הכל חוץ מתנינים

נחל התנינים היא אחת משמורות הטבע היפות בארץ עם עולם מופלא של חי וצומח. השמורה נמצאת לא הרחק מכביש מס' 2 (ת"א-חיפה) וקל להגיע אליה. אורך מסלול ההליכה בה הוא כ-5 ק"מ, וכדאי להצטייד במים וארוחה קלה. מומלץ גם לקחת משקפת טובה ומגדיר ציפורים, כי בשמורה הנהדרת הזו תמצאו סוגים רבים של בעלי כנף. אמנם אין כאן מתקני שעשועים לילדים, או איזור למנגליסטים, וגם אסור לשחות במימי הנחל ולדוג, אבל אפשר ליהנות טבע נפלא והכניסה – חינם.

סביב בריכות הדגים של מעגן מיכאל מצטופפים מאות ציפורים במשך כל השנה. נדידת הציפורים בעונות המעבר מביאה לכאן מגוון גדול של עופות, מציפורי שיר קטנות ועד עופות מים גדולים ודורסים. עכשיו, באוגוסט, מתחילים להגיע לכאן עופות רבים, וזה זמן טוב להגיע ולשטוף את העיניים. אז נכון שבריכות הדגים של מעגן מיכאל הן שטח פרטי והכניסה אליהן אסורה, אבל את הציפורים זה לא כל כך מעניין והן נוחתות כאן בהמוניהן. כאן הן מוצאות תנאי חיים אידיאליים: יש כאן חוף ים, יש בריכות דגים, יש נחל ויש שפע של מזון ומחסה לכולן. רוב ציפורי הקיץ גם מקננות במקום וגדל פה דור חדש של ציפורים. אנפות למשל תוכלו לראות כאן בהמוניהן מחודש אפריל ויש המון סוגי אנפות: יש למשל אנפות בקר לבנות שאותן אפשר לראות כמעט בכל מקום בארץ בו מגדלים בקר, יש אנפות לילה, ליבניות קטנות וגם אנפה ארגמנית המקננת בארץ. עוד תראו כאן המון קורמורנים, שחפיות, סיקסקים דקי רגליים וגם ציפורי שיר קטנות דוגמת הקניות. בקרבת המים לא תוכלו שלא להבחין בשלדגים הצבעוניים המנסים להעלות דגים מהמים.

ממש עכשיו, בין יולי לספטמבר, נודדים אלפי חופמים מעלינו ונוחתים בדיוק כאן בשמורת נחל התנינים. תוכלו לראות אותם וגם את הטבלן הגמדי שאוהב את מי הנחל הקרירים בקיץ. שחפים רבים מוצאים כאן ארוחת צהרים מצויינת. השחף העיטי מעט שונה משחף האגמים, וכולם דרים כאן בנישה האקולוגית הזאת בשלום ובשלווה. שימו לב לאגמיות המיוחדות – הן ממשפחת העגורים, אבל הן קטנות יותר. האגמיות הן שחורות ויש להן מצח לבן. לפעמים הן מסתבכות ברשתות הפרושות מעל לבריכות הדגים.
הציפורים הנודדות הן באמת יפות ואין דבר נעים יותר מלראות אותן ממלאות את שמורות הטבע כאן ובמקומות אחרים בארץ, רק שהחקלאים חושבים אחרת, כי הציפורים, בעיקר השקנאים והקורמורנים, מגיעים לכאן עם תאבון בריא ומחסלים את כל טוב הארץ שהם מוצאים. על פי אמנות טבע בינלאומיות אסור לפגוע פיזית בעופות, בעיקר בקורמורנים שנחשבים לעוף בסכנת הכחדה. אבל מה עושים כשלהקת קורמורנים רעבה המונה 15 אלף עופות רעבים, נוחתת על בריכות הדגים? החקלאים מנסים להבריח אותם בכל מני דרכים – יש המשתמשים בתותחי גז, יש שמפעילים סירנות הפחדה ויש עוד מספר דרכים. את השקנאים קל מאוד להבריח. השקנאי הוא עוף פחדן וכל רחש קל מרים אותו מעל פני המים. הקורמורנים עקשנים יותר, לא תמיד מפחדים, אבל תמיד תמיד רעבים.

איך מגיעים?

אפשר דרך כביש מס' 2 (כביש החוף) ואפשר דרך כביש מס' 4, (הכביש הישן לחיפה). מכביש מס' 4 פנו לקיבוץ מעגן מיכאל ולפני שער הקיבוץ פנו שמאלה לבית ספר שדה חוף הכרמל.

נחל התנינים הוא הנחל האיתן השני באורכו בארץ. הראשון הוא הירקון, הזורם ממקורותיו בסמוך לראש העין ועד לים התיכון. מקורותיו של נחל התנינים נמצאים ברמת מנשה ומשם הוא זורם אל הים ואורכו 24 ק"מ. הוא נקרא כך כי פעם, בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה העשרים עוד חיו כאן החיות האלה. בשנת 1906 נתפס כאן התנין האחרון, ומאז לא נראה כאן ולו זנב תנין אחד. הערבים קוראים לנחל ואדי א-תימסאחי או נחל א-זרקא (הנחל הכחול) ובסמוך לכאן נמצא גם הכפר הערבי ג'סר א-זרקא.

ייחודה של שמורת נחל התנינים הוא חיתוך רכס הכורכר, שיוצר מחסום טבעי לנחל. באין מוצא אל הים נוצרו כאן ביצות כברה, שפעם נחשבו לפגע רע והיום הן גן עדן מקסים. אגן הניקוז של נחל התנינים משתרע על 120 קמ"ר, בין נחל חדרה בדרום ונחל דליה בצפון. את שפע מי הנחל ניצלו במרוצת הדורות והיו גם תוכניות רבות שלא הגיעו לידי הגשמה. המים כאן למשל נוצלו להנעת טחנות קמח. לאורך אפיק הנחל פעלו מספר תחנות – טחנת חובייזה, ליד קיבוץ גלעד, טחנת אבו-נאר ליד בנימינה והטחנה הגדולה ביותר, טחנת הגשר או "שבע טחנות" ליד מעגן מיכאל. כיום מי המעיינות נשאבים בחלקם אל בריכות הדגים (בעבר הם שימשו את החקלאים) והשאר זורמים במורד אל השפך וזהו האזור הנקי יחסית של הנחל עד שהוא נשפך לים.

את הסיור בשמורת הטבע של נחל התנינים מתחילים במגרש החניה שליד חורשת האקליפטוסים הנפלאה והמוצלת. כאן תמצאו גם מושבת אנפות גדולה הנהנת מהחורשה הסבוכה הזו. עלו בדרך העפר ופנו איתה דרומה אל שולי גבעת הכורכר של קיבוץ מעגן מיכאל. עברו מעל גשר אבנים גדול ותחתיו תראו את מי הנחל הזורמים. לפני כ-2,000 שנה בנה כאן המלך הורדוס סכר שייעודו היה לחסום את זרימת הנחל וליצור אגם מלאכותי. המים שנקוו הוזרמו דרך הפתחים אותם ניתן לראות עד היום. מכאן הם הוסעו דרך תעלות ומרזבים לאמה שהובילה אותם לקיסריה. אמת המים הנמוכה, שתחילתה ליד הסכר שבקרבת מעגן מיכאל, נבנתה בעצם כדי להגביר את אספקת המים לקיסריה. לרוחבו של הנחל הוקם סכר המגיע לגובה של שבעה מטרים והוא קיים עד היום ומשמש כגשר למעבר על פני הנחל. כדי למנוע מהמים להתפשט צפונה, הוקם לרוחב הביצה סכר נוסף, המחבר את מורדות הכרמל עם רכס הכורכר במערב. אורכו של סכר זה כ-1,250 מטרים.
בקצה הדרומי של הגשר נרד במדרגות אל נחל התנינים. נלך לאורך הנחל ונראה את צמחיית המים הצפופה של האשלים ושיחי המלוח וסוגי צמחים אחרים החיים כאן על הגדה. אי אפשר כמובן להתעלם מהחי כאן – מעל המים חגות שפיריות ועל העצים ובקרבת המים תראו לא מעט פרפרים. במים תראו סרטנים, דגים וחלזונות. יש כאן בורים, יש צלופחים ועוד שפע של דגים שהצליחו "להימלט" מבריכות הדגים הסמוכות והגיעו הנה. תוכלו לראות גם סוגים שונים של צפרדעים כאן, צב ביצה, נחשי מים ואפילו נוטריות, נמיות וחתולי ביצות אם יתמזל מזלכם. קחו בחשבון שעל הגבעות כאן ממש עכשיו, באוגוסט, פורחות המון חבצלות ובעצם כל הגבעות הקרובות לחוף מכוסות עתה בפרח היפה הזה.

אגב שימו לב לאיים הקטנים מול החוף – הם נקראים איי יונים והם בעצם פסגות של רכס כורכר קדום ששקע בים והותיר ארבע גבעות למזכרת. האיים האלה הם חלק משמורת הטבע ומקננות עליהם מאות שחפיות ולכן אסור להתקרב. לכו דרומה שני ק"מ ותגיעו אל שפך נחל התנינים. ראו את שרידי הגשר במקום, שנבנה במיוחד לביקורו של הקיסר וילהלם השני בארץ. הגשר הזה, שבנו התורכים, עומד על יסודות רומיים-ביזנטיים.
ליד שפך הנחל יש תל עתיק שלפי הסברה שכנה עליו העיר קרוקודיליופוליס. עלו על ראש התל, משם יש תצפית יפה. יש כאן גם שרידי רצפת פסיפס מרשימה, עמודי שיש, אמת מים קטנה ושרידי תנור ישן. דרומה מכאן תראו את סירות הדייגים של ג'סר א-זרקא, שמביאות הנה בכל בוקר דגת ים טרייה. העיירה ג'סר א-זרקא נוסדה כאן בשנות העשרים של המאה העשרים וקודם לכן חיו תושבי המקום בביצות כברה, אליהן הגיעו מיריחו. עם עבודות הייבוש במקום רוכזו התושבים, רובן מוסלמים, ביישוב זה. בסמוך, אגב, נמצאו שרידי מצודה צלבנית בשם קסטרום פניקי. יש כאן מפרצונים יפים ונעימים, חוף קסום ונעים להסתובב כאן. נחמד להגיע הנה בעיקר בשעות אחר הצהרים ולראות איך השמש שוקעת כאן.