אדינבורו, אחת הערים היפות באירופה, קיוטו עם המקדשים והסמטאות העתיקות, וחופי באלי שנראים כאילו נלקחו מגלויה. כל אלה מככבים בחלומות של מטיילים ברחבי העולם, אבל מדריך התיירות האמריקאי Fodor's מציע לחשוב פעמיים לפני שמזמינים אליהם חופשה ב-2027.
ברשימת No List החדשה, שפורסמה אתמול (שלישי) נכללים שמונה יעדים פופולריים שהתיירות בהם הפכה לנטל כבד על התושבים, על הטבע ולעיתים גם על המבקרים עצמם. פעם אלה דירות נופש שדוחקות משפחות מהשכונה, במקום אחר כביש יחיד שנחסם בפקקים, ובאתר טבע מפורסם דווקא מי שחיו בו דורות רבים משלמים את המחיר.
חשוב להבהיר: זו אינה רשימת מקומות מסוכנים, ו-Fodor's לא קורא לחרם או לביטול נסיעות. במדריך מדגישים שהיעדים נפלאים דווקא בגלל מה שהפך אותם לפופולריים, ומציעים לבקר בעונות שקטות יותר, לתמוך בעסקים מקומיים או לבחור מקום אחר שזקוק פחות להפוגה. אז מי נכנס לרשימה, ומה אפשר לעשות במקום?
הריביירה האלבנית, אלבניה
עד לפני כמה שנים נחשבה רצועת החוף הדרומית של אלבניה לאחד הסודות השמורים של אירופה: ים טורקיז, חופים לבנים ומחירים נוחים יחסית. אלא שהסוד התגלה. בשנת 2025 הגיעו לאלבניה כ-12.5 מיליון מבקרים, והפיתוח התיירותי באזורי החוף הפופולריים, כמו קסאמיל ודרמי, מתקדם בקצב שהתשתיות מתקשות לעמוד בו.
לפי פעילי סביבה מקומיים, מלונות ודירות נופש נבנים באזורים שבעבר נותרו טבעיים, בעוד שמערכות הביוב ופינוי הפסולת אינן מותאמות לעומס. רבים מהמבנים החדשים מתמלאים בקיץ ועומדים ריקים בחורף.
לאן במקום? מומחים המצוטטים ב-Fodor's ממליצים להכיר גם את הצד ההררי של אלבניה: האלפים האלבניים בצפון ונהר ויוסה, שבו אפשר לצאת לרפטינג ולטיולי טבע.
חוף אמלפי, איטליה
קשה להתחרות ביופיין של פוזיטנו, אמלפי והעיירות הצבעוניות התלויות מעל הים. אבל בחודשי הקיץ, הדרך הצרה שמחברת ביניהן הופכת לעיתים לפקק אחד ארוך.
הכביש הראשי באזור משמש בו-זמנית תיירים, אוטובוסים, משאיות ותושבים שמנסים להגיע לעבודה ולבתי הספר. אפילו תקלה ברכב אחד עלולה לשתק את התנועה למשך שעות. במקביל, דירות נופש דוחקות את מחירי הדיור כלפי מעלה, ותושבים מתקשים להמשיך להתגורר בעיירות שבהן גדלו.
לאן במקום? חוף צ'ילנטו, דרומית לאמלפי, מציע עיירות חוף, מפרצים ואתרים היסטוריים בקצב רגוע יותר. אפשר גם לשקול ביקור באמלפי באביב או בסתיו, מחוץ לשיא העונה.
קורסיקה, צרפת
האי הים-תיכוני המרהיב קורסיקה נמצא ברשימה מסיבה מורכבת יותר. כמעט 37 אחוזים מיחידות הדיור בו משמשות כבתי נופש או כדירות שאינן מאוכלסות דרך קבע, ובקיץ אוכלוסיית האי כמעט מוכפלת.
התוצאה היא לחץ על כבישים, שירותי בריאות, מקורות מים ואפילו על חנויות המכולת. תושבים מספרים שקשה להשיג מוצרים בסיסיים בעונת התיירות, ובמקביל מתחזקות באי מחאות פוליטיות נגד בעלות של תושבי חוץ על נכסים.
המתיחות אף הגיעה לאיומים מצד ארגונים בדלניים, אם כי אלה אינם מייצגים את כלל תושבי קורסיקה.
מה אפשר לעשות? מי שבכל זאת רוצה לבקר יכול להעדיף את עונות המעבר, ללון בעסקים בבעלות מקומית ולהקדיש זמן גם לכפרים שבפנים האי, במקום להתרכז רק באתרי החוף העמוסים.
אדינבורו, סקוטלנד
כן, גם הבירה הסקוטית המקסימה נכנסה לרשימה. הבעיה אינה בטירה, ברחובות המרוצפים או באווירה המיוחדת, אלא במה שקרה למרכז העיר בעקבות הצלחתה התיירותית.
ברויאל מייל, הרחוב ההיסטורי שמחבר בין טירת אדינבורו לארמון הולירודהאוס, ספר ה-BBC לא פחות מ-72 חנויות מזכרות ביולי 2025. תושבים מתלוננים שחנויות שימושיות כמו מכולות ומספרות נעלמו לטובת עסקים המשרתים בעיקר מבקרים.
בחודש אוגוסט, כשפסטיבלי הענק של העיר מגיעים לשיאם, העומס מורגש במיוחד. לצד זאת, השכרות לטווח קצר ומחירי דיור גבוהים מקשים על התושבים.
לאן במקום? גלזגו מציעה מוזיאונים, תרבות, מוזיקה וחיי לילה מצוינים. מי שמחפש אתרים היסטוריים יכול לשקול גם את סטירלינג, עם הטירה המרשימה שלה.
באלי, אינדונזיה
האי האינדונזי כבר הופיע ברשימה בעבר, והפעם הוא חוזר בגלל בעיות סביבתיות שהולכות ומחמירות.
בשנת 2025 ביקרו בבאלי כמעט שבעה מיליון תיירים זרים, לצד מיליוני מבקרים מקומיים. אלא שמערכות פינוי האשפה אינן מצליחות להתמודד עם הכמויות. באזורים שונים נשרפת פסולת בשטחים פתוחים, ומדידות איכות האוויר בדרום האי מצביעות על זיהום משמעותי.
גם מקורות המים נמצאים תחת לחץ. לפי הערכות שמביא Fodor's, התיירות אחראית לכ-65 אחוזים מצריכת המים באי. במקביל, שדות אורז ושטחים ירוקים מפנים מקום למלונות ולווילות, ופוגעים ביכולתה של הקרקע לספוג מי גשמים.
לאן במקום? האי לומבוק הסמוך מציע חופים, מפלים, מסלולי הליכה ונופים געשיים. הוא אינו נטול תיירות, אבל יכול להתאים למי שמחפש חופשה אינדונזית מחוץ למוקדי העומס של באלי.
קיוטו, יפן
העיר היפנית, המפורסמת במקדשים, בגנים ובשכונות המסורתיות שלה, קיבלה בשנת 2025 מספר שיא של כ-62.8 מיליון ביקורי תיירות ונופש.
העומס מתרכז באתרים מוכרים כמו מקדש קיומיזו ומקדש פושימי אינארי, וגם ברובע גיון, המזוהה עם תרבות הגיישות. בעקבות התנהגות לא הולמת של מבקרים הוטלו הגבלות על צילום ונאסרה הכניסה לחלק מהסמטאות הפרטיות.
התושבים מתמודדים גם עם תחבורה ציבורית עמוסה. לדברי מרצה מקומית לתיירות, בעונות השיא האוטובוסים לעיתים מלאים עד כדי כך שתושבים וסטודנטים אינם מצליחים לעלות עליהם.
לאן במקום? נזאווה מציעה רובעי סמוראים וגיישות שמורים, גנים יפניים ומסורת עשירה, בלי רמות העומס של קיוטו.
נגורונגורו, טנזניה
שמורת הטבע המפורסמת, המושכת מטיילים בזכות בעלי החיים שבמכתש הגעשי הענקי, נמצאת במרכז מחלוקת קשה סביב זכויות בני המסאי.
בשנים 2024-2025 ביקרו בשמורת נגורונגורו יותר ממיליון בני אדם. במקביל, כ-100 אלף בני מסאי המתגוררים באזור מתמודדים עם לחץ גובר לעזוב את אדמותיהם.
ממשלת טנזניה טוענת שהעברת התושבים נועדה להגן על הסביבה ולאפשר להם גישה טובה יותר לשירותים. ארגוני זכויות אדם, מנגד, טוענים שהמהלכים פוגעים בזכויותיהם ומשרתים את התרחבות תעשיית הספארי.
ארגון Human Rights Watch תיעד הגבלות על רעייה ופגיעה בגישה לשירותי בריאות וחינוך. בניגוד לשאר היעדים ברשימה, כאן פעילים מקומיים אף קוראים במפורש לתיירים להימנע מביקור עד שהפגיעות ייפסקו.
לאן במקום? פארק רואהה שבדרום טנזניה מציע ספארי בין עדרי פילים, אריות ובעלי חיים נוספים, באזור מרוחק ופחות עמוס.
סדונה, אריזונה, ארה"ב
העיירה הקטנה, המפורסמת בתצורות הסלע האדומות שלה, מונה פחות מ-10,000 תושבים, אבל מושכת כשלושה מיליון מבקרים בשנה.
הבעיה המרכזית אינה דווקא הצפיפות במסלולי הטיול, אלא שוק הדיור. לפי נתוני העירייה המובאים ב-Fodor's, כ-20 אחוזים מיחידות הדיור בעיר מורשות להשכרה לטווח קצר, ורובן המכריע הן דירות או בתים שלמים.
התוצאה היא פחות בתים זמינים לתושבים, שכר דירה גבוה ושכונות שבהן כמעט לא נותרו דיירים קבועים.
מה אפשר לעשות? כאן ההמלצה מעשית במיוחד: מי שמבקר בסדונה יכול להעדיף מלון על פני השכרת בית שלם לטווח קצר. מי שמחפש מסלולי טבע אחרים באריזונה יכול לבדוק גם את אזור פלגסטף, המציע יערות, הרים ושבילי הליכה.
בסופו של דבר, המסר של Fodor's אינו להפסיק לטייל, אלא לחשוב גם על המקום שאליו מגיעים.
היעדים ברשימה לא איבדו את היופי שלהם, ולעיתים דווקא יופיים הוא שהוביל לעומס. הבחירה מתי להגיע, היכן ללון ואצל מי להוציא כסף יכולה להשפיע לא רק על איכות החופשה, אלא גם על חייהם של האנשים שמתגוררים שם כל השנה.
ובמילים אחרות: לא כל מקום יפה צריך עוד מיליון תיירים שיגיעו אליו בדיוק באותו הזמן.