קפיצה לירושלים

לא הרחק מכאן, ישנו מקום של שלווה עתיקת יומין וירוקה, פריחת שקדיות, ציוצי ציפורים ויללות תנים בואדי. בימים רעים שכאלה, אין זה בלתי סביר לבקש לעצמכם כמה רגעים של חסד, ולהמלט למקום בו תוכלו למצוא מרגוע לנפשכם, אפילו ליום קצר אחד.

בדרום מערבה של ירושלים, שוכנת שכונת עין-כרם עם בתי האבן הישנים שלה המקיפים ואדי ירוק של טרסות, וצריחי הכנסיות שפעמוניהם מנגנים בכל שעה. מקום קרוב, אבל רחוק כל כך, בשעה שמטיילים בין הסמטאות, נותנים לעיניים לבלוע בשקיקה את הנוף וההיסטוריה המקיפים אתכם, ולכמה רגעים קצרים - אפילו שוכחים את הכאב הממלא את ימינו בזמן האחרון.

את ההיסטוריה של עין-כרם ניתן לשחזר לאחור עד לתקופת הברונזה התיכונה, אז היה במקום ישוב כנעני קדום. יש כאלו שאף מזהים את עין-כרם עם השם "בית-כרם" המוזכר מספר פעמים במקרא, משם הובאו בימי בית שני אבנים לבניית המזבח, ושם אף הוחבאו חלק מאוצרות בית המקדש לאחר חורבנו בשנת 70 לספירה. במהלך השנים הפכה עין-כרם למקום חשוב במסורת הנוצרית, על פיה חיו במקום אלישבע וזכריה הוריו של יוחנן המטביל, ומספר כנסיות ומנזרים חשובים נבנו כאן כבר בתקופה הביזנטית.

בקיץ 48' כבש צה"ל הצעיר את הכפר הערבי עין-כרם שתושביו נמלטו מהמלחמה והוא סופח לירושלים. לאחר המלחמה הפך הכפר לגבולה המוניציפלי המערבי של העיר ויושבו בו בעיקר עולים חדשים. בשנות החמישים והשישים יושבו גם ההרים והגבעות שבין ירושלים לכפר בשכונות חדשות, התפתחותה של העיר הוגבלה אז למערבה בשל הגבול עם ירדן שבמזרחה, ושכונות אלו חיברו את הכפר אל העיר והפכוהו לשכונה של ממש. אולם עד היום מכנים עדיין רבים מתושביה הותיקים של עין-כרם את השכונה - כפר.

כאלפיים שנה לפני כן, הגיעה מנצרת אל העיירה הקטנה עיר-יהודה שבפאתי ירושלים הרומאית, אישה יהודיה בשם מרים (אותה מרים שעתידה הייתה בקרוב ללדת את ישו הנוצרי), לבקר את אלישבע קרובת משפחתה ובעלה זכריה. עם הגיעה בירכה מרים את אלישבע ובו ברגע חשה זו לראשונה את התינוק שברחמה. זמן לא רב אחר כך נולד לאלישבע וזכריה בן. הם קראו לו יוחנן.
יוחנן זה גדל להיות מטיף יהודי שבישר על בואו הקרוב של המשיח והטריד רבות את השלטון הרומאי המקומי, דבר שהביא עליו לבסוף את מותו, אך לא בטרם הספיק לטבול בירדן בין רבים אחרים, גם אדם אחד שהיה קרוב משפחתו ושמו ישוע.

במקום הולדתו של יוחנן על פי המסורת הנוצרית, עומדת היום בעין-כרם כנסיית יוחנן המטביל. על שעריה מתנוסס סמל המסדר הפרנציסקני, והיא בנויה על שרידיה של כנסיה ביזנטית עתיקה, שחלקים ממנה נראים מבעד לחלונות בקרקע דרכם ניתן לראות את החפירות הארכיאולוגיות שבמפלס התת קרקעי. בתקופה הצלבנית הוקמה כאן כנסיה מפוארת, אך זו נינטשה ונהרסה לאחר כיבושה של ירושלים על ידי המוסלמים. בשנת 1621 רכשו הפרנציסקנים את שרידי הכנסיה, אך רק בשנת 1674 ניתן להם על ידי השלטון העותומני להתיישב בה ולשקמה. מבנה הכנסיה העומד היום בליבה של עין כרם ברחוב הקשתות נבנה במחצית השניה של המאה ה-19 ומומן בעיקר על ידי תרומות מבית המלוכה הספרדי.
בתוך אולם הכנסיה, בחדר שמשמאל למזבח, יש ירידה לתוך מערה, שם על פי המסורת נולד יוחנן המטביל. הורדוס, הנציב הרומי בארץ ישראל, שמע נבואה על לידתו הקרובה של משיח היהודים, נצר לבית דוד, שיוולד בבית לחם, והורה להוציא להורג באזור העיר את כל התינוקות הזכרים עד גיל שנתיים. המסורת הנוצרית מספרת שמלאך בישר לזכריה על הולדת בנו הקרובה ואלישבע הסתתרה במערה מפני החיילים הרומים, ושם ילדה את בנה, במקום בו עומדת היום כנסיית יוחנן המטביל.

במורד רחוב הקשתות, עובר רחוב עין-כרם, העורק הראשי של הכפר, ממנו בודאי תגיעו ודרכו בודאי תעזבו. לאורכו, במרכז השכונה, מספר מסעדות ובתי קפה הפתוחים לרוב עד חצות - מוקד משיכה לרבים בסופי-שבוע ומקום טוב לסיים בו סיור רגלי מעורר תיאבון בסמטאות הכפר.

במעלה דרך האחיות, בין בתי האבן הישנים שחלקם שופצו עם השנים, אך נשמר בהם בהקפדה הסגנון הכפרי של סיתות האבן, מובילות הסמטאות אל מנזר נוטרדם דה ציון. המנזר הנקרא גם מנזר "אחיות ציון", הוקם על ידי שני אחים מומרים צרפתיים, תיאודור ואלפונס רטיסבון. בשנת 1860 רכשו את הקרקע בעין-כרם, ואלפונס שהגיע לירושלים מספר שנים קודם, הקים עליה בית מחסה לפליטות נוצריות מלבנון שנתייתמו מהוריהן ונמלטו מן המלחמות של אותן שנים בין הדרוזים לנוצרים בלבנון. מאוחר יותר הפך המקום למנזר ורטיסבון הקים בו את ביתו הפרטי. הוא מת ונקבר בבית העלמין הצנוע של המקום.
היום פועל במקום בית הארחה, ושערי המנזר פתוחים למבקרים. זהו אחד המקומות הקסומים ביותר בעין-כרם. סיור בשבילי הגנים המטופחים, בין מבני המנזר הישנים, במיוחד ביום שמש אביבי חם ומהביל, משליך אותך פתאום אל מחוזות רחוקים של זמנים אחרים. גרם מדרגות אבן מאובק, מראה גג רעפים צרוב שמש בבקתה שליד בריכת מי הגשמים, שורת ברושים עתיקים לאורך החומה, כל אלו גורמים לך להרגיש כאלו נקלעת לפתע אל תוך סרט של האחים טביאני ואתה משוטט לך אי שם בצפון איטליה של ימי-הביניים.

בחלקו הצפוני של הגן, מאחורי בית הארחה, טרסה מעוגלת המשקיפה מלמעלה על הרי יהודה, פינה טובה לשבת רגע וללטוש עיניים מוקסמות בנוף שממערב לירושלים. בין שבילי הגנים מסתתר לו גם בית העלמין של המנזר קטן ומקסים, עם קברים מוקפים בערוגות פרחים צבעוניות ומטופח בפשטות שובת לב. כאן גם נמצא קברו של אלפונסו רטיסבון שנפטר בשנת 1884 ונטמן בפינה הצפונית של בית הקברות.

מהמנזר יורדות הסמטאות שוב אל מורדות הכפר. רחוב המעיין, היוצא מרחוב עין-כרם, מחבר בין שני צדי השכונה השוכנים סביב הואדי. הבתים ברחוב היו בעבר חלק מבית-הספר החקלאי שהוקם במקום לאחר מלחמת העצמאות ושפעל עד לשנת 52'. ברחוב זה נמצא 'מעיין הבתולה' המעניק לרחוב את שמו, ובו על פי המסורת הנוצרית נפגשו אלישבע ומרים כשזו באה לבקרה. מעל המעיין מתנוסס היום צריח מסגד מוסלמי, זכר לכפר הערבי שהיה קיים במקום מאז המאה ה-16, ומימיו זורמים מנקרה בסלע אל מחוץ למבנה המסגד, שחלליו הפנימיים נטושים וסגורים כעת. צליינים רבים מגיעים אל המעיין למלא בקבוקים ממיימיו שנתקדשו באמונה הנוצרית. בצהרי סופי השבוע, מגיעים אחרים, נערים ירושלמים צעירים הבאים לשטוף את רכביהם בצוותא, והם עקביים במסורת זו כמעט כמו הצליינים הנוצריים.

קצת לפני המעיין, שוכן לו פונדק עין-כרם, המסעדה הותיקה ביותר בשכונה, המציעה תפריט צרפתי-איטלקי, ואז מתמלא הגן המשקיף לרחוב בסועדים, בייחוד בסופי שבוע.

המשך רחוב המעיין המתחיל לטפס אל ההר הופך לרחוב מדרגות הביקור, חולף בדרכו על פני המרכז למוסיקה על שם טארג, שם נערכים לעיתים קונצרטים ופסטיבלים למוסיקה, ועל פני מנזר 'אחיות המחרוזת', ה'רוזרי', שנבנה בשנת 1911 על ידי ערבי נוצרי יליד הכפר טאנוס, ומשמש כיום כבית יתומים. מנזר צנוע זה אינו פתוח למבקרים, אך מדרגות הביקור העולות אל ההר, מובילות בסופן אל כנסיית הביקור, הנקראת כך על שם ביקורה של מרים במקום. שם, במעלה ההר, שכן בית הקיץ של אלישבע וזכריה הורי יוחנן. על חורבותיה של כנסיה צלבנית עתיקה החל המסדר הפרנציסקני לשפץ את המקום בשנות השישים של המאה ה-19, ומבנה הכנסיה המודרני העומד בו כיום תוכנן בשנות ה-50 על ידי האדריכל האיטלקי ברלוצ'י, שאף תכנן מבנים חשובים נוספים בירושלים. מן הרחבה שמול שערי הכנסיה ניתן לצפות מלמעלה על בתי הכפר הזרועים בטרסות החותכות את ההר, בין עצי אורן, ברושים וזית, ובואדי הירוק שלמטה.

אולם הכנסיה עוצב על מנת לשמר את זכר בית הקיץ של זכריה ואלישבע ולכן עוטרה הריצפה בפסיפס דמוי מחצלת, ואת התקרה מעטרים ציורי גפנים. על הקירות ציורי קיר צבעוניים המתארים סצנות מחייהם של הזוג. רוב שטחה הענק של הכנסיה, החולש על חלקים נכרים מן ההר, מוגבל לכניסת מבקרים, אך בשעות אחר הצהריים השלוות ניתן לעיתים לקבל רשות מאחד הנזירים שבמקום לעלות במדרגות המקיפות את הכנסיה ולסייר מעט בין המבנים האחרים.

שעות ביקור:

כנסיית יוחנן המטביל ב' – ו': 8:00 – 12:00, 14:30 – 17:00.
באפריל עד ספטמבר שעת הסגירה היא 18:30.

מנזר נוטרדם דה ציון ב' – ו': 9:00 – 13:00, 14:00 – 17:00.
כנסיית הביקור ב' – ש': 8:00 – 11:45, 14:30 – 17:00.
באפריל עד ספטמבר שעת הסגירה היא 18:00.
הכניסה אינה כרוכה בתשלום.