנו מבקרים בשמורת הדורמיטור, הפארק הלאומי של מונטנגרו, שהוא אתר שימור עולמי של יונסק"ו, ויש בו קניונים, אגמים, רכס הרים גבוה מאוד, צמחים ובעלי חיים.
משם אנחנו ממשיכים לקניון סושיצ'ה, שבליבו זורם נהר ועמוק פנימה, לאחר הליכה בת כשעה, אנחנו גם מגיעים לאגם ענק המתפתל בצורת נחש, מוקף צמחייה מרהיבה ופריחה מהממת. נסיעה לאורכו של קניון מרהיב מובילה אותנו למנזר אורתודוכסי מהמאה ה-13, עם ציורי פרסקו מיוחדים.
את הטיול אנחנו מסיימים במפרץ קוטור אליו אנחנו יורדים בדרך מתפתלת מול נופים עוצרי נשימה של כפרים, סירות דייגים פסטורליות ומפרצים יפהפיים.
את הלילה האחרון אנחנו מבלים בפודגוריצה, בה שיחה אקראית עם אחד התושבים נותנת מענה חלקי לשאלתנו: "לפודגוריצים חשוב מאוד להיראות יפים ומטופחים. הבתים שלנו ריקים כמעט לגמרי מרהיטים ומאוכל ואת רוב הכסף אנחנו מעדיפים להשקיע בבגדים ובבילויים". בדרך חזרה לדוברובניק אנחנו חולפים על פני עיירות נופש קטנות, איים ועליהם כנסיות, מפרצונים וחופי זהב. בחום רב אנחנו נפרדים ממירו, המדריך הנהדר שליווה אותנו.
מידע כללי וטיפים:
טיול ג'יפים במונטנגרו הוא בחירה טובה למטייל שמעוניין לחוות טבע, אבל גם לישון טוב, לנסוע בנוחות, לצעוד ולחוות נהיגה אתגרית, אבל לא יותר מדי.
השפה הרשמית במונטנגרו היא סרבית ובהרים זו השפה היחידה אותה דוברים המקומיים. בערים הגדולות יותר אפשר להסתדר גם עם אנגלית ורוסית.
המטבע הרשמי הוא יורו. רצוי להביא מהארץ או למשוך בכספומטים או בבנקים בפודגוריצה. בהרים יהיה קצת קשה למצוא פתרון לחידוש
מלאי המזומנים וכדאי להצטייד מראש.
שוטרים האורבים בצד הדרך יעצרו אתכם אם תחרגו מהמהירות המותרת ותידרשו לשלם במקום קנס בן עשרות יורו. לכן כדאי מאוד לשמור על המהירות המותרת (בין 40 ל-60 קמ"ש).
טיול ג'יפים ורפטינג במונטנגרו לא דורש הכנה מיוחדת או ציוד יוצא דופן בגדים קלים למשך היום ובגד חם מעט יותר לערב. נעליים נוחות להליכה בשטח וסנדלים לרפטינג ולהליכה במים. עדיף גם לקחת מעיל ניילון למקרה של גשם.
כמעט ואי אפשר לקלוט במכשירי הטלפון הסלולריים מהארץ.
קניות: אין הרבה מה לקנות במונטנגרו, ומחיריהם של הבגדים והנעליים יקרים מאוד, בגלל היורו. אבל בחנויות בערים הגדולות אפשר למצוא צעצועים ומוצרי קוסמטיקה במחירים זולים בהרבה מהארץ.
איך מגיעים:
חברת מדרפט, שבנתה והכשירה את המסלול, מוציאה למונטנגרו טיולים מודרכים חווייתיים, הנמשכים שמונה ימים. מחיר הטיול: 1,225 $, כולל טיסה, העברות, פנסיון מלא, ג'יפים, הדרכה וכל שאר הפעילויות. לא כולל מיסי נמל וטיפים.