פסטורליה בגליל

עמק החולה: העגורים, הברווזים ושטח ההצפה

איך מגיעים?
בכביש מס' 90 בין ראש פינה לקריית שמונה פנו ימינה, לכיוון מזרח (יש שילוט לכיוון שמורת החולה). סעו 3 ק"מ עד הכניסה לשמורה.

בעבר היה עמק החולה מקום המנוחה החשובה ביותר לעופות בדרך הנדודים מאירופה לאפריקה ובחזרה. האגם והביצות שימשו מעון לעשרות אלפי עופות. מלבדם התקיימו כאן מינים רבים של צמחים ודגים נדירים – עולם קסום ומופלא של חי וצומח. מיד לאחר קום המדינה הוחלט לייבש את הביצות ואת אגם החולה, שהשתרעו על יותר מ-60 אלף דונם, ולהפכם לשדות חקלאיים. משימה זו הוטלה על קק"ל, שהחלה במבצע ייבוש החולה בשנת 1951. זה היה גדול המבצעים ההנדסיים שידעה עד אז מדינת ישראל. אנשי מדע וחובבי הטבע בישראל פעלו בכל כוחם כדי לשמר חלק מנופי האגם והביצה, עד שלבסוף נאותה קק"ל להקדיש 4,300 דונם משטח האגם לשמירת הטבע. כך הונח בסופו של דבר היסוד לשמורת הטבע הראשונה בישראל וזו הוכרזה רשמית בשנת 1964.

עד מהרה התברר שאין די בהכרזה על שמורת טבע כדי לשמר את עולם הצומח והחי שבה. מים "ברחו" דרך נקבים בסוללות אל מחוץ לגבולות השמורה ובימות הקיץ כמעט שיבש האגם. קשה גם היה להשיג מים באיכות טובה. הפיתוח החקלאי מסביב והשפעתם החריפה של חומרי הדישון וההדברה עשו גם הם את שלהם. בסופו של דבר נעלמו מהשמורה בתי גידול רבים ואיתם הצמחייה ובעלי החיים. היה ברור שנחוצה בשמורה פעולת שיקום יסודית ובשנת 1971 נרתמה לכך רשות שמורות הטבע במלא המרץ. סוללות חדשות הוקמו, נחפרה ברכת אגירה לקליטה ראשונית של מים, נבנה מחדש דגם של האגם ושל הביצות והותקנה מערכת תעלות וסכרים שבעזרתה אפשר לשמור על מפלסי המים בשמורה ועל איכותם.

לשטח גם הובאו תאואים (ג'מוסים) הניזונים מצמחיית השמורה ושומרים על אופי האחו הפתוח. הותקנו שבילי הליכה, חלקם בדמות "גשר צף" מעל לביצה, והוקמו נקודות לתצפית בציפורים. לאחר שבע שנות הכנה נפתחה השמורה למבקרים בשנת 1978.
חלק מצמחי המים הושבו לביצה ויותר מ-200 מינים של עופות מים למדו להכיר ביתרונותיה והם מבלים כאן בהמוניהם. באביב 1994 הגיע לסיומו שלב נוסף בשיקום עמק החולה – הצפת 1,000 דונם אדמות כבול, כשני ק"מ מצפון לשמורת החולה. כיום המקום נראה ממש כמו שמורת טבע אפריקאית, כשעומדים על מגדל התצפית ומשקיפים על בריכות המים אותן מאכלסים עופות מים שונים, מסיקסקים ועד עגורים ועופות דורסים. הצפת השטח היזומה משפרת את איכות מי הכנרת: המים "נחים" כאן לפני הגיעם לכנרת ובמשך הזמן הזה שוקעים החומרים האורגניים, שעד כה עשו את דרכם אליה וזיהמו את מימיה. מתכנני האגם החדש מקווים להפוך אותו למוקד תיירות ובינתיים, בשבתות, מתמלא המקום המון אדם. גם העופות זוכים לעוד מקווה מים חשוב לתועלתם. יחד עם שמורת החולה ישוב העמק להיות תחנה חשובה על מפת הנדודים ואתרי הדגירה של עופות רבים, כבעבר.

סיור בשמורה: ממרכז המבקרים לעמדת התצפית

סיור בשמורת החולה מתחיל בעצם במרכז המבקרים, שבו תראו תצוגה המתעדת את תולדות עמק החולה. החלון המרכזי שמיד מושך את העין הוא תצוגת פוחלצים מרשימה של יונקים, זוחלים ועופות שאיכלסו בעבר ומאכלסים גם היום את שמורת החולה. בחלון התצוגה המיוחד תראו חזירי בר, ג'מוס, ברווזים ועוד, מעל ל-50 בעלי חיים. במרכז המבקרים מוקרנת תוכנית אור-קולית, הממחישה את פעולות ייבוש החולה ומציגה את נופי השמורה. ממרכז המבקרים יוצא שביל סיור ברגל. אורכו של השביל הוא כק"מ וחצי והוא חוזר למרכז המבקרים. סמוך למרכז המבקרים, מתחת לגגון, נמצא המצפור – נקודת תצפית אל נופי השמורה ואל עמק החולה. במזרח מתנשא הגולן ובמערב רכס הרי נפתלי. בתנאי ראות טובים אפשר לראות את מטולה בצפון.
מהמצפור חוצה השביל תעלת מים על גבי גשרון. באביב ובקיץ נהנים המבקרים כאן מפריחת הנימפאה הלבנה, שהושבה לשמורה בשנת 1994, ובבריכה ממול תראו את פריחת הנופר הצהוב, צמח מים בעל פרחים גדולים וצהובים. לעתים נבחין כאן בסופית או באנפית סוף המהלכות על פני עליו הגדולים הצפים על פני המים. נמשיך עם השביל עוד הלאה ונראה צמחיית גדות נהדרת כמו אשל הירדן, פטל קדוש וערבה מחודדת. יש כאן גם צמחים אחרים ש"פלשו" לשמורה כמו הקיקיון המצוי והאיזדרכת. בצידה המערבי של הסוללה מזדקרים במי התעלה סרגליו הירוקים של צמח נדיר ויפה: אירוס ענף, הפורח בפרחים גדולים בצהוב בהיר, בעיקר בראשית הקיץ. לאחר מספר דקות של הליכה נפנה ימינה לגשר עץ ארוך. זהו "שביל הביצה", שביל יפה שעובר מעל המים, בלב סבך של גומא הפפירוס. מצמח זה הפיקו המצרים הקדמונים את נייר הפפירוס המפורסם. נוכל כאן במהלך הסיור להבחין בצמחים מעניינים נוספים כמו סרפד החולה, מין של צמח הגדל בישראל אך ורק בחולה או שנית גדולה, הפורחת בסגול מהאביב עד תחילת הסתיו.

מה בשמורה: צבי מים, שרשירים, ברכיות, אנפות, שקנאים ותמירונים

פרוייקט הצפת החולה מחדש הוא כיום בבת עינה של קק"ל, ממש כמו שהיה פרוייקט ייבוש האגם והביצות לפני חמישים שנה. מה שנחשב אז לשיאו של המפעל הציוני, התברר כפעולה שגרמה לא מעט נזקים לצמחיה, לבעלי חיים נדירים ולמי הכנרת. עכשיו מתקנים את הנזקים. קק"ל, כאמור, התגייסה ויצרה את אגמון החולה, שאוסף אליו במהירות מפתיעה צמחים, בעלי חיים ועופות שגילו מחדש את נפלאות החולה. שימו לב לצבי הביצה החיים במים. הם אוהבים להתחמם בשמש על אבנים או עצמים הבולטים מהמים. בתוך המים בולטים במיוחד השפמנונים, דגים גדולים הבולטים בשל "שפמם" הגדול. השפמנונים התרבו מאוד מאז הייבוש והפכו לשליטי הדגה בשמורה.
במרכז שביל הביצה נמצא המסתור – ממנו אפשר לצפות בנוחיות באגם והעופות שבו בלי להטרידם. בעונות הנדידה מבלים כאן מני ברווזים רבים – שרשיר, מרית, ברכיה ועוד – בדרכם הארוכה שבין אירופה לאפריקה. העופות הגדולים דואים על גבי זרמי אוויר, הקטנים אוגרים שומן בגופם וכך מצליחים כולם לעבור שטחים עצומים בזמן נדידתם. תראו כאן אנפות בקר ואנפות אפורות, העומדות בלי נוע ב

איך מגיעים?
ליראון תגיעו דרך כביש 899 בין צומת חירם למלכיה. הכניסה לאגם החי עולה 25 ש"ח. טל' לפרטים נוספים: 04-6868304, 067-768364

לא הרחק מעמק החולה, בלב הגליל העליון, ממש על גבול הלבנון, נמצא קיבוץ יראון, מוקף הרים ירוקים, פלגי מים, ואדיות ובוסתנים. בקיבוץ יראון יש אגם חי המתאים לביקור משפחתי, יקב וגם חדרי אירוח נעימים. אל האגם החי של יראון מגיעים מים מכרמת יראון, שהיא רמת בזלת, מים שמחלחלים בין שכבות הבזלת מתנקזים לכאן כמי תהום. בחורף מתמלא האגם ועולה על גדותיו, אז זורמים המים מכאן אל נחל דישון ואיתו לירדן ולכנרת. שטח האגם הוא כ-5 דונם ועמקו מגיע בחורף ל-2 מטרים.

האגם הטבעי נוקה ממרבית צמחי הקנה ועוצב מחדש בשנת 1982 והוא משמש כאתר תיירות ופעילות חינוכית. היום מחולק האגם לשטח פתוח ולשטח הסבך. בשטח הפתוח תראו ברבורים וברווזים, תוכלו לצאת לשייט קצר בסירות פדלים ותהנו משלוותו של המקום. בשטח הסבך של צמחי הקנה חיים ללא הפרעה בעלי חיים לא מבוייתים כמו סופיות, צבי ביצה, אנפות ונחשי מים.
השטח כאן מחולק לאזורי פעילות שונים: יש אזורים המיועדים לדייג , יש אזורי פיקניק, יש פינת ליטוף ויש מזנון. המקום מסודר ומתוכנן עם שטחי צל ודשא נרחבים וחלק מבעלי החיים מסתובבים חופשי על הדשאים והשבילים וביניהם גם איילות וצבאים ארץ-ישראליים. פינת החי כוללת את האייל האדום, לאמות ואלפקות, יעלים, כבשים, עזים, עופות מים ופסיונים מרהיבים בשלל צבעים. בפינת הליטוף תמצאו ארנבות, שרקנים וצבים. יש כאן גם פינת יצירה, פינת טאבון בה אפשר לאפות פיתות, מגרש משחקים גם בריכת שחיה הצמודה לאתר.

תוכלו לבקר כאן גם במרכז המבקרים של יקב "הרי הגליל" השוכן בקיבוץ יראון ומציע לקהל המבקרים סיורים מודרכים ביקב, טעימות יין ותצפית מרהיבה לכיוון הר מירון ולבנון ממרפסת היקב. במרכז המבקרים תמצאו גם חנוטת לממכר יין ואביזרי יין.

פתוח: א'-ה' בשעות 09:00-17:00, ו' 09:00-16:00, ערבי חג: 09:00-14:00. בשבתות וחגים סגור.
סיור מודרך כולל טעימה – 10 ש"ח למבוגר, 7 ש"ח לילד. טל' 04-6868748.

חלק מבתי ההארחה של קיבוץ יראון שופצו לאחרונה ונראים מצויין. הם נוחים מאוד, מרוהטים, בעלי רצפת פרקט נעימה, מאובזרים בטלוויזיה ומקרר. בכל חדר מקלחת ושירותים וגם סלסלה עם פירות תחכה לכם על השולחן. משרד הקבלה: 04-6868394, 067-768394. היחס אישי וחם.

איך מגיעים?

ממש בסמוך נמצא הכפר העתיק ברעם, שכדאי לבקר בו. ברעם נמצא כ-3 ק"מ מצפון לצומת חירם בצד כביש הצפון. בעבר, בימי המשנה והתלמוד, היה זה יישוב יהודי וכיום מצויים פה שרידים של שני בתי כנסת: בית הכנסת הגדול והמפואר מבין השניים נשתמר היטב ומהווה מוקד לביקורים, בית הכנסת הקטן נחפר לאחרונה וממנו נותרו יסודות בלבד. הוא נמצא במרחק של כ-300 מטרים מצפון-מזרח לבית הכנסת הגדול.
חפירות ראשונות ומצומצמות בהיקפן נערכו במקום עוד בשנת 1905. בשנים מאוחרות יותר שוחזר האתר ושומר בידי אגף העתיקות ורשות הגנים הלאומיים. בשנת 1988 נערכו בו חפירות מדעיות מודרניות על ידי רשות העתיקות ואוניברסיטת רוצ'סטר.
מבנה בית הכנסת הגדול והמשוחזר הוא מלבני. חזיתו פונה דרומה לעבר ירושלים, כמו רוב בתי הכנסת העתיקים בגליל. בקיר החזית של בית הכנסת יש שלושה פתחים. הפתח המרכזי והגדול הוא בעל משקוף מעוטר בזר. הגילוף שבחלק העליון של המשקוף מראה שרידי גפן ואשכולות ענבים ובצידיו – שרידים של שתי דמויות מכונפות. אולם התפילה דומה בתוכניתו ליתר בתי הכנסת בגליל. הקירות הפנימיים מחוספסים, שכן היו מכוסים בטיח שנשר. שלוש שורות העמודים שבאולם, שצורתן צורת האות ח' נועדו לשאת את הקומה השניה ואת התקרה. רצפת האולם היתה עשויה לוחות אבן והספסלים, שניצבו לאורך הקירות, לא נותרו. כמו כן לא נמצא מקומו של ארון הקודש, אם כי בחפירות נתגלה פסל של אריה שעמד, כנראה, ליד הארון.

בית הכנסת הקטן והחרב צולם בידי משלחת סקר בריטית בשנת 1865. גם בניין זה פונה לכיוון ירושלים. על משקוף בית הכנסת הזה נמצאה הכתובת: "שלום במקום הזה ובכל מקומות ישראל...". המשקוף נמצא כיום במוזיאון הלובר בפריז והעתק שלו מוצג במוזיאון בר-דוד בקיבוץ ברעם.
שני המבנים האלה הוקמו בסוף המאה ה-4 אם כי עיצובם האדריכלי הוא בסגנון המאה ה-3 לספירה. מאז הכרזת האתר כגן לאומי בשנת 1966, הוא נמצא בטיפולה של רשות הטבע והגנים.