טבע, ארכיאולוגיה ומים בצפון הכנרת

הכנרת וסביבותיה הם מקומות נפלאים לטיול, לנופש ולתיירות. חופי האגם, בקעת כנרות ומדרונות ההרים היורדים אליה מכל עבריה הם פנינת-טבע עשירה באוצרות נוף מקסימים ובאתרים מעניינים המספרים את תולדות האדם בעבר הרחוק והקרוב. העיר טבריה שימשה במשך כחמש מאות שנה כמרכז החשוב בחיי העם היהודי בארץ ישראל. מוסד הנשיאות עבר אליה במאה השלישית והסנהדרין עברה אליה עוד לפני כן, ושכנה בה עד הכיבוש המוסלמי, אך גם לאחריו המשיכה טבריה לשמש מרכז רוחני ליהודים. כאן פעלו חכמים ידועים ופוסקי הלכות כרבי יוחנן בן נפחא, רבי מאיר בעל הנס ואחרים. בטבריה נחתמה המשנה וכאן גם נוצר התלמוד הירושלמי. כאן גם הומצא הניקוד העברי המקובל עד היום.
טבריה היא אחת מארבע ערי הקודש בישראל, ובה נקברו מגדולי האומה ביניהם רבי עקיבא, הרמב"ם, רבן יוחנן בן זכאי ואחרים. העיר שמרה על מסורת יהודית גם בזמנים קשים, בהם ירושלים ומקומות אחרים בארץ היו ריקים מיהודים.

לבקעת כנרות מקום בולט בתולדות ההתישבות בארץ ישראל, ובמיוחד ביצירת ההתיישבות השיתופית. בחוות כנרת שהוקמה כאן ב-1908, התיישבו אנשי העליה השניה, אנשי עבודה והגות, שעיצבו את אופי ההתיישבות החקלאית בארץ. בעמק הזה נולד הקיבוץ הראשון "דגניה א'", ומכאן יצאו מקימי המושב הראשון – נהלל. כאן גם הוקמו בשנת 1912 החוות החקלאיות מגדל, פוריה וביתניה. בבקעת כנרות הוקמו אחר כך קיבוצים רבים. בחצר "כנרת" הוקם בשנת 1920 ארגון "ההגנה". בביתניה עלית גובשה באותה שנה קבוצה שייסדה את הקיבוץ הראשון של השומר הצעיר, ומכאן יצאה גם תנועת הקיבוץ המאוחד.

ישנם מסלולי טיולים רבים בסביבת הכנרת. מסלול הטיול שאנו מציעים כאן נמצא בצפון הכנרת, באיזור בקעת בית ציידה. נצא את בית צידה, בפינה הצפון-מערבית של בקעת צידה בצפון הכנרת ואל פארק הירדן הנמצא בסמוך. האתר נודע בפי הערבים בשמות רבים כמו א-תל, תל משפע, תל עמריה ותל תלויה. האתר שוכן על שלוחת בזלת הנמשכת מרמת הגולן, ארכו כ-400 מטרים ורחבו כ-200 מטרים. הוא מתנשא לגובה של 25 מטרים מעל סביבתו.
העיר בת ציידה, תחילתה בכפר דייגים קטן. היא ידועה בעיקר כמקום הולדתם של שלושה מחשובי השליחים של הכנסייה נוצרית: פטרוס, אחיו אנדרי ופיליפוס. עם מות הורדוס בשנת 4 לפנה"ס, ירש בנו פיליפוס את הגולן ועמו את בית ציידה. כעבור כ-20 שנה הגיע ישו לבית צידה, במסעותיו בכפרים היהודיים בגליל. מסופר כי במסגרת פעילותו באיזור עשה כמה נסים, בהם ריפא עיוור מעברונו ונס הלחם והדגים.
בשנת 1987 החל המכון לחקר הגולן בפרוייקט מחקרי איזורי של בקעת בית ציידה במטרה ללמוד את התרבות החומרית, מרקם התושבים, אופיים, כלכלתם וזיהויים. החפירות נערכו גם בבית צידה וגם באתר אל עראג', הידוע גם בכינויו בית הבק. בית הבק הוא תל נמוך, המשתרע על פני שטח של כ-10 דונמים ליד מוצא הירדן לכנרת. שרידי בניין ציבורי נראו על פני השטח ושולבו לתוך בניין שנבנה בתחילת המאה העשרים. בשנות העשרים נמצאה שם רצפת פסיפס ופריטים ארכיטקטוניים. חפירת הבדיקה בבית הבק העלתה שכבת יישוב אחת בלבד, שתאריכה נקבע לתקופה הביזנטית (המאות הרביעית עד השישית לספירה). בתל בית צידה חשפו החפירות שלוש תקופות יישוב עיקריות. היישוב הקדום ביותר נוסד בתקופת הברונזה הקדומה. באותה עת הוקם התל בחומה איתנה, בנויה אבני בזלת גדולות. שער בעיר נבנה בפאה הצפונית של התל, במקום הגישה הטבעי אליו. יישוב זה התקיים מהמאה ה-30 לפנה"ס עד המאה ה-23 לפנה"ס.
התקופה השניה המיוצגת בתל היא תקופת הברזל. תושבי תקופה זו במזרח הכנרת היו בוודאי הגשוריים הנזכרים גם במקרא. התקופה הבאה המיוצגת בתל היא התקופה ההלניסטית. המתיישבים הראשונים הגיעו לתל בסוף המאה השלישית או בראשית המאה השנה לפנה"ס. פסגת התל יושרה ופולסה, אבנים ולבנים הובאו כדי למלא את המהמורות והשקעים שהותירו הריסות השכבה הקודמת. חלקו הדרומי, המשקיף אל הים, הוגבה בעזרת אבנים ענקיות כדי לשמש בסיס למבנה ציבורי גדול. המבנה נבנה באבני בזלת שהוחלקו למשעי. משקופים מעוטרים שובצו בחלונות ובפתחי הבניין ועמודים עגולים תמכו בקירות. כחמישים מטרים צפונית למבנה הציבורי נחשפו שרידי מבנה פרטי. הוא משתרע על פני שטח של למעלה מ-400 מ"ר ובניגוד למבנה הציבורי הוא נבנה מאבני שדה. בחצר הבית הזה נתגלו ממצאים רבים ובהם סירי בישול, קנקנים גדולים ונרות שמן. המעניינים בממצאים היו כלי הדייג. הם כללו משקולות עופרת של רשתות דייג וכן קרסים מברזל וברונזה לחכות. נמצאה גם מחט מיוחדת לתיקון רשתות ולתפירת מפרשים. מטבעות ספורים בלבד נמצאו בתל. הם כוללים שני מטבעות כסף של דמטיריוס השני משנת 143 לפנה"ס ומטבעות ברונזה סלווקיים ויהודים וכן מטבע של פיליפוס בן הורדוס. ממצא נוסף מעורר עניין הוא צלמית קטנה של דמות נשית, שרק ראשה נשתמר.

אתר מסודר לטיול קל של שעה וחצי לאורך הירדן. הקטע הקצר שבין גשר בנות יעקב לבין הכנרת הוא המקום היחידי בו נשתמר אופיו הטבעי של הירדן, ואילו בכל מקום אחר הוא הפך לתעלה ישרה. הפארק הותאם בחלקו הדרומי לטיולי משפחות. הירדן מתרחב כאן ויוצר נוף מיוחד עם סבך צומח גבוה, צפוף ומצל. קק"ל ומינהלת הכנרת יחד עם רשות שמורות הטבע הקימו כאן פארק ע"ש דדו, ובו דרכי גישה, מגרש חניה, שבילי הליכה ופינות שהייה ופיקניק. הכניסה לאתר משולטת באופן ברור בק"מ הראשון בכביש 888. כביש זה מסתעף מכביש 87, העולה מצומת כפר נחום שליד כרי דשא. בכניסה לפארק ניצב שלט גדול ועליו מפת הפארק. אפשר להחנות את הרכב במגרש החנייה שבכניסה לפארק, אפשר גם לפנות שמאלה ולהמשיך ברכב עד למגרש החנייה שליד טחנות הקמח.

אם אתם מעוניינים במסלול קצר, הגיעו עם הרכב עד לטחנות הקמח, שהן לב הפארק. המעוניינים במסלול ארוך יותר יסעו דרומה, ויחנו ליד חורשת אקליפטוסים הנטועה על גדת בריכת מים צלולה. במקום ישנם גם שולחנות ומי שתייה. מקור מי הבריכה שבמקום במעיין משפע, הנובע מעט מזרחה מכאן, למרגלות תל בית צידה (תל משפע). מחורשת האקליפטוסים מתחיל מסלול ההליכה בפארק. נפסע בחורשה מערבה בתוך נוף טיפוסי של "גאון הירדן", עד שנגיע לדרך הנמשכת צפונה לאורך פלג מים. בפארק הירדן מתפצל הירדן לפלגים אחדים, וביניהם נוצרים איים המכוסים סבך צפוף של צומח, בעיקר עצי ערבה. נלך צפונה לאורך הפלג המזרחי ביותר של הירדן. לאחר הליכה של דקות אחדות נגיע לחניון נוסף. הפלג זורם בתוך סבך של עצי ערבה, חלקם נפלו ושוכבים בתוך המים. הטבע פיתח בעץ הערבה מנגנון מיוחד, המאפשר לו עמידות בפני שטפונות. נמשיך בדרכנו צפונה בשביל ונעבור בתוך סבך של קנה.

נוסף לערבה ולקנה גדלים בפארק עוד מינים רבים מאוד של צמחי גדות כמו פטל קדוש, מילה סורית, פלגית שיחנית, הרדוף נחלים והרבה מאוד עצי שיזף מצוי וכן עצי אקליפטוס שניטעו על ידי קק"ל ומעניקים צל רב. בעלי חיים רבים משוטטים בסבכי הפארק. לפני שנים רבות מאוד היו כאן אריות. כיום לא תמצאו כאן אריות, אבל יש כאן נמיות, נוטריות, חתולי ביצה, חזירי בר, שועלים, תנים, גיריות ולוטרות. רוב היונקים זהירים ומשוטטים רק בלילה, ואילו ביום נבחין בעקבותיהם ובגלליהם בלבד. רק הנמיה והנוטריה נראות לעתים קרובות יותר לעין המטייל.
מבין העופות נוכל לראות ולשמוע בסבך אנפה, סופית, קנית, ובשטחים הפתוחים נראה אגמיות, חוגלות ועוד. על אבנים בולטות היוצאות מהמים משתזף צב הביצות. מינים רבים של דגים, ביניהם אמנון, בינית וחפף מאכלסים את פלגי הירדן.

נמשיך ללכת בשביל לאורך הפלג. נחצה אותו בגשרי עץ קטנים ונגיע לצומת שבילים. נפנה ימינה, נעלה מעט ונגיע לאתר טחנות הקמח. נגיע כאן אל בריכה יפה ורדודה שנבנתה להנאת המטיילים. על גדתה גדל עץ תמר מרשים במיוחד.
טחנת הקמח המשוחזרת בפארק הירדן היא טחנת מגלש, כלומר שהמים נפלו מהאמה על הגלגל שלה לא באמצעות ארובה אנכית, כמקובל ברוב התחנות בארץ, אלא באמצעות מגלשה אלכסונית. שיטה זו הינה יעילה פחות משיטת הארובה, והיא נהוגה בארץ רק בנחלים ובנהרות המוליכים מים רבים. באתר הטחנות שבפארק הירדן היו בעבר 12 טחנות, חלקן פעלו עד מלחמת ששת הימים. כיום אפשר לראות במקום שרידים של 5 טחנות בלבד. ליד הטחנה המשוחזרת מוצבים שולחנות בצל עצי בוהיניה שבאביב פריחתם לבנה.
מטחנת הקמח נחזור אל השביל היוצא תחילה דרומה ואחר פונה מערבה, עובר ליד אמת-מים של טחנה נוספת. השביל אינו מסומן, אך הוא רחב וברור. מצדיו צומח סבך של פטל ומעליו מצילים אקליפטוסים. כשנגיע לפינת ישיבה על גדת פלג הירדן נלך צפונה לאורך הפלג. בשלב מסויים נפנה שמאלה ונחצה את הפלג על גבי אבנים ונמשיך בסבך של פלגית שיחנית, קנה, פטל ואקליפטוס עד שנגיע לאפיק העיקרי של הירדן. הזרם כאן, אגב, חזק וסוחף. נחזור מזרחה בשביל שבאנו בו ואז נעלה לשביל המוליך במקביל לשלוש אמות המים שהובילו מים מהירדן לטחנות. השביל יחזיר אותנו חזרה אל איזור הטחנות. במגרש החניה שממזרח לטחנות ימתין לנו הרכב.

בקעת בית צידה (בטייחה) היא המקום היחיד בארץ שקיימים בו עדיין נופי מים מתוקים במגוון עשיר כל כך. יש כאן לגונות, פלגים הזורמים כל השנה ופלגים עונתיים, בריכות, מעיינות, שטחי הצפה ונסיגה של הכנרת. נופי מים אלה הוכרזו כשמורת טבע ומשתרעים על שטח גדול של כמעט 5,000 דונם, כולל מובלעות של שטחים חקלאיים. חשיבות מיוחדת נודעת לעובדה כי הלגונות והנחלים מהווים בית גידול טוב לדגי הכנרת, בעיקר לאמנוני הגליל בעונת ההטלה. מערכת המים של בקעת צידה ניזונה מ-5 נחלים: הירדן, נחל משושים, נחל יהודיה, נחל דליות ונחל שפמנון.
הטיול משלב הליכה במים ושחייה - הצטיידו בהתאם.
איך מגיעים? נסע בכביש עוקף כנרת מס' 92. בצומת מעלה גמלא נפנה מערבה. בקצה הכביש נפנה בדרך עפר, עד שנגיע לפרשת דרכים. נסע שמאלה על פי השלט המכוון ל"חניון הזיתים", נמשיך כקילומטר וחצי עד שנגיע לכרם זיתים ושם נחנה. על יד כרם הזיתים יש פרצה בסבך הצמחיה, נכנס דרכה למי הלגונה ונתחיל בהליכה. נלך בכיוון הזרם.
גובה המים בלגונות, אגב, מושפע מכמות הגשם השנתית והשנה - המים גבוהים. אפשר לחצות את הערוץ גם בשחייה. מג'רסה היא לגונה קטנה בשפך נחל דליות, דרומית-מזרחית ללגונת זאכי, שהיא שפך משושים. כשהנחלים הזורמים באפיק מגיעים לבקעה עוצמת זרימתם נחלשת והם מתפצלים ליובלים המפלסים דרכם לשפך. המים סוחפים איתם סחף רב, וכך בעצם נוצרות הלגונות. למקור השם מג'רסה יש שתי גרסאות: לפי האחת מניחים שבמקום זה גרסו וטחנו קמח. הגרסה השניה טוענת כי המקום היה שייך בעבר לגרגשים והשם שובש למג'רסה. הצמחיה בלגונה מותאמת למים וללחות והיא מגוונת ועשירה: ערבה מחודדת, הרדוף נחלים ושיח אברהם הבולט בקיץ בפרחיו הסגולים. מזרעיו הכינו בעבר חומר שנועד לדכא את יצר המין ומכאן שמו הלועזי: "פלפל הנזירות" או "עץ הצניעות". על פי המסורת היהודית זהו השיח שבו נאחז האיל בקרניו במעמד עקידת יצחק ומכאן שמו העברי. בינות לצמחי המים נוכל לראות את סרטן הנחלים, צבי מים, עופות מים וגם דגי אמנון הנכנסים ללגונות מהכנרת, בעיקר בתקופת הטלת הביצים, על מנת למצוא מחסה בתוך הצמחייה. בסיום המסלול נגיע לאיזור שבו משתרעת חורשת אקליפטוסים משני צידי הנחל. משמאל, בגדה הדרומית, יש דרך עפר ובה נחזור במקביל לתוואי הנחל עד לכרם הזיתים, שם מחכה לנו הרכב.