לאן הולכים התרמילאים?

לוקחים תיק גדול, מכניסים בו את כל הדברים הנחוצים באמת, ואת התיק הענק הזה סוחבים על הגב ממקום למקום, מהוסטל להוסטל, מיעד ליעד, על גבי נהרות, באוטובוסים, ברכבות ואיפה לא. התרמילאים – טיילים שהם לא ממש תיירים רגילים, בטח לא כאלה שמחפשים מלונות פאר עם בריכות וקוקטיילים או חנויות יוקרה וביגוד אופנתי, מחפשים מהות, אותנטיות, קסם, תרבות, משהו שתייר רגיל די מפספס כשהוא נוסע סתם ככה למירוץ קניות מטורף ברחוב אוקספורד בלונדון או לדיסקטוקים של מנהטן.

בדרך כלל מדובר בטיולים זולים במיוחד. הטיסה אמנם יקרה, בעיקר ליעדים רחוקים כמו המזרח או דרום אמריקה, אבל השהייה, כלומר הלינה והאוכל הם זולים, אפילו זולים מאוד.
התרמילאים הם חלוצי תיירות, מה זה אומר? הכוונה היא שאת הנתיב שהם מגלים ובו צועדים ראשונים, יגלו מאוחר יותר גם תיירים אחרים. היעדים שהם "כובשים", עשויים להפוך למסלולי טיול שאליהם יגיעו תוך זמן קצר גם מטיילים אחרים. זה כבר קרה, וזה עוד יקרה.

כמו מגלי הארצות של הזמן העתיק, גם התרמילאים נפעמים לגלות תרבויות חדשות, מקומות חדשים ועולמות בלתי מוכרים. הם לא מגלים יבשות, הם לא מוצאים שבטים אבודים, אבל הם בדרך כלל חווים תרבויות אחרות, מגלים פיסת טבע פה, פיסת טבע שם, ונהנים מהאתגר שהטיול התרמילאי מציב בפניהם. את מה שראו הם לוקחים איתם הביתה; מפתחים תמונות, מספרים על המקומות שראו, על האנשים עימם דיברו, על החוויות וההרפתקאות אותן עברו, ובכך הם מעוררים עניין. החדשות אודות "התגליות" שלהם מתפשטות מהר וקהל תיירים חדש מתלהב ומגיע לכבוש בעצמו את היעדים עליהם שמע.
ומה עושים התרמילאים? הם לא נשארים במקום אחד, הם מיד מחפשים את היעד הבא. כשהיעד שלהם הופך מאותנטי למסחרי, הם מיד קופצים לחפש מקום חדש, שמן הסתם יהפוך גם הוא לטרנד הבא בתיירות העולמית.
נכון, זו לא קביעה מדעית, אבל זה קו שמסתמן בעקשנות ולכן האמירה, שלאן שהולכים התרמילאים - הולכים גם התיירים הרגילים בסופו של דבר, נכונה למדיי. הפופולריות הרבה של אמסטרדם, בנגקוק, קטמנדו ובליז מוכיחה את זה, וזה יקרה בקרוב בעשרה יעדים נוספים.
לפניכם חלק מהמקומות שהתרמילאים מגלים, וייתכן שיהיו מספקים וטובים גם עבור תיירים מן השורה. ללא ספק, מדובר במקומות שיהפכו לטרנד הבא בתיירות העולמית ואולי בעצם הם כבר חלק ממנו.

--ליג'יאנג, מחוז יונאן, סין--

בעד: הרים עטויי אדים, רחובות שקטים שמלאים אך ורק בהולכי רגל, מרצפות אבן המזכירות את המילניום הקודם ומקומיים מסבירי פנים. העיירה הזו היא אתר לשימור של אונסק"ו וישנם מומחים הטוענים שהם מצאו שם את שנגרי-לה.
נגד: כדי למצוא אותה, צריך לחדור למעמקי סין, והיא אינה הארץ הנוחה ביותר לדוברי אנגלית.
להגיע לשם: 1200$ כרטיס הלך ושוב. מתחילים את הדרך בקונמינג (דרך הונג-קונג) ואז נסיעת אוטובוס של שעה (18$) או טיסה פנימית (60$).

--פאי, תאילנד--

בעד: זוהי תאילנד שלא הושפעה מהזמן. האידיליה הכפרית משופעת בבנייני במבו, מפלים ומעיינות חמים ומנזר תלוי על ההרים. ענני עטלפים מרחפים ממערכת המערות הסמוכה, ת'אם לוט. בקתה עולה 1.5$, וארוחות מדהימות עולות אפילו פחות.
נגד: מלחמות אופיום ויריות בין כוחות בורמה לתאילנד עלולות להפר את השלווה.
להגיע לשם: ארבע שעות באוטובוס מצ'אנג מאי, הנמצאת שתים עשרה שעות מבנגקוק. הטיסה לבנגקוק מישראל עולה בין 650$-900$ (תלוי באיזו חברה).

מונקי מיה, מערב אוסטרליה--

בעד: אחד מהחופים הפראיים הארוכים ביותר על כדור הארץ ויש בו את אחד מהאורגניזמים העתיקים ביותר בעולם (סטרומאטוליטים) ומפרץ יפהפה מלא בצדפות שהשתמרו לאורך אלפי שנים (גם כן אתר שימור עולמי של אונסק"ו) אפשר להשתכשך במימי האוקינוס ההודי יחד עם חבורת דולפינים חברותיים שמבקרים שם מדי יום מאז שנות השישים.
נגד: רחוק ויקר.
להגיע לשם: פרת' היא העיר הקרובה ביותר לאזור. משם סעו יום שלם דרומה. טיסה הלוך ושוב מישראל לסידני, אוסטרליה עולה בין 1350$-1600$.

--מפרץ ביירון, קווינסלנד--

בעד: חיי לילה, יערות גשם, מחנות יוגה, סיכוי לשמוע לוויתנים שרים מתחת למים ושפע אכסניות עד שהמקום הוא ממש שוק לינה.
נגד: חיי הלילה מיועדים לצעירים. בגיל מסויים זה כבר לא מתאים.
להגיע לשם: דרך סידני. משם צריך לקחת רכבת של 12 שעות ב-45$ או טיסה ב-50$ צפונה לבריסביין ואז לקחת אוטובוס דרומה (שעה נסיעה).

--טולום, ריביירה מאיה, מקסיקו--

בעד: חופי אוקיינוס אינסופיים, הריסות מאיה על צוקים, חופים לבנים כשלג, בקתות סכך ב-15$ ליום, ארוחות ב-4$. מרוחק מההמולה של קאנקון, אבל רק 120 ק"מ משדה התעופה שלה.
נגד: מכיוון שלמעט אתרים יש טלפון או אי-מייל, הדרך להשיג חדר היא פשוט להגיע לשם (או לנסות את.(www.rivieramaya.com) טולום עצמה, מרוחקת מהחוף ואינה מזמינה במיוחד.
להגיע לשם: מארה"ב אפשרי בטיסות צ'רטר, הגיעו ראשית לקנקון. מוניות לטולום עולות 55$ בתנאי שמתמקחים על המחיר, אוטובוסים עולים 10$.

--האוואנה, קובה--

בעד: אנשים עם תקציב נמוך אימצו את קובה כיעד אותנטי מועדף – מכונת זמן אמיתית לתרבות, פוליטיקה ואוכל. הם מבזבזים כאן כספים על דברים כגון טיולי אופניים, טיולי דייג ובטלנות.
נגד: ארה"ב אוסרת על אזרחיה להוציא שם כספים, למרות שהרבה עושים זאת בכל מקרה.
להגיע לשם: מהארץ בסביבות 1200$. האמריקאים, מן הסתם, לא כל כך ממליצים לאזרחיהם לבקר שם.

--לאס לנאס, ארגנטינה--

בעד: מיולי ועד ספטמבר (בזמן שזה חורף מתחת לקו המשווה והטיסות זולות ביותר), גולשים יורדים במדרונות המושלגים כל היום וחוגגים במסיבות כל הלילה. מיטה באכסניה עולה 4.5$, אורחות עולות 2.25$, בירות עולות 65 סנט. למה לעזוב? טוב, באמת הרבה נשארים.
נגד: הפזו המשתולל עלול להצית אי-יציבות פוליטית ופשע.
להגיע לשם: טוסו למנדוזה. וקחו אוטובוס (נסיעה של 6 שעות). אופציה נוספת היא לטוס לבואנוס-איירס ולנסוע 16 שעות באוטובוס.טיסת הלוך ושוב מישראל לבואנוס איירס עולה בסביבות 1000-1200$.

--קורויקו, בוליביה--

בעד: בכפר ההררי הקטן והמפתה, שנמצא עמוק בתוך היונגה, יש אקלים משל עצמו המאפשר שיזוף, שחייה טיפוס על הרים באותו יום. אפשר גם להסתובב בשדות הקקאו, ולהסתכן בטיולי האופניים בהרים ואז לישון ב-8$ לזוג.
נגד: להגיע לשם דורש עצבים חזקים. צריך לרדת בשבילים הרריים עד שמגיעים לכפר.
להגיע לשם: טוסו ללה פז וקחו את האוטובוס לנסיעה של שעתיים וחצי ב-40$. טיסה מישראל ללה פז עולה בסביבות 1200$?

--מאלאווי--

בעד: אזור מרכז אפריקאי שקט עם אגם נעים, עיירות פסטורליות ומסורת של הסברת פנים. מקום מעולה לשכוח איך למהר וללמוד איך לחוות את אפריקה.
נגד: התשתית מינימלית, המלריה והבילהריה הן מחלות קיימות באזור. חלק מהאזורים החקלאיים סובלים מאיידס. להגיע לשם: רוב המבקרים מגיעים לשם אגב טיול באפריקה. אלו שמגיעים במיוחד טסים לבלאנטיר או לילונגווה דרך יוהנסבורג. טיסה מישראל ליוהנסבורג עולה בסביבות ה-1000$.

--זנזיבר, טנזניה--

בעד: השם לבדו מגדיר את החוויה האקזוטית, והאי המדהים הזה הוא השילוב הטרופי של אפריקה, ערב והודו. שורות מלאות קשתות הפכו את סטון טאון לאתר של אונסק"ו. המתח הפוליטי הוא נחלת העבר.
נגד: מלבד אזור החוף בצפון מזרח, המחירים הם בשמיים. מרבית האכסניות נשרפו לאחרונה, אבל נותרו אלטרנטיבות זולות. (10$ ללילה, 6$ לארוחה).
להגיע לשם: טיסות KLM מאמסטרדם לדארס סאלאם ומשם מעבורת (40$).

--דוברובניק, קרואטיה--

בעד: אחת מהערים המיתולוגיות באירופה. בעבר משכה 10 מיליון תיירים בשנה. בעיר ניצבת החומה המשומרת ביותר באירופה, שחודשה לאחר הפצצה מסיבית של הסרבים ב-1991 וצופה על הים התיכון הצלול כבדולח. לינה החל מ-15$ ועד ל-45$, ארוחות כ-7$
נגד: פצעים רבים טרם הגלידו, וזה מעיב מעט על ההנאה.
להגיע לשם: טיסת הלוך ושוב מישראל עולה בסביבות 200-400$.

--רייקיוויק, איסלנד--

בעד: אמבטיות בוץ גיאותרמיות, אוויר צח לחלוטין, שמיים בהם מנצנצים אורות הצפון, קרחונים, גייזרים, מפלי מים והרי געש פעילים. כולם דוברים אנגלית רהוטה. חיי הלילה גועשים עד שעות הבוקר, ואף עד שעות הצהריים. למים מהברז יש טעם נפלא.
נגד: מכיוון שהכל מיובא, האוכל יקר. הקיץ מדהים, אבל בחורף כמעט ואין אור יום.
להגיע לשם: בטיסה ישירה לרייקיוויק