עוצרים בדרך דרומה

בדרום הארץ תמצאו כמה פארקים שכדאי לבקר בהם. הם מושקעים מאוד, נקיים בדרך כלל, יש בהם שירותים שונים והכי חשוב הם ממוקמים באזורי נוף מדברי משגע.
ברוב הפארקים תמצאו אגם קטן, לרוב מלאכותי, מדשאות, עצים, בעיקר דקלים המשתלבים יפה בנוף המדברי, ספסלים, שולחנות ושירותים נוספים.

בפארק ירוחם יש אווירה פסטורלית של נוה מדבר. מפריחי השממה כאן בנו את סכר ירוחם לפני שנים רבות על מנת לאפשר אגירת מי גשמים לצרכים חקלאיים, אבל הרעיון הזה התגלה כלא יעיל ובעצם מה שיצא מכל הסיפור הוא פארק הכולל אגם נחמד עם דגים ומשטחי פיקניק. יש כאן עצים שתוכלו לשבת בצילם, יש שולחנות לפיקניק עליהם תוכלו לאכול ארוחת בוקר או צהרים, והרבה שקט וירוק בעיניים. אם תרצו תוכלו לבוא לכאן עם חכה קטנה, להשליך פתיון למים ולקוות שאולי תוכלו למשות מהם אמנון או אדמונית כתוספת למנגל. בחודש נובמבר, אגב, תמצאו כאן שפע של חלמוניות, כמו כמעט בכל הנגב, ואילו עכשיו מזג האוויר כאן אידיאלי, כשעדיין לא חם מדי ויש משבי רוח נעימים.

איך מגיעים? מצומת ירוחם ממשיכים בנסיעה לכיוון שדה בוקר, ואחרי כחצי ק"מ פונים ימינה אל הפארק.

הנגב הוא מדבר טיפוסי שיש בו מיעוט משקעים והדברניכר לעין בכל: ההרים צחיחים, ערוצי הנחלים יבשים ויש כאן מכתשים ונקיקים. אולם פה ושם, ממש כמו בפארק ירוחם ובמקומות אחרים בנגב, צצות פינות ירוקות-כחולות של מים וצמחיה. בחורף פארק ירוחם הוא יפה במיוחד בגלל שהוא נמצא בקו הנדידה של עופות המים, שבאים לחרוף כאן. אפשר לנפח סירות מגומי ולשוט באגם או סתם לשבת על הדשא ולהנות מיפי המקום. אפשר גם לצאת לכיוון הסכר ולטפס עליו.

העיירה ירוחם הוקמה בשנת 1951 כמעברה, ועם השנים הפכה לעיירת פועלים, רובם כורי המחצבים במכתש. בסמוך לעיירה אפשר לעמוד על שפת המכתש הגדול. אפשר להמשיך בנסיעה ולרדת בפיתולי הכביש עד לתחתית המכתש, תוכלו להמשיך בנסיעה לאורך הכביש החוצה את המכתש (כביש 225) עד שתגיעו אל חורשת אקליפטוסים קטנה. כאן ניתן להחנות את הרכב ולרדת אל הערוץ. שימו לב לצבעים המרהיבים של האדמה ולחול הצבעוני. אבן החול צבועה כאן בגוונים של סגול, ורוד, כתום, חום, ירוק וכחול. כל אלה הם בעצם מינרלים ששקעו בתוך אבן החול והתחמצנו, בעת שנחשפו לאוויר.

אם נוסעים עוד כק"מ מזרחה עוברים בפתחו הצר של המכתש הגדול (מכתש חתירה) עברו מתחת לגשר הרכבת והסתכלו על קירות המכתש היפים. בצומת הקרובה פונים ימינה ונוסעים כ-400 מטרים עד השלט עליו סימון לכיוון עין ירקעם. כאן ניתן לראות את השרידים הארכיאולוגיים של תחנת הדרכים שעמדה כאן בעבר. לכו בעקבות הסימון הירוק והתרשמו בדרך משיחי רותם המדבר ומצמחים מדבריים אחרים. כשתגיעו אל שפת המצוק הציצו אל עין ירקעם ומשם רדו למעיין במדרגות חצובות בסלע. המעיין נובע רק בחורף, אך גם שהוא יבש הוא פינת חמד שכדאי לראות.

שנים רבות פעלה מחצבה מכוערת באפיק נחל רביבים, ממש בסמוך לקיבוץ משאבי שדה. בשלב מסויים עלו מי התהום שבנחל והציפו את קרקעית המחצבה ובעצם כך יצרו מין אגם קטן באמצע הנוף המדברי. ואם יש כבר נוצר אגם ככה באופן טבעי, אז למה לא להשקיע קצת מסביבו? זה בדיוק מה שקרה. מסביב לאגב נשתל דשא, נטעו עצים גדולים, הותקנו מתקני פיקניק שונים, ספסלי ישיבה, נקודות שתיה ועוד והרי לכם פארק גולדה אחד הפארקים היפים בדרום הארץ.

בכניסה לפארק תראו את באר משאבים, שהיא שריד כמעט יחיד מהכפר הערבי ביר עסלוג' ששכן כאן עד שנת 1948. באגב עצמו מותר לדוג, אבל אסור להתרחץ.

איך מגיעים? בצומת משאבים (כביש מס' 40) פונים לכיוון מערב אל מרחצאות נווה מדבר (שימו לב לשילוט). הפארק נמצא מימין לכביש, ממש מול המרחצאות. הכניסה למרחצאות כרוכה בתשלום. טל' אחוזת נווה מדבר 08-6579119. פתוח: א, ב, ד, 09:00-18:00. ג, ה, 09:00-22:00. שבת 09:00-18:00. בימי שישי האתר פתוח עד שש בערב בחודש מאי.

חיילי התותחנים מכירים היטב את שבטה וסביבותיה, וגם חיילי גבעתי. אבל חוץ מהשטחים שהופקעו כאן לטובת הצבא, יש כאן גם שטחי טבע וממצאים ארכיאולוגים מעניינים. במרכז הגן הלאומי של שבטה תמצאו את שרידיה של העיר נבטית, שהיתה תחנת מעבר לסחורות של בשמים ותבלינים ותיפקדה גם כמרכז חקלאי מאז המאה הראשונה לסה"נ ועד לתקופה הערבית הקדומה. שבטה היא אחת מהערים הנבטיות בנגב היושבות על דרך הבשמים (בירת הנבטים היא פטרה שבירדן), הערים הנוספות בנגב הן עבדת (על כביש שדה בוקר מצפה רמון ומומלצת לביקור), ניצנה, ממשית וחלוצה.
בשבטה יש שטח נרחב של כ-100 דונמים של שרידים קדומים, החושפים את התקופה הנבטית והביזנטית. אפשר לראות כאן מכלולי תעשייה שונים כמו בתי מלאכה עם גתות וגם מבני דת שונים כמו כנסיות, מסגד קטן, שרידי בית מגורים ואפילו אורווה. העיר הנבטית נעזבה בסוף המאה השמינית לסה"נ, ובשנת 1934 הגיעו לכאן ארכיאולוגים ומצאו כאן אוצר שלם.

איך מגיעים? בצומת טללים המשיכו לכביש 211 עד צומת שבטה ואז פנו שמאלה לכיוון דרום וסעו עד שתגיעו אל הגן הלאומי.

קצת לפני צופר על כביש הערבה (כביש מס' 90) פונים מערבה אל היישוב ספיר ואז מייד ימינה לחניון קק"ל - פארק ספיר.
הפארק יכול לשמש כמקום מנוחה אם אתם בדרך לאילת או לסיני אבל הוא גם יעד לטיול בפני עצמו.
זהו פארק חביב מאוד שבמרכזו אגם קטן. שבו תחת דקל, פירסו שמיכה והוציאו את הסנדוויצ'ים. יש כאן גן מתקני משחק לילדים ואפר לבלות כאן בנעימים כמה שעות טובות ואז להמשיך בדרככם.

זהו פארק גדול מאוד, מסודר ויפה, בלב הערבה הצחיחה. נוסעים בכביש הערבה ו-38 ק"מ צפונית לאילת פנו מערבה (יש שילוט, כמובן) עד לפארק תמנע. בכניסה לפארק תוכלו לראות סרט המסביר כיצד נוצרה הבקעה. עקבו אחר סימון השבילים הכחול עד שתגיעו לקשתות ולמכרות. הקשתות הטבעיות הן תוצר בלייה של אבן החול. היכנסו אל מכרות הנחושת הישנים של תמנע והביטו הכוכי הכרייה. בשנת 1955 הוקם סמוך לאתר מפעל מודרני לכריית נחושת, אבל הוא נסגר בשנת 1976 בגלל ירידת מחירי הנחושת בעולם.
אל תפספסו את הסמל המסחרי של תמנע - "הפטרייה". זהו גוש אבן חול אדומה, שתהליכי בלייה וסחיפה עיצבו את צורתו כפטרייה. בסמוך למקום נמצא מפעל הנחושת הקדום וכאן התיכו בתנורים מיוחדים את החומר שכרו.

עמודי שלמה
גם הם מפורסמים מאוד ואין תייר המגיע לארץ מחו"ל שלא שמע עליהם. אפשר להגיע עם הרכב עד ממש קרוב אליהם וההליכה כאן קצרה יחסית. את עמודי שלמה עיצב הטבע באבן חול אדומה. כדאי מאוד לעלות אל ראשי העמודים ולצפות משם אל עבר נוף הבקעה. מימין לעמודי שלמה תראו מדרגות אבן שיובילו אתכם אל תחריט סלע מצרי (המקום היה בעבר הרחוק שטח מצרי) שבו מתואר רעמסס השלישי מגיש מנחה לאלה ח'תחור. מצד שני של מרפסת התצפית יורדות מדרגות אל המקדש המרכזי של תמנע שהוקם במאה-14 לפנה"ס, ימיו של סתי הראשון, פרעה מלך מצרים (בדיוק ההוא מההגדה של פסח). בתוך המקדש הוקם מזבח וכאן מצאו ארכיאולוגים שלל רב של כלי פולחן שונים. לאחר שעזבו המצרים את האיזור, המשיכו המדיינים לייצר כאן נחושת ובמקדש נתגלה נחש נחושת באורך 12 ס"מ ובעל ראש מוזהב .

ואם הגעתם עד הנה שווה לקפוץ אל אגם פארק תמנע הנפלא. האגם המלאכותי הוא יוזמה של קק"ל ןהוא ניזון ממי תהום שבצבצו במנהרות המכרה. כאן בסמוך נראה גם שחזור יפה של הפקת הנחושת. מסביב לאגם תמצאו לנוחיותכם את כל המתקנים שאתם זקוקים להם בשביל פיקניק משפחתי נעים: סככות, צל, עצים, שולחנות וספסלים, מסעדות, שירותים ועוד.