במקרים רבים הדג שמגיע אל הצלחת שלנו בישראל אינו תוצר של דייג שעומד בשלווה עם חכה וממתין בסבלנות לראות מה יעלה בה. שיטת דיג נפוצה בעשורים האחרונים היא דיג מכמורת - ובה ספינות כבדות גוררות רשתות ענק עם משקולות ולוחיות מתכת שחורשות את קרקעית הים.
כיום, דיג המכמורת מספק פחות מאחוז אחד מסך צריכת הדגה בישראל. אף על פי כן, הנזק הכבד שהוא מחולל לסביבה הימית ולערכי הטבע המוגנים נותר עצום ובלתי פרופורציוני, בין היתר כיוון שדיג מכמורת הוא שיטת דיג לא סלקטיבית. 50 אחוז מהדגים הנמשים במכמורת הם דגיגים צעירים, מינים לא מסחריים ומינים מוגנים, שמושלכים חזרה פצועים ומתים לים. כעת, מתברר כי המשך קיומו של הענף המיושן הזה עולה לציבור ביוקר, ומחקרים מציגים תמונה ברורה: הפסקת השימוש בשיטת הדיג הזו היא צעד שצפוי להטיב עם הים, עם הציבור ואפילו עם הדייגים עצמם.
הרפורמה שינתה את הכללים, אך הנזק נמשך
ב-2016 אושרה בישראל רפורמה נרחבת בתקנות הדיג כדי להגן על הסביבה הימית. במסגרת המהלך נסגרו כ-50 אחוז משטח המים הטריטוריאליים בפני דיג המכמורת, נאסר דיג מכמורת באזורים הצפוניים, ברצועות מים רדודות מ-30 או 40 מטר ובשטחים סלעיים מוגדרים, נקבעה השבתה עונתית בחודשי הקיץ, וצומצם צי הספינות באמצעות פדיון רישיונות. נוסף על כך, נקבע גודל עין רשת מינימלי כדי שדגיגים צעירים לא ייתפסו במכמורות. החל מאמצע 2018 החלה אכיפה הדוקה של התקנות החדשות על ידי היחידה הימית של רשות הטבע והגנים. עם זאת, למרות ההתקדמות הרגולטורית והאכיפה המוגברת, הפעילות הנותרת של צי המכמורת הישראלי - המונה כיום כ-11 ספינות פעילות בלבד, מפרנסת רק כמה עשרות עובדים וכאמור מספקת פחות מאחוז מצריכת הדגה הלאומית - ממשיכה לגרום לנזק אקולוגי כבד.
"בישראל דיג המכמורת מנוהל באופן קפדני. רוב השטח סגור לדיג, יש הגבלות על הציוד והשבתה עונתית; ועדיין, אנחנו רואים שיעורי לכידה גבוהים מאוד של מינים מוגנים", מסבירה ד"ר עתרת שבתאי, אקולוגית ים תיכון בחברה להגנת הטבע. "דיג מכמורת היא שיטה כל כך לא סלקטיבית וכל כך הרסנית, שאין שום דרך להבטיח שלא ייתפסו מינים מוגנים, או שהפגיעה בהם תהיה זניחה בלבד. כשאנשי שמירת הטבע והמדינה מנסים להגן על ערכי טבע מוגנים, אך במקביל מעניקים היתרים לדיג מכמורת באותם שטחים - שני הדברים האלה פשוט לא הולכים יחד".
הסוגיה של דיג המכמורת אינה ייחודית לחופי ישראל. מחקר שנערך לאחרונה מדגיש כי דיג מכמורת לוכד היקפים עצומים של מינים שאינם מטרת הדיג. נוסף על כך, המחקר תיעד כ-3,000 מיני דגים שנלכדים במכמורות ברחבי העולם, שכ-15 אחוז מהמינים שנבדקו מוגדרים בסכנת הכחדה. במקביל, מחקר אירופי חדש שהעריך את מאזן העלות-תועלת של הענף מצא כי העלויות של דיג מכמורת באירופה לחברה - ובראשן פליטות פחמן מסיביות מהמשקע (סדימנט) בקרקעית ופגיעה במערכות האקולוגיות הימיות - עולות על התועלת שהדיג מספק ועל הרווח הכלכלי של הענף.
מוקד הפגיעה: מה שנחשף בעומק 80 מטר
במחקר ישראלי חדש בהובלת שבתאי ניתחו החוקרים את נתוני הניטור הלאומי שנאספו בין השנים 2018 ל-2023 בעומקים של 40, 60 ו-80 מטר. הניתוח התמקד בתקופה שלאחר תחילת רפורמת הדיג והאכיפה, במטרה לבחון מה מתרחש בפועל בשטחים שבהם הדיג עדיין מותר.
הממצאים חושפים כי בכל שעת גרירת מכמורת נלכדים בממוצע כ-53.5 פרטים של מינים מוגנים. השיא נרשם ברצועת העומק של 80 מטר, שבה נלכדו בממוצע כ-147.7 פרטים מוגנים בשעת גרירה יחידה. עיקר הלכידה בעומק זה הורכבה מאלמוגים רכים מסוג נוצת ים, המוגדרים כמין בסיכון על פי ארגון שמירת הטבע העולמי (IUCN). בנוסף לנוצות הים נלכדו באופן עקבי גם כוכבי ים ודגי סחוס מוגנים, כדוגמת בטאים וכרישים, שחלקם מצויים בסכנת הכחדה.
"הריכוז הגבוה של פגיעה בעומק 80 מטר מראה ששטחי הדיג המותרים חופפים לבתי גידול רגישים ועשירים במיוחד", מציינת שבתאי. "שדות נוצות הים יוצרים את המורכבות המבנית של הקרקעית, ומאפשרים לחברה שלמה של בעלי חיים להתבסס. רשת המכמורת שחורשת את השטח פשוט אוספת לתוכה את כל המורכבות הזו ברגע, עוקרת את בעלי החיים והורסת את בית הגידול. נוסף על כך, בעלי החיים שנלכדים ונזרקים בחזרה לים בעודם חיים סובלים מסטרס כבד, מפציעות ומחשיפה לאוויר ולטורפים, מה שפוגע קשות בשרידות ובכשירות שלהם".
על פי דו"ח של החברה להגנת הטבע, צי המכמורת הישראלי לוכד מדי שנה למעלה מ-400 אלף פרטים של מינים מוגנים, לפי הערכה שמרנית. יתרה מזאת, הדו"ח מראה כי כ-45 אחוז מכלל הפרטים שנלכדים ברשתות המכמורת הם ממינים שהם חסרי ערך מסחרי - נתון שמדגיש את חוסר היעילות ואת הנזק הכבד של שיטת הדיג הזאת.
מסלול לשיקום: עתיד אופטימי לים ולדייגים
למרות התמונה הקודרת, ממצאי המחקר מצביעים על הזדמנות ממשית לשינוי חיובי. הפסקת השימוש בשיטת דיג המכמורת לא חייבת להיות כרוכה בהפסדים, אלא עשויה דווקא להיות מהלך שיוביל לרווח נקי לכלל משתמשי הים ולשיקום המערכת האקולוגית. הרחקת הרשתות תגן על בתי הגידול הקריטיים של הקרקעית, ותיטיב ישירות עם ענפי דיג אחרים - כדוגמת הדיג החופי והמסורתי. ענפים אלו מפרנסים כיום מספר רב יותר של משפחות ומתבססים על סביבה ימית בריאה המתפקדת כבית גידול ואזור רבייה.
נוסף על כך, הוצאת ספינות המכמורת מהמים תפחית סיכונים כמו פגיעה בתשתיות ימיות, כבלי תקשורת וחיכוך עם שימושים אחרים במרחב הימי. כחלופה סביבתית לאספקת מזון, חקלאות ימית מנוהלת ומפוקחת היטב יכולה לספק מענה תזונתי איכותי, ללא ההרס הנלווה לגרירת רשתות על הקרקעית.
"דיג מכמורת הוא שיטה שצריכה לעבור מהעולם, אך חשוב מאוד שהפרנסה של הדייגים לא תיפגע ושהם יפוצו בצורה הוגנת", מסכמת שבתאי. "הפסקת הדיג הזה - או לפחות הרחקה מיידית של הספינות מבתי הגידול הרגישים שנמצאים בעומק 80 מטר בשילוב הרחבת ההגבלות המרחביות - תאפשר לאוכלוסיות הימיות להשתקם. זה צעד נכון עבור המערכת האקולוגית, עבור המשתמשים בים, ועבור עתיד הים התיכון הישראלי".
הכתבה הוכנה על ידי זווית - סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה