מסיירים בעיר הלבנה

"מקצף גל ועננה בניתי עיר לי לבנה, כמותם קוצפה, כמותם שוטפה, כמותם יפה..." (נעמי שמר).

השבוע מתקיימים בתל אביב אירועים לציון ההכרזה על "העיר הלבנה" של תל אביב כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו. בתחילת השבוע הגיעה לתל אביב משלחת של אנשי אונסק"ו ואחרים, שסיירו בשדרת רוטשילד, שבתיה הישנים הוארו. ביום שני נחשף בעירייה שלט ההכרזה על העיר הלבנה כאתר מורשת וזו רק ההתחלה: ביום שלישי יתקיים במוזיאון תל אביב (החל ב-8:30) הכנס "עבר בהתחדשות". בכנס תוצג המורשת האדריכלית של העיר הלבנה ומקומה בהקשר בינלאומי, ויידונו סוגיות בשימור אדריכלות הסגנון הבינלאומי (באוהאוס) המאפיין אותה, כולל היבטים טכנולוגיים, כלכליים ומשפטיים. נוסף על כך יוצגו הנימוקים להכרזת אונסק"ו, שהוא ארגון החינוך, המדע והתרבות של האו"ם. בכנס משתתפים עשרות מומחים לאדריכלות התקופה מישראל ומחו"ל, ובהם הפרופ' מיכאל לוין, האמן דני קרוון והאדריכלית ניצה סמוק, שתרמו רבות להעלאתה לתודעה של אדריכלות הסגנון הבינלאומי כמאפיין הבולט של תל אביב ולמיתוגה כ"עיר לבנה". במסגרת האירועים הרבים של "העיר הלבנה" תוצג במוזיאון תל אביב מחר התערוכה "לגור על החולות", שאצרה סמוק ומציגה את מאפייני העיר.

באוהאוס הוא כינוי, כמעט פורמלי, לקו ארכיטקטוני ששמו הוא הסגנון הבינלאומי. הוא התפתח במערב אירופה ובמרכזה בין שתי מלחמות העולם, בתקופה של תהפוכות חברתיות ושינויים בתפיסת העולם של האירופים. המגמה בסגנון הזה היא מעבר מתפיסה רומנטית לתפיסה של צדק סוציאלי, תפיסה של פשטות צורנית חסרת ציעצוע, של העדפת הפונקציונליות על פני הקישוטיות המתבטאת בקוים ישרים ונקיים.

בין מעצבי הסגנון האדריכלי המיוחד של אותם שנים היו לה-קורבזיה, ואן דר רוהה, וואלטר גרופיוס, הנרי ראסל היצ'קוק ופיליפ ג'ונסון. בית-הספר שבו עוצבו כללי הסגנון האדריכלי נקרא באוהאוס (תרגום מילולי - בנו בית), ועל אף שהסגנון לא עוצב כיחידה מוצקה וקשיחה, אלא עבר שינויים במהלך השנים, נקראים כל בתי האונייה בעלי החלונות העגולים, כל אלה שהרימו אותם על עמודים ושפינותיהם תלויות באוויר, בשם האסכולה הזו. אם תלכו בשדרות רוטשילד בתל אביב תראו שהבתים עונים על הקריטריונים האלה.

איך הכל התחיל בשדרות רוטשילד? כשישים משפחות יהודיות רכשו את אדמות כרם ג'אבלי שמצפון ליפו, הן שדרות רוטשילד של היום. מאה שנה עברו מאד והיום שדרות רוטשילד בתל אביב הן מרכז העיר ההומה, אחד הצירים המרכזיים והחשובים של העיר המחבר בין הגרעין ההיסטורי שלה לגרעין התרבותי, הבימה, היכל התרבות ומוזיאון תל אביב, ציר שממשיך לשדרות בן גוריון המובילות לים.

נתחיל לסייר בקטע של שדרות רוטשילד עד פינת רחוב שד"ל. נתחיל את הסיור עם הבתים הראשונים של העיר שלהם גגות רעפים, גינה קטנה ואופציה לקומה שנייה. כיום כמעט ולא נותר זכר לאותם בתים ודוגמאות להם ניתן לראות בבית הדוור הראשון של תל אביב, אברהם פוגל (רוטשילד 12). מול בית מס' 18 ניצבת אנדרטת המייסדים, שהוקמה כמחווה ל-66 מייסדי העיר וניצבת במקום בו היה בית הוועד והבאר הראשונה בעיר.

ככל שעולים עם הרחוב מזרחה, משתנה הסגנון ובתי הרעפים מפנים את מקומם לבתים בסגנון האר-נובו. בתים אלה, המשופעים בפיתוחים, קשתות ואלמנטים דקורטיביים, נבנו בעיקר בידי בני העלייה הרביעית וכונו בלעג, על ידי הסנובים של העלייה החמישית, "בתים בסגנון האקלקטי", יענו מישמש לא איכותי. למרות הבוז לו זכה האר-נובו, רבים מהבתים הללו נחשבים היום לאטרקטיביים ויפים, ובשנים האחרונות שופצו רבים מהם. בית אר-נובו משופץ הוא בית לדרברג, באלנבי פינת רוטשילד, כמו גם בית מויאל הצמוד לו.

מה עוד יש לראות בשדרות רוטשילד? ברוטשילד 23, למשל, נמצא מוזיאון ההגנה ע"ש אליהו גולומב, שהתגורר בבית זה, ובצידה השני של השדרה, ברוטשילד 16, בבית קטן ולא ממש מרשים, ניצב בית מאיר וצינה דיזנגוף. בשנים מאוחרות יותר הפך הבית למוזיאון תל אביב הישן, ובשנת 1948 נבחר כבניין בו תוכרז הקמת המדינה. כדאי להכנס אל הבניין הזה ולראות בו את האולם בו הוכרז על הקמת המדינה. 'היכל העצמאות' הוא בעצם מוזיאון המשחזר את אירועי ה' באייר תש"ח. בסמוך, באותו בניין, נמצא גם מוזיאון התנ"ך. בהמשך הרחוב, ברוטשילד פינת שד"ל, ניצב בית השגרירות הרוסית המרשים, משופע בקישוטים וסמלים ברוח הסגנון הרומנטי, ופגודה בחזיתו. הבית המרשים הזה תוכנן ב שנת 1924 על ידי האדריכל יהודה מגידוביץ', ונבנה עבור משפחת לווין האמידה. עם השנים הוא החליף בעלים ואחרי הקמת המדינה שימש כשגרירות ברית-המועצות בישראל. לאחר שהשגרירות עברה לרמת גן, הוא ננטש ונזנח ורק ב-1991 הוכרז כמבנה לשימור.

נמשיך את הסיור שלנו מרוטשילד פינת שד"ל ועד רחוב שינקין. בקטע זה של השדרה כדאי לסטות לרגע מהמסלול ולהציץ בבית-הספר אחד העם ברחוב אחד העם פינת בצלאל יפה. הבניין, שנבנה בסגנון האר-נובו, עוטר באריחי בצלאל - ציורים מרהיבים ונאיביים המספרים את סיפורי ארץ התנ"ך כפי שצוירו על ידי תלמידי בית הספר לאמנות בתחילת המאה. מול בית הספר, כאילו להדגיש את ההבדל בין סגנונות הבנייה השונים, ניצב בית ד"ר פומרוק - בניין משופץ בסגנון הבינלאומי, כלומר הבאוהאוס. אדריכלים יהודים רבים למדו בבית הספר "הבאוהאוס" ועם עליית הנאצים לשלטון עלו ארצה ומילאו את תל אביב, העיר הלבנה, בבתי באוהאוס לרוב. אין כאן עיטורים על הבתים, אין קישוטים רבים מדי, בתים פונקציונליים, למטרות מגורי פועלים. כך רצו האדריכלים שתראה תל אביב בתחילת דרכה וכך היא אכן נראתה.

עתה נחזור אל השדרה. הליכה בה, בצל העצים היא נעימה בכל שעות היום, בעיקר בשעות אחר הצהרים והערב. השדירות משופצות, הגינון נעים ומסודר, נבנו שבילים מיוחדים להולכי רגל ולאופניים ויש שפע של בתי קפה ומסעדות לאורך כל הדרך. נחזור, כאמור, לשדרה כדי להתבונן בעוד בתי באוהאוס. שימו לב לבית בפינת רוטשילד ורחוב בר אילן, ששיפוצו הסתיים לא מכבר. בהמשך השדרה ניתן לראות בתים מרשימים רבים, כמו זה ברוטשילד 96, שבחזיתו פסלה של עפרה צימבליסטה, ובניין מרהיב בסגנון אר-דקו, סגנון ביניים בין האר-נובו לבאוהאוס, ברוטשילד פינת שינקין.

נחזור שוב אל השדרה. היא מסתיימת בכיכר התזמורת, היא רחבת היכל התרבות ותיאטרון הבימה. כאן ממקום גם משכן התזמורת הפילהרמונית וביתן האמנויות ע"ש הלנה רובינשטיין. במרכז הכיכר נמצא פסלו של מנשה קדישמן 'התרוממות', ובין המבנים נחבא 'גן יעקב' - גן מקסים ונהדר בעל ניחוח ניו-יורקי משהו, שבמרכזו שני עצי שקמה גדולים ומרשימים. וכאילו כהמשכה של שדרת רוטשילד, בצד הצפוני של מתחם היכל התרבות תמצאו את שדירות ח"ן, ע"ש המשורר הלאומי חיים נחמן. בשדרה זו תיתקלו בהרבה פחות אתרים היסטוריים וסגנונות בנייה, אבל היא עדיין אחת היפות והנעימות בעיר. שדרה זו היא ציר תנועה חשוב בעיר והיא מובילה אתכם לעבר כיכר רבין.

רוב הבתים לאורך השדרה בנויים באותו סגנון, שהוא בעצם הכלאה ישראלית של באוהאוס, עם אלמנטים אחרים. הבנייה היא מודרנית יותר, והבתים מרשימים פחות, למרות שיש כאן ניחוח אירופי. בצהרי היום נעים ללכת כאן ומוצל מאוד בגלל העצים העבותים. בלילות רוחשים העצים כאן עטלפי פירות שכמובן אינם מזיקים ואינם מפחידים. מכאן נגיע אל כיכר רבין וגן העיר. כאן תראו את בית העיריה של תל אביב העומד על אדמת הפרדס של הדסה פרלמן, יהודייה שחיה עם שבעת ילדיה בכפר הערבי סומייל, ששכן ברחוב אבן גבירול של היום. הפרדס נתרם לעיריית תל אביב ועץ האשל שעומד במרכז הכיכר הוא שריד ממנו. רחוב על שמה של הדסה נמצא מאחורי הקומפלקס של גן העיר. במקום שבו עומד גן העיר והמגדל הגבוה פעל עד שנת 1981 גן החיות של תל אביב, ממנו נשמעו שאגות האריות והפילים בכל רחוב אבן גבירול. גן החיות הועבר לספארי ברמת גן, וכיום יש כאן מגדל מגורים וגינה מטופחת בחזיתו. בימים אלה התחיל שיפוץ בניין העירייה הישן, שלמרגלותיו נרצח רוה"מ המנוח יצחק רבין בשנת 1995. בניין העיריה נבנה בשנת 1968, על ידי האחים מאייר. בחזיתו המזרחית, במקום בו נרצח יצחק רבין, ניצבת אנדרטה לזכרו שיצרו הפסלת יעל ארצי והאדריכלית קלוד גרונדמן. בקיר הסמוך יש פיסות גרפיטי לדוגמה שנעשו אחרי הרצח. צמוד לבניין העיריה נמצא מרכז הקניות של גן העיר, מהגג שלו תגיעו מהר אל שדרות בן גוריון דרך הגינה היפה, הנגמרת בכיכר חסידי אומות עולם. בצדי הגינה שתולים עצי תפוז קטנים, זכר לפרדס של הדסה שעמד שם פעם, בו היתה בריכה קטנה ושם למדו ילדי תל אביב של שנות החמישים והשישים לשחות.

שדרות בן גוריון הן אוריינטליות יותר משתי השדרות שכבר הוזכרו קודם לכן. הן נעימות מאוד ומובילות אתכם אל חוף הים. בחלק ניכר מהן נטועים עצי זית. בבן גוריון 75 עמד בעבר 'בית חנה', שהיה חווה להכשרה חקלאית של עולים. הבית תוכנן בסגנון הבאוהאוס על ידי האדריכל יעקב פינקרפלד, ובשנות ה-90 שופץ והפך למרכז תרבותי ואמנותי. בפורים 1997 התפוצץ בבית הקפה שבחזיתו מחבל, ושלוש נשים נהרגו. עתה עומד במקום בניין מגורים חדש ומפואר ומרכז "דיאדה" להורים ולילדים.

בעבר היו בשדרה קיוסקים ישנים ומהוהים. אבל היום ניצבות כאן כמה סנדוויצ'יות אופנתיות שעמוסות בקהל בכל שעות היום. לאורך השדרה חיו ועדיין חיים רבים ממנהיגי המדינה בשנותיה הראשונות ומאנשי התרבות שלה, בעבר ובהווה. דוד בן גוריון עצמו התגורר בשדרות קק"ל 17, שקיבלו את שמו לאחר מותו. ביתו פתוח כיום לקהל הרחב וזהו בעצם מוזיאון מרשים, בו נשתמרו חדרי ביתו כפי שהיו ביום בו נפטר. הסיור כאן לא תשלום ומעניין מאוד. לא רחוק מכאן נמצא גם הבית של גולדה מאיר. לקראת סוף השדרה אפשר לפנות שמאלה לרחוב ארנון, אחד היפים בתל אביב. לאה גולדברג, שגרה פה, כתבה את הספר 'ידידי מרחוב ארנון', בו סיפרה גם על ילדים שזורעים מסטיק. את הסיור כדאי לסיים פה. שדרות בן גוריון מסתיימות בכיכר אתרים המוזנחת להחריד. תוכלו לרדת מכאן לים, אבל בכיכר עצמה אין ממש מה לעשות, מה גם שלא ממש נעים להסתובב בה. מהמרפסת של הכיכר הזו תראו את בריכת גורדון המשופצת שנפתחה מחדש ממש השבוע לאחר תקופת שיפוצים, ואת המרינה התל אביבית והחופים הסמוכים לה.