טייס פליי דובאי הבריח סכין או גרזן? האמת הלא נעימה: הוא לא היה צריך

בשעות שחלפו מאז אותם רגעים מבעיתים בטיסת FZ1073 של פליי דובאי אתמול (רביעי), שהוסטה לסעודיה בעקבות האירוע הביטחוני החמור - יש שאלה אחת שחוזרת שוב ושוב: איך הצליח טייס המשנה העומאני להעלות סכין למטוס כדי לתקוף באלימות את עמיתו? הפרטים עדיין מצויים בבירור, וחלק גדול ממה שדווח טרם קיבל אישור רשמי. מה שאנחנו כן יודעים הוא שמטוס הבואינג 737 MAX טס מדובאי לכיוון תל אביב, כשעל סיפונו כ-174 בני אדם, כאשר מאבק אלים פרץ בקוקפיט. המטוס צנח בכ-15 אלף רגל כהרף עין, אחד הטייסים נפצע באורח קשה, וארבעה מהנוסעים הישראלים סייעו להשתלט על התוקף.

עדויות הנוסעים תיארו ברובן שימוש בסכין בידי טייס המשנה, שתקף את הקברניט ודקר אותלו בפראות. בחלק מהדיווחים הוזכר גם גרזן. הדבר הוביל להשערות רבות שלפיהן הקצין הראשון הצליח איכשהו להבריח סכין או גרזן, או את שניהם יחד, דרך הבידוק הביטחוני. אבל העניין המפתיע הוא שאותו טייס כלל לא היה צריך להבריח כלום לקוקפיט.

גרזן חירום הוא ציוד תקני בתא הטייס של כמעט כל מטוס נוסעים מסחרי. הוא מאוחסן במקום שנגיש בקלות לטייסים. זהו נוהל שקיים כבר עשרות שנים. גם הסכין היא לא ממש תעלומה גדולה: לטייסים מוגשות ארוחות בתא הטייס, ובהתאם לנוהלים בחברת התעופה, הן עשויות לכלול גם סכו"ם מתכת אמיתי על מגש הארוחה. במילים אחרות, לטייס כבר יש גישה לפריטים שיכולים לשמש ככלי נשק - בין אם מדובר בגרזן חירום ובין אם בסכין מתכת ממגש הארוחה שלו. שום בידוק ביטחוני בשדה התעופה לא משנה את העובדה הזאת.

זוהי בהחלט שאלה לגיטימית, ואחרי אירוע כזה טבעי לתהות אם לא יהיה פשוט בטוח יותר להוציא את הגרזנים מהמטוסים לחלוטין. כפי ששמו מרמז, גרזן חירום הוא ציוד שנועד לשימוש לאחר תאונה, וכן - כבר נעשה בו שימוש בדיוק במצבים כאלה. כך למשל, כאשר טיסה 214 של אסיאנה איירליינס מדרום קוריאה התרסקה בנחיתת חירום בסן פרנסיסקו ב-2013, שתי מגלשות החירום התנפחו בתוך תא הנוסעים במקום מחוצה לו, ולכדו שתי דיילות. אחד הטייסים השתמש בגרזן מתא הטייס כדי לפוצץ את אחת המגלשות, בעוד שהמגלשה השנייה נוקבה באמצעות סכין מהמטבחון.

אבל הסיבה המרכזית לכך שגרזני החירום לא עומדים להיעלם ממטוסים היא שריפות. שריפה היא אחת הסכנות החמורות ביותר בטיסה, והיא גם הופכת להיות שכיחה יותר, בין היתר בשל העלייה המדאיגה במספר השריפות הנגרמות מסוללות ליתיום. שריפה לא תמיד מתחילה במקום "נוח". אם היא בוערת מאחורי דופן צדדית, מאחורי לוח בתקרה או בתוך תא השירותים, הצוות חייב להיות מסוגל להגיע אליה. הגרזן מאפשר לצוות לפרוץ דרך לוחות וחיפויים בתא הנוסעים ולקרוע אותם, כדי לחשוף שריפה שעלולה להיות מוסתרת. כך ניתן להפעיל את מטף הכיבוי ישירות על מקור האש, במקום לרסס אותו על לוח פלסטיק.

אבל הנה האמת שבאמת קשה לשמוע: למרות כל אמצעי האבטחה שמקיפים את תעשיית התעופה, אחד האיומים הגדולים ביותר הוא איום פנימי - עובד כמו טייס או דייל שכבר יש לו גישה לגיטימית למטוס ולתא הטייס, ויש בידיו גם את הכלים ואת הידע הדרושים כדי להפיל את המטוס, מבלי להזדקק להברחת פריט כזה או אחר דרך עמדת הבידוק הביטחוני. זה יכול לנבוע מפשיעה, מטרור או ממצוקה נפשית. אסון ג'רמן ווינגס ב-2015, שבו הקצין הראשון נעל את הקברניט מחוץ לתא הטייס והטיס את המטוס הישר אל תוך האלפים הצרפתיים, והרג את כל מי שהיה על סיפונו, הוא הדוגמה המחרידה שרוב האנשים יזכרו.

בטיסה המדוברת של פליי דובאי אתמול, כאשר החלה התקיפה, שני הטייסים היו נעולים בתוך תא הטייס מאחורי דלת מחוזקת וחסינת ירי שתוכננה במיוחד כדי למנוע מכל אדם אחר להיכנס. לפי הדיווחים שפורסמו עד כה, נראה שהקברניט הצליח לפתוח את הדלת. אילו זה לא היה קורה, ייתכן מאוד שהנוסעים ואנשי הצוות בתא הנוסעים כלל לא היו מבינים באמת מה מתרחש, וגם אם היו מבינים - לא הייתה להם אפשרות לעבור דרך הדלת.

אז נכון, יש קוד חירום שמאפשר להיכנס לתא הטייס - אבל הוא לא תוכנן לתרחיש כזה. קוד הגישה לשעת חירום נועד למצבים שבהם הטייסים מאבדים את ההכרה, למשל כתוצאה מהיפוקסיה - מצב שבו ירידה בלחץ האוויר בתא גורמת לאנשי הצוות לאבד את הכרתם לפני שהספיקו לחבוש את מסכות החמצן. והנה עוד פרט מעניין: כאשר איש צוות מקליד את הקוד, הדלת נפתחת לאחר השהיה קצרה, אבל כל אדם שנמצא בתוך תא הטייס יכול לדחות את בקשת הכניסה בכל שלב. אם אנשי הצוות מחוסרי הכרה, המערכת עובדת בדיוק כפי שתוכננה. אבל אם האדם שבתא הטייס בהכרה ואינו מעוניין שאיש ייכנס - לא ניתן להיכנס.

חלק מחברות התעופה כבר נוקטות צעדים כדי למנוע מצב שבו טייס אחד נשאר לבדו בתא הטייס. בכל פעם שאחד הטייסים צריך לצאת, למשל כדי להשתמש בשירותים, דייל נכנס לתא הטייס ונשאר שם עד שהטייס חוזר. עם זאת, זהו נוהל מקובל בארצות הברית, אבל במקומות אחרים בעולם פחות מיישמים אותו.

בכל מקרה, טייסים ואנשי צוות האוויר עוברים בדיקות רקע שגרתיות ותהליכי בדיקה ביטחוניים, וטייסים נדרשים לעבור הערכות רפואיות תקופתיות כדי לשמור על רישיונות הטיסה שלהם. מאז אסון ג'רמן ווינגס, התקנות באירופה אף הורחבו. הן מחייבות חברות תעופה לבצע הערכה פסיכולוגית לטייסים חדשים לפני שהם מתחילים לטוס, וכן לספק לטייסים גישה לתוכניות תמיכה שבהן הם יכולים להעלות חששות בנוגע למצבם הנפשי או למצבו של עמית, מבלי שהדבר יוביל באופן אוטומטי לסיום הקריירה שלהם. למרבה הצער, אמצעי ההגנה האלה אינם מושלמים.