קשה למצוא היום פינה בכדור הארץ שלא נושאת את חותמו של האדם. פסולת פלסטיק התגלתה אפילו במעמקי האוקיינוסים, ואתרי טבע מרוחקים הפכו ליעדי תיירות עמוסים. אבל בלב האוקיינוס השקט, הרחק מריכוזי האוכלוסייה, נמצאים שני איים שבהם הטבע כמעט שלא נפגע מפעילות אנושית ישירה.
שני האטולים, ביקאר ובוקאק, שייכים לאיי מרשל ואינם מיושבים. ביקאר נמצא כ-116 קילומטרים מהאטול המיושב הקרוב ביותר, ובוקאק מרוחק ממנו כ-385 קילומטרים. הבידוד הזה סייע לשמר מערכות אקולוגיות שכבר קשה מאוד למצוא במקומות אחרים בעולם.
במחקר שפורסם השבוע בכתב העת המדעי Frontiers in Marine Science מתארים חוקרים מאוניברסיטת הוואי ומפרויקט Pristine Seas של נשיונל ג'יאוגרפיק את מה שמצאו במסע מחקר נרחב שנערך ב-2023. הם לא הסתפקו בבדיקה של החופים: צוותים סקרו את הציפורים והצמחייה, צללו אל שוניות האלמוגים ושלחו מצלמות וצוללת גם למעמקי הים. התמונה שהתקבלה הייתה יוצאת דופן.
מאות סוגי דגים, כרישים - ואולי גם מינים חדשים למדע
החוקרים גילו בשני האטולים מושבות גדולות של עופות ים, צמחייה מקומית בוגרת ואתרי קינון פעילים של צבי ים. אבל הממצאים המסקרנים ביותר חיכו להם דווקא מתחת לפני המים.
במהלך הסקרים תועדו לפחות 266 סוגים של דגי שונית, 138 סוגים של דגים החיים בעומקים גדולים יותר ו-79 סוגים של דגי מעמקים. בנוסף זוהו 15 קבוצות של טורפים החיים בים הפתוח, בהם כרישים ודגים גדולים נוספים.
לא פחות מ-14 מהקבוצות שתועדו לא נרשמו קודם לכן באיי מרשל, ושניים מהדגים שנצפו עשויים להשתייך למינים שטרם תוארו בידי המדע.
גם מעל פני המים החיים שוקקים. החוקרים זיהו 17 מינים של עופות ים, שמתוכם 15 מקננים באטולים או ככל הנראה מתרבים בהם.
בביקאר נמצאו 132 בורות קינון של צבי ים, רובם של צבי ים ירוקים, מין שנמצא בסכנת הכחדה. בוקאק, לעומתו, התבלט בשוניות אלמוגים עשירות ובכמות גדולה במיוחד של דגים.
למרות הדמיון בין שני האטולים, החוקרים מצאו גם הבדלים משמעותיים. בעוד שבוקאק נשלט בעיקר בידי שוניות אלמוגים, ביקאר מתאפיין בנוכחות גדולה יותר של אצות. מסת הדגים הכוללת בשוניות של בוקאק הייתה גבוהה כמעט פי שניים מזו שנמדדה בביקאר.
לדברי ד"ר אלן פרידלנדר, אקולוג ימי מאוניברסיטת הוואי ומוביל המחקר, מדובר בכמה מהמערכות האקולוגיות השלמות ביותר שנותרו באזור, ואולי בעולם כולו.
"האטולים האלה אינם רק אוצר עבור איי מרשל, אלא עבור כדור הארץ כולו", אמר. לדבריו, השמירה על האזור לאורך השנים היא במידה רבה בזכות קהילת האטול אוטיריק, שתושביה הגנו על המערכות האקולוגיות הרגישות במשך עשרות שנים.
זה חלק קטן מבעלי החיים שנמצאו שם
מעבדת טבע שמאפשרת לראות מה איבדנו
החשיבות של ביקאר ובוקאק חורגת הרבה מעבר ליופיים או למספר בעלי החיים שנמצאו בהם.
ברוב שוניות האלמוגים בעולם, פעילות אנושית כמו דיג יתר, זיהום ופיתוח חופי שינתה באופן משמעותי את המערכת האקולוגית. דגים גדולים וטורפים רבים נעלמו, ומינים מסוימים הפכו נדירים.
בשני האטולים המרוחקים נותרו אוכלוסיות גדולות של כרישים, דגי שונית וציפורים, לצד שוניות מורכבות וסביבות חיים עשירות גם בעומקים שאליהם צוללים כמעט אינם מגיעים.
עבור המדענים, מדובר בהזדמנות נדירה להבין כיצד נראית מערכת ימית בריאה יחסית כאשר הלחץ האנושי עליה נמוך.
"הם בין מערכות הייחוס האקולוגיות הטובות ביותר שיש לנו, כדי להבין מה איבדנו במקומות אחרים", הסביר פרידלנדר.
לממצאי המחקר כבר הייתה השפעה מעשית: בשנת 2025 הכריזה ממשלת איי מרשל על שמורה ימית לאומית סביב שני האטולים, בשטח של כ-48 אלף קילומטרים רבועים. זו הייתה השמורה הימית הלאומית הראשונה במדינה.
ההכרזה נועדה להגן לא רק על האיים עצמם, אלא גם על שוניות האלמוגים, סביבת הים הפתוח ובתי הגידול שבמעמקים.
אפילו המקום המבודד הזה אינו חסין מבני האדם
אלא שגם בפינות המרוחקות ביותר של האוקיינוס לא הכול נותר ללא שינוי.
החוקרים מדגישים שאין פירוש הדבר שהאיים מעולם לא הושפעו מבני אדם. בין היתר נמצאו בהם חולדות שהובאו לאזור בעבר, והן דוגמה להשפעה אנושית גם במקום שאין בו יישובי קבע.
מעל הכול מרחף איום גדול יותר, שאי אפשר להרחיק באמצעות שמורת טבע: שינויי האקלים.
התחממות מי האוקיינוסים, הלבנת אלמוגים, עליית מפלס הים ושינויים בזמינות המזון עלולים לפגוע גם במערכות האקולוגיות המבודדות ביותר בעולם.
המחקר החדש מספק למדענים נקודת מוצא חשובה. אם ימשיכו לעקוב אחר ביקאר ובוקאק בשנים הבאות, יוכלו להשוות את מצבם הנוכחי לשינויים שיתרחשו בעתיד ולהבין טוב יותר כיצד שינויי האקלים משפיעים על מערכות ימיות שעדיין כמעט לא נפגעו מפעילות אנושית מקומית.
"כשפעילות האדם מאיימת יותר ויותר על המגוון הביולוגי, אזורים שלא נפגעו מהשפעות אנושיות אינטנסיביות משמשים מקלטים חיוניים", אמר פרידלנדר.
שני האטולים הנידחים אינם רק שריד מרשים של עולם הולך ונעלם. הם עשויים לעזור למדענים להבין כיצד אפשר להציל מערכות אקולוגיות שכבר נפגעו במקומות אחרים - ולמה חשוב להגן על המעט שעוד נותר.