לטאה שמשילה את זנבה כדי להימלט מטורף היא מחזה מוכר גם כיום, אבל מתברר שאסטרטגיית ההישרדות הזאת עתיקה הרבה יותר מכפי שניתן היה להוכיח עד כה. מחקר חדש של אוניברסיטת תל אביב חושף זנב לטאה שהשתמר בענבר במשך כ-99 מיליון שנה, ומספק לראשונה עדות מאובנת ישירה לתופעה המכונה אוטוטומיה, שהוא ניתוק עצמי של איבר גוף כאמצעי הגנה.
הממצא יוצא הדופן התגלה בתוך פיסת ענבר ברוחב 18 מילימטרים בלבד, שמקורה בצפון מיאנמר. במשך שנים לא הבחינו החוקרים בחשיבות השריד הזעיר, שנראה תחילה כמו ענף קטן או שריד של חרק. מי שזיהה את משמעותו היה דולב פבריקנט, דוקטורנט בבית הספר החדש למדעי הסביבה באוניברסיטת תל אביב, בהנחיית ד"ר ליאונידס רומנוס דברנוגלו.
"כשמסתכלים מקרוב, מבינים שמה שנראה כמו ענף מכוסה בקשקשים קטנטנים הוא למעשה זנב של לטאה", סיפר פבריקנט. לדברי החוקרים, בעוד שמאובנים קודמים סיפקו רמזים ליכולתם של זוחלים קדומים להשיל את זנבם, הפעם השתמר גם אזור הניתוק עצמו. בדיקה באמצעות מיקרוסקופ וסריקת רנטגן תלת ממדית אפשרה לזהות מבנה רקמתי טבעתי וסימני ניתוק התואמים למנגנון המוכר אצל לטאות בנות ימינו.
המחקר נערך בשיתוף חוקרים מאוניברסיטת אתונה וממכון וולקני, ופורסם בכתב העת המדעי Palaeontologia Electronica.
עם זאת, התגלית אינה פותרת את כל התעלומות. החוקרים אינם יודעים לאיזה מין לטאה השתייך הזנב, מה גרם לניתוקו או אם בעליו הצליח להימלט. ייתכן שהלטאה השילה את זנבה בעקבות ניסיון טריפה, אך ייתכן גם שנלכדה בשרף והצליחה להשתחרר ממנו.
כך או כך, חתיכת הענבר הזעירה מספקת הצצה נדירה לעולם שקדם לאדם בעשרות מיליוני שנים, ומראה שמנגנון הגנה המוכר לנו כיום מגינות ומקירות שטופי שמש כבר היה קיים בעידן הדינוזאורים.