לפעמים צריך להגיע לטיול הראשון בישראל כדי למצוא פיסה בת 3,300 שנה מההיסטוריה שלה. שילה עטון, בן 17, תלמיד בית הספר התיכון מאס (MUSS) בישראל של ארגון JNF-USA, גילה קָמֵעַ מצרי עתיק במהלך סיור לימודי בגן הלאומי תל גזר, שבניהול רשות הטבע והגנים.
מדובר בחרפושית - קמע ששימש לעיתים גם כחותמת - המעוטרת בשני נחשי קוברה. עטון הבחין בחפץ הקטן במהלך הסיור, התייעץ עם מדריך הקבוצה בנג'י היין, והשניים דיווחו על התגלית לרשות העתיקות.
בעקבות הדיווח הגיע אדם אספר, מפקח במרחב מרכז ברשות העתיקות, לבית הספר, אסף את הממצא לצורך העברתו לאוצרות המדינה והעניק לשילה תעודת הוקרה על אזרחות טובה.
שני נחשי קוברה וסמל מצרי עתיק
הקמע נבדק על ידי פרופ' עידו קוך מהחוג לארכיאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום באוניברסיטת תל אביב, שתיארך אותו לתקופת הברונזה המאוחרת, באלף השני לפנה"ס.
לדברי פרופ' קוך, על גבי החרפושית מופיעה סצנה ובה שני נחשי קוברה מעל חצי אליפסה. נחש הקוברה, המכונה במצרית ובלועזית "אוראוס" (Uraeus), היה סמל מלכותי ומגן נפוץ במצרים העתיקה ובדרום הלבנט. חצי האליפסה שמתחת לנחשים מייצגת סימן חרטומים מצרי בשם "נב" (nb), שמשמעותו "אדון".
חרפושית המציגה סצנה דומה, אך עם שלושה נחשים, נמצאה בעבר בחפירות בתל מגידו.
החרפושיות עצמן מבוססות על דמותה של חיפושית הזבל, שנחשבה לבעלת משמעות קדושה במצרים העתיקה. החיפושית יוצרת כדור זבל שבתוכו היא מטילה את ביציה, וממנו בוקעות בהמשך חיפושיות חדשות. המצרים ראו בתהליך הזה סמל לבריאה, להתחדשות ולחיים חדשים, וקישרו את החיפושית לאל ח'פרי, אל השמש העולה. שמה במצרית העתיקה קשור לפועל "להיווצר" או "להתהוות".
הקמע מעיד גם על השפעתה התרבותית של מצרים העתיקה באזורנו בתקופה שבה שלטה כאן, לפני כ-3,500 שנה. באותה עת הייתה גזר אחת הערים הכנעניות החשובות בארץ ישראל, בזכות מיקומה בצומת דרכים אסטרטגי בשפלה.
"לפני רגע דיברנו על הסיכויים הנמוכים למצוא ממצא כזה"
עבור שילה, התגלית הייתה הפתעה מוחלטת, במיוחד משום שהגיע לישראל רק יומיים קודם לכן.
"זה היה הטיול הראשון שלנו בישראל, הגענו לארץ רק יומיים לפני כן", סיפר. "במהלך הסיור, בדיוק כשעסקנו בהיסטוריה ובארכיאולוגיה של תל גזר, הבחנתי בחפץ קטן ומעניין בקרקע שנראה כמו משהו עתיק, הרמתי את החפץ והתייעצתי עם המדריך שלי. לא האמנתי שזה קורה לי; לפני רגע דיברנו על הסיכויים הנמוכים למצוא ממצא כזה, והנה הוא אצלי ביד".
בנג'י היין, מדריך הקבוצה, הוסיף: "התגלית עוררה התרגשות רבה בקרב התלמידים. ברגע שהבנו שייתכן כי מדובר בממצא ארכיאולוגי בעל חשיבות, היה לנו חשוב לפנות מיד לרשות העתיקות, לדווח עליו ולוודא שאנחנו פועלים בצורה הנכונה".
עמית מלמן, מנהל המרכז החינוכי של מרחב מרכז ברשות העתיקות, אמר כי "הסיפור של שילה הוא דוגמה מקסימה לחיבור שנוצר בין צעירים שמגיעים ללמוד בישראל לבין ההיסטוריה והארכיאולוגיה של הארץ, דרך חוויה בלתי אמצעית בשטח". לדבריו, שילה ומדריכי התוכנית ראויים לשבח על אחריותם ועל מסירת הממצא לאוצרות המדינה, וכך התאפשר לשמר אותו ולהעמידו לרשות הציבור והמחקר.
שילה, בן למשפחה יהודית-אמריקאית, הגיע לישראל במסגרת תוכנית חינוכית של בית הספר התיכון מאס (MUSS) בישראל, שבבעלות ארגון JNF-USA. התוכנית נועדה להעמיק את הקשר של התלמידים עם ישראל, אנשיה ונופיה.
טלי צור-אבנר, מנהלת JNF-USA בישראל, אמרה: "כבר בטיול הראשון שלו הוא זכה להכיר את הארץ דרך הרגליים ולפגוש מקרוב פיסה מההיסטוריה שלה. יש משהו מרגש ברגע שבו ההיסטוריה שלומדים בכיתה הופכת למפגש אישי, כאן בארץ. זו החוויה שאנחנו מבקשים להעניק לתלמידים שלנו: להכיר את ישראל, להרגיש שייכים אליה ולגלות שגם להם יש מקום בסיפור שלה".
ברשות העתיקות מזכירים כי במקרה של מציאת ממצא ארכיאולוגי בשטח, יש להשאירו במקומו ולדווח מיד לרשות. כך יוכלו הארכיאולוגים לתעד את ההקשר שבו נמצא החפץ, מידע שעשוי להיות חשוב לא פחות מהממצא עצמו.