אביב 2018. אני ואחד הבנים שלי יורדים למדבר, למסלול אתגרי יחסית. בשלב מסוים, כשהרעב התעורר, אני מנסה להפתיע אותו ולשלוף מהתיק את חומרי הגלם לסעודה משובחת שנכין בשטח, תחת עץ שיטה. וכמיטב המסורת, הסתבר לי שכל המצרכים נותרו ברכב, הרחק מאחור. כל מה שהיה בתיק הוא צמד אריזות "מנה חמה" לשעת חירום. מים רותחים לא היו, והצעתי לילד שננסה להכין את כל הטוב הזה באמצעות מים פושרים פלוס. התוצאה היתה בהחלט לא נעימה, ואפילו מתסכלת - אבל החוויה הזו הפכה לבדיחה פרטית שלנו עד היום. והיא רק שלנו.
בעידן שבו חופשות משפחתיות הפכו להפקות ענק מרובות משתתפים, לוגיסטיקה ואינטרסים מנוגדים, יש מי שמנסים לקדם רעיון הרבה פחות שגרתי: יציאה מגבולות הנוחות של הבית רק עם ילד אחד - אבא וילד.ה, או אמא וילד.ה. למה? "מסע הורה וילד מאפשר לגלות, להקשיב ולמצוא את עצמנו. זה מסע שמזמן לנו ההורים חלון זמנים להתבונן על הקשר הכי חזק והכי חשוב לנו. וזה גם מוציא אותנו מאזור הנוחות שלנו", אומר אבי שוהם, שהקים את מיזם "מסע הורה וילד". עוד נגיע לזה. ועד אז, קבלו חמש סיבות לצאת למסע לבד עם הילד.ה שלכם. ולמה דווקא "מסע" ולא טיול? "מהסיבה הפשוטה שמסע זה משהו שכל מה שאנחנו יודעים עליו זה איך הוא מתחיל", אומר שוהם.
1. "תראו אותי" (אבל באמת)
לא בטוח שזו הסיבה שאולי תעלה בראש שלכם, אבל לדברי שוהם, הסיבה החשובה מכל היא מה שהוא קורא "תראו אותי". הרי בחיי היומיום, וגם בחופשות משפחתיות, תשומת הלב של ההורה תמיד מתחלקת בין בני הזוג, האחים, הצרכים של הקטנים והרצונות של הגדולים. "לעומת זאת, במסע של אחד על אחד, הילד שלכם מקבל את הדבר היקר ביותר שאתם יכולים להעניק לו: 100% מהנוכחות והקשב שלכם, בלי שום רעשי רקע. וזה עובד גם לכיוון השני - הילד רואה אתכם. כולנו הרי רוצים שיראו אותנו, באמת".
סיבה נוספת לקחת את הילד שלכם למסע - ולא משנה אם המסע הזה נמשך שלוש שעות במרחק של שעה מהבית או שלושה ימים במעמקי הנגב - הוא היכרות איתו מחוץ לתפקיד ה"משפחתי". למה הכוונה? בתוך הדינמיקה המשפחתית, לכל ילד יש משבצת קבועה (הבכור האחראי, האמצעי המצחיק, הקטנה המאתגרת). אבל כשמנתקים אותו מהמערכת הזו, פתאום מתגלים צדדים חדשים באישיות שלו. "אתם עשויים לגלות שהילד הביישן שלכם פורח מול זרים שפוגשים על הדרך, או שהילדה הסופר-אקטיבית נהנית דווקא משעה של שקט מול נוף פתוח".
2. רק שלכם: שפה סודית ושינוי "מאזן הכוחות"
את הסיבה השלישית ששוהם מציין, אני מכיר היטב מחיי האישיים, כאבא שהקפיד לצאת עם הילדים לשטח גם בהרכב משפחתי וגם לבד - בקטע של אחד על אחד. ומאז שגיליתי את היתרונות בכך, הפכתי גם אני ל"מיסיונר" של העניין. והסיבה הזו היא יצירת "שפה סודית" וזיכרונות בלעדיים. הרי לכל מסע יש את הבדיחות הפנימיות שלו, הפספוסים שהפכו לחוויה משעשעת והרגעים המרגשים. וכשאתם חולקים את הרגעים האלו, רק שניכם, אתם מייצרים מעין "קפסולת זמן" וזיכרון פרטי שילווה אתכם לאורך שנים ויהיה שייך רק לכם.
וכמובן, אי אפשר בלי לדבר על יצירת אמון, ובמיוחד אמון הדדי. זהו אמון שנבנה בתוך המסע - בזכויות חוויות טובות יותר או פחות שמתרחשות - ואיתו גם חוזרים הביתה. ובכלל, בתוך השגרה הלחוצה של הבית, מערכת היחסים ההורית מבוססת לא פעם על הנחיות, גבולות וביקורת ("תסדרי את החדר", "סיימת שיעורים?"). היציאה המשותפת לבד, אל טריטוריה לא מוכרת משנה את מאזן הכוחות. הילד רואה אתכם פתאום לא רק כ"סמכות מנהלת", אלא כאנושיים - כמי שמתלבטים בדרך, ואף טועים לעיתים. השבירה הזו של הדינמיקה הרגילה מייצרת מרחב בטוח וחדש שבו הילד מרגיש בנוח להיפתח, ומעמיקה את האמון ההדדי בין שניכם.
3. חוסר ודאות, בקטע טוב
במסעות מהסוג הזה, הילד הוא לא רק "נוסע פסיבי" שמובל על ידי המבוגר. הוא הופך לשותף מלא לדרך. ניווט במפות, בחירת מרכיבי הארוחה שעושים בשטח או החלטה באיזה אתר לבקר מחר - השיתוף של הילד בבחירות האלו בונה את הביטחון העצמי שלו ומלמד אותו אחריות ועצמאות. אבל לדברי שוהם, הדבר החשוב עוד יותר הוא אותו שיעור "חי" בחוסר ודאות: ללמוד לנווט במסע של החיים. "תוכלו לתכנן את המסע שלכם לפרטי פרטים, אבל הדרך תמיד תפתיע: תקלה בדרך, מזג אוויר שמפתיע לרעה, או פשוט מסלול שמסתבר כמשעמם. ברגעים כאלו, הילד שותף מלא לרגע שבו התוכניות משתבשות. זוהי הזדמנות פז להעניק לו את אחד השיעורים החשובים ביותר לחיים: איך להתמודד עם חוסר ודאות. כשהוא רואה אתכם נושמים עמוק, מחשבים מסלול מחדש ומקבלים את השינוי בקטע טוב, הוא לומד שלא הכל בשליטתנו - וזה בסדר גמור. בקיצור, ברגע זה יצרתם עבורו מיקרוקוסמוס של החיים עצמם: מסע שבו היופי האמיתי לא נמצא רק בהגעה ליעד, אלא ביכולת ליהנות מהדרך, על כל הפיתולים וההפתעות הלא צפויות שהיא מזמנת לנו".
4. אם יוצאים מגיעים למקומות מופלאים. וגם מעפנים
"רובנו שמענו את המשפט: 'אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים'", אומר שוהם. "המשפט הזה נכון, אבל כמובן, ההמשך שלו הוא שלפעמים מגיעים למקומות מעפנים. אין בעולם הבטחה לאן נגיע. הדבר היחיד שבטוח שאתם ביחד. הורה וילד. ואתם יחד במסע שכל מה שאנחנו יודעים עליו זה רק איך הוא מתחיל".
למה הנושא הזה כל כך מדבר אליך?
"זמן לא רב אחרי הגירושים שלי, יצאתי עם אחד הבנים שלי למסע אחד על אחד. שם פגשתי פנים אל פנים את החרדה שהיא פחד מדומה למציאות, שזה אומר שהמוח משדר פחד לגוף גם כשאין סכנה ממשית במציאות. כשסיימנו את המסע בריאים ושלמים, הבן שלי הביט בי ואמר 'אבא, אם עברתי את זה אני יכול לעבור הכל בחיים'. עוד לא הבנתי הכל באותו הרגע, אבל אני רק זוכר את הדמעות שזלגו ממני. זה היה המפגש הכי עוצמתי שהכרתי עם תחושת המסוגלות. ההבנה שבה הורה - באשר הוא הורה - זקוק לזמן איכות עם כל ילד בנפרד, חלחלה אליי כמעיין, וכך מצאתי את הייעוד שבי".
5. 30 שעות של חוסר ודאות
בהמשך הקים שוהם את מיזם "מסע הורה וילד", שבו הוא מזמין בכל פעם עד 15 זוגות של הורה וילד.ה, למסע של כ-30 שעות במקומות שונים בארץ. "אחרי תהליך הרישום והתשלום, אני מוסר רשימת ציוד ומקום מפגש, וזהו. אף אחד לא יודע איפה נהיה, מה נעשה ולמה לצפות. וזה בדיוק מה ששונה בין טיול למסע. במקרה הזה, ההורה והילד יחדיו שרויים באי ודאות. הם שווים זה לזה".
בסוף כל מסע כזה (שאינו מאתגר פיזית), שוהם מבקש מהנוכחים שלא לספר הלאה על הפעילויות והחוויות, כדי שהורים וילדים שיצטרפו בעתיד למסע, יופתעו גם הם. מה שכן, הוא מסביר כי במהלך המסע נעשה שימוש בתיאוריות מהפסיכולוגיה החיובית, מ"הגישה הנרטיבית", מעולמות הפסיכודרמה ועוד. "אני גם מסביר מראש ואומר: 'אתם לא באים לטייל איתי. אתם יוצאים איתי למסע. הורה שחושב שהוא בא לטייל, מוטב לו שיישאר בבית או ייצא לטיול עם קבוצות של טיולי משפחות".
ומה עושה בן.בת הזוג בבית?
בין אם אתם עושים זאת לבד או במסגרת קבוצתית, נדמה שלמרות היתרונות הרבים, ההחלטה לארוז תיק גב ולצאת לדרך עם ילד אחד בלבד היא עדיין צעד לא שגרתי, שעלול להרים גבות ואפילו לעורר התנגדות לא מבוטלת בתוך הבית. הרי במודל המשפחתי הקלאסי, נסיעות לחו"ל או טיולי סופשבוע בארץ נתפסים כחוויה קולקטיבית - כזו שכולם חייבים לקחת בה חלק.
האם הבחירה "לפרק" זמנית את התא המשפחתי עלולה להוליד רגשות אשם אצל ההורה הנוסע, תחושת קיפוח או קנאה אצל האחים שנשארים מאחור, ואפילו תסכול מצד מי שנותרים להתמודד עם מטלות השגרה והילדים האחרים?
"להיפך! במקרים רבים, בן הזוג השני מקבל אחריות שונה - ולמעשה המסע משפיע עליו גם בלי לצאת למסע. פגשתי למשל נשים שיצאו למסעות שלנו וסיפרו שפתאום הבעל קיבל אחריות שלא היה רגיל אליה, וזה חולל פלאים בקשר שלו עם האחים שנותרו איתו. ובכל מקרה, המפתח להתגברות על המשוכה הזו טמון בהבנה שזהו לא טיול 'העדפה', אלא חלק מרוטציה בריאה: השקעה ממוקדת בילד אחד בכל פעם, מתוך ידיעה שבסבב הבא - תורו של הילד הבא (ואולי גם תורו של בן הזוג השני לצאת להרפתקה משלו) להרוויח את הזמן היקר הזה.
הפרטים הקטנים-גדולים
שוהם מציין שכדי לצאת למסע, תקיימו איתו שיחת הכרות ראשונית. לאחר השיחה מקבלים קישור לסרטון באינסטגרם ושני קישורים להרשמה ותשלום. המחיר הוא 2,500 שקלים לזוג (הורה וילד) למסע שנמשך עד כ-30 שעות, והוא כולל את הכל - לינה בחאן, אוכל ועוד.
בהמשך מקבלים רשימת ציוד מה להביא מהבית וכן קישור בווייז לנקודת מפגש בשטח, שם מתחיל המסע. המסעות מתקיימים במקומות ואתרים שונים בארץ - ובקבוצות גיל שונות (9-5 ו-18-10). רמת הקושי קלה ומתאימה גם לחסרי ניסיון בטיולים.
לקבוצת הפייסבוק של "מסע הורה וילד"