הבטיחו כאן לאס וגאס. היום זה נראה כמו סרט אימה

בין גבעות ירוקות בצפון איטליה מסתתרת עיירה שנראית כאילו ננטשה באמצע צילומי סרט. צריח דמוי מסגד מתנשא מעל מרכז קניות מתפורר, קירות מכוסים בגרפיטי ועשבים פורצים מבין המרצפות. קשה להאמין, אבל בשנות ה-60 וה-70 הגיעו לכאן המוני מבקרים כדי לבלות במלונות, במסיבות ובהופעות. המקום אפילו זכה לכינוי "לאס וגאס של בריאנצה", על שם האזור שמצפון למילאנו.

לעיירת הרפאים הזאת קוראים קונסונו (Consonno), והסיפור שלה מתחיל בחלום של אדם אחד: מריו באניו, קבלן עשיר ואקסצנטרי שהחליט להפוך כפר חקלאי שקט ל"עיר השעשועים" - מתחם בילויים עצום שימשוך תיירים מכל איטליה.

אלא שבדרך להגשמת החלום נהרס כמעט כל הכפר המקורי ותושביו נאלצו לעזוב. אחרי כמה שנים של הצלחה הגיעו מפולות אדמה, הכביש הראשי נחסם ומתחם הבילויים שקע בהדרגה בעזובה. היום מה שנותר ממנו מושך בעיקר צלמים וסקרנים שמגיעים לראות איך נראה חלום תיירותי שיצא משליטה.

עד תחילת שנות ה-60 הייתה קונסונו כפר חקלאי קטן במחוז לומברדיה שבצפון איטליה. תושביו התפרנסו מחקלאות וממלאכות מקומיות, והחיים התנהלו בין בתי אבן, אסמים, שדות וכנסייה עתיקה.

הכול השתנה ב-1962, כשמריו באניו, קבלן שהתעשר מבניית כבישים ותשתיות, רכש את הכפר תמורת 22.5 מיליון לירות איטלקיות של אותם ימים.

לבאניו היה חזון יוצא דופן: להפוך את המקום לעיר בילויים שתתחרה ביעדי התיירות הנוצצים בעולם. הוא חלם על מתחם שבו המבקרים יוכלו לרקוד, לקנות, לצפות במופעים ולבלות במשך שעות, בלי להזדקק לדבר מחוץ לגבולותיו.

אבל בדרך עמדה בעיה אחת: הכפר עצמו.

באמצעות הבעלות החדשה על הקרקעות והמבנים, החל באניו להרוס את הבתים הישנים ולפנות את התושבים. כמעט כל המבנים המקוריים נמחקו, למעט כנסיית סן מאוריציו, בית הכומר ובית הקברות.

לפי תחקיר שפורסם בעיתון האיטלקי "לה רפובליקה", חלק מהתושבים נאלצו לעזוב בנסיבות קשות. אחת מתושבות הכפר לשעבר סיפרה כיצד דחפורים החלו להרוס קירות של בתים בזמן שילדים עדיין ישבו בתוכם והכינו שיעורי בית.

באניו, שזכה לכינוי "הרוזן אמן" בשל החלטותיו הפתאומיות, לא הסתפק בהריסת הכפר. הוא גם סלל כביש חדש שיחבר אותו לעיירה אולג'ינטה הסמוכה, ואף השתמש בדינמיט כדי להסיר חלק מגבעה שהסתירה את הנוף להרים.

במקום בתי החווה צמחו מבנים שנראו כאילו הגיעו ממקומות שונים בעולם: גלריית חנויות בסגנון מזרח תיכוני עם צריח דמוי מינרט, פגודה סינית, קשתות בסגנון ימי הביניים ומזרקות מפוארות.

לצדם הוקמו מלון, מסעדות ואולמות ריקודים. התוכניות כללו גם מגרשי כדורגל וטניס, בריכות שחייה, מיני גולף, גן חיות ואפילו מסלול למכוניות, אך חלק גדול מהחזון מעולם לא הושלם.

במשך כמה שנים נראה היה שהרעיון המטורף עובד.

בסוף שנות ה-60 ובתחילת שנות ה-70 הפכה קונסונו ליעד בילוי פופולרי בצפון איטליה. המבקרים הגיעו למסיבות ריקודים, מופעים וקונצרטים, והמתחם אירח גם דמויות מוכרות מעולם הבידור האיטלקי.

אבל מאחורי החזות הנוצצת כבר החלו להופיע סדקים.

עבודות הבנייה הנרחבות שינו את פני השטח ופגעו ביציבות הקרקע. גשמים עזים גרמו למפולות באזור, וכבר בשנות ה-60 נפגע כביש הגישה לכפר.

באניו הצליח לתקן את הנזקים ולהמשיך בפיתוח, אך ההתלהבות מהמקום החלה לדעוך בתחילת שנות ה-70.

המכה הקשה הגיעה באוקטובר 1976, כשמפולת אדמה נוספת חסמה את הדרך המרכזית לקונסונו. הפעם הפגיעה הייתה חמורה במיוחד: הגישה למתחם הפכה מסובכת, מספר המבקרים המשיך לרדת והעסקים החלו להיסגר בזה אחר זה.

ב-1981 ניסה באניו להחיות את המקום באמצעות הסבת חלק ממלון גרנד הוטל פלאזה לבית אבות, אך הניסיון לא הצליח להחזיר את התיירים. בית האבות המשיך לפעול עד 2007, ואחר כך נסגר גם הוא.

באותה שנה התקיימה במקום מסיבת רייב גדולה, שהסתיימה בנזקים נוספים למבנים הנטושים.

מאז המשיכה קונסונו להתפורר. החלונות נופצו, המעקות החלידו, הגרפיטי כיסה את הקירות והצמחייה החלה להשתלט על מה שנועד להיות אחד ממרכזי הבילוי הגדולים של צפון איטליה.

באופן מפתיע, קונסונו לא נעלמה לחלוטין ממפת התיירות. דווקא המראה המוזר שלה הפך אותה ליעד מבוקש בקרב צלמים, חובבי מבנים נטושים ומטיילים המחפשים מקומות יוצאי דופן.

המינרט, הגלריה המסחרית והמבנים המתפוררים עדיין עומדים בלב היער, במרחק של כשעה נסיעה ממילאנו. גם הכנסייה העתיקה שרדה את כל התהפוכות.

במשך השנים ניסו אגודות מקומיות לשמור על המקום, לנקות אותו ולארגן בו אירועים. בין היתר נערכו בקונסונו מפגשי סקייטבורד, הופעות ופעילויות שנועדו להחזיר מעט חיים לעיר הנטושה.

אלא שבאפריל 2025 הודיעו בעלי הקרקע כי הם אוסרים על קיום אירועים בשטחם, והפעילויות שתוכננו במקום בוטלו. מאז הפכו הגבלות הגישה לאחד הנושאים המרכזיים סביב עתידה של העיירה.

מי שמעוניין להגיע לקונסונו צריך להביא בחשבון שחלקים גדולים מהשטח הם רכוש פרטי, הכניסה למבנים אסורה או מסוכנת, ודרכי הגישה ברכב עשויות להיות חסומות. אפשר להגיע לאזור גם ברגל, אך מומלץ לבדוק את ההגבלות העדכניות לפני הביקור.

כמעט 50 שנה אחרי המפולת ששינתה את גורלה, קונסונו עדיין עומדת בין עצי היער כמו תפאורה שנשכחה לאחר שההצגה הסתיימה.

זו הייתה אמורה להיות עיר שלא מפסיקים לחגוג בה. היום, מה שבולט בה יותר מכול הוא דווקא השקט.