אם הייתם שואלים מהו אחד ממפעלי ההייטק המתקדמים בישראל, סביר להניח שלא הייתם מצביעים על שדות של עגבניות, בצל ואבטיחים. אבל דווקא בין חממות, שדות ניסוי ומעבדות בברור חיל, מסתתרת אחת התעשיות הישראליות המשפיעות ביותר על מה שאנחנו אוכלים.
חברת "הזרע", שנוסדה לפני קום המדינה, ב-1939, הוקמה מתוך תפיסה שכיום נשמעת כמעט נבואית: ביטחון לאומי מתחיל בביטחון מזון. המטרה הייתה לוודא שהיישוב היהודי לא יהיה תלוי בייבוא זרעים או באספקת מזון מחו"ל בתקופות משבר. כמעט 90 שנה אחרי, כשהעולם מתמודד עם מלחמות, משברי אקלים ושיבושי אספקה, החזון הזה רלוונטי יותר מתמיד.
"בתקופת הקורונה קיבלנו טלפון ממשרד החקלאות", מספרים אורנית חיים, אחראית תחום החדשנות ב"הזרע". "רצו לדעת אם במקרה של עצירת סחר עולמי יהיו מספיק זרעים בישראל. פתאום כולם הבינו שגלובליזציה זה נחמד, אבל אי אפשר לבנות עליה את ביטחון המזון, או לסמוך על אחרות, על מדינות סמוכות. מלחמת אוקראינה, שהיתה אסם התבואה של אירופה, טרפה את הקלפים", היא מוסיפה.
מישראל לכל סלט בעולם
כיום הזרע פועלת ביותר מ-120 שווקים ברחבי העולם, מעסיקה כ-1,000 עובדים ומפעילה עשרות אתרי ניסוי במדינות שונות. החברה היא ישראלית-הולנדית ונמצאת בבעלות קבוצת הזרעים הצרפתית לימגרן (Limagrain), הנחשבת לאחת המובילות בעולם בתחום זרעי הירקות. מילה על לימגרן - קואופרטיב של חקלאים שמטרתו לעשות חקלאות בעתיד הרחוק - שקנה חברות זרעים בחמש המדינות המובילות בזרעים. שוויה של הקבוצה שלושה מיליארד אירו והיא נחשבת לקבוצה הרביעית הגדולה בעולם לזרעים, אבל בזרעי ירקות - מספר 1.
בחוות ברורים שהוקמה ב-1950 בסמוך למושב בני ראם, היכן שנמצא ה"הד קווטרס" של הזרע, משתרעים כ-90 דונם של שטחי מחקר ועוד כ-50 דונם של מתקנים. שם, תחת פיקוח מדעי קפדני, נבחנים אלפי זנים חדשים שאולי בעוד עשור יגיעו לצלחת שלנו. בשדרות נמצא המפעל של החברה, ובהולנד יש ברשותה עוד שלושה אתרים.
וכן, עשור זו לא הגזמה. פיתוח של זן חדש אורך בממוצע שבע עד 12 שנים. "במקרה של בצל - אחד הגידולים המורכבים ביותר מבחינה גנטית - התהליך יכול להימשך אפילו 15 שנה", מסביר יניב אלוש, מנהל חוות המו"פ בררורים.
העגבנייה שהפכה לכוכבת עולמית
אם גדלתם בישראל בשנות ה-80 וה-90, סביר להניח שאכלתם את אחת ההמצאות החקלאיות החשובות בעולם בלי לדעת. קוראים לה דניאלה. העגבנייה פותחה באקדמיה בישראל והפכה לעגבניית חיי המדף הארוכים הראשונה בעולם. היא פתרה שתי בעיות עצומות של חקלאים: היא נשמרה זמן רב יותר לאחר הקטיף והייתה קלה לגידול. ההצלחה הייתה כה גדולה, עד שהפכה את הזרע לשם עולמי והייתה בין הסיבות שהובילו לרכישת החברה על ידי לימגרן ב-2003. כיום היא עדיין נחשבת לאחד הסיפורים המכוננים של תעשיית הזרעים הישראלית.
אבל דניאלה היא רק ההתחלה. האבטיח המיני חסר הגרעינים? גם הוא פיתוח של הזרע. כרוב מתוק במיוחד שכבש את אירופה - ללא הנדסה גנטית? גם כן. ועגבנייה בשם "גליליאה" סייעה לחקלאים באפריקה לגדל יבולים בתנאים קשים, עם חיי מדף ארוכים יותר וביטחון תזונתי טוב יותר.
המלחמה השקטה שהעולם לא הכיר
בשנים האחרונות התחוללה מלחמה עולמית שרובנו כלל לא שמענו עליה. השם שלה: (ToBRFV (Tomato Brown Rugose Fruit Virus. זהו וירוס קטלני לעגבניות שהתפשט משנת 2014 מהמזרח התיכון לכל העולם, גרם לנזקים עצומים ליבולים ואיים על אחד הגידולים הפופולריים בעולם. בישראל כמעט כל אזורי גידול העגבניות נפגעו ממנו, לכן מקפידים בהזרע להתמגן מכף רגל ועד ראש לפני כניסה לחממות. אפילו את הסמארטפון הם עוטפים בשקית.
מרגע שהווירוס הופיע, חברות הזרעים הגדולות בעולם פתחו במירוץ נגד הזמן: מי תצליח ראשונה לפתח זנים עמידים? בהזרע, יחד עם קבוצת לימגרן, השקיעו שנים של מחקר ופיתוח עד שהצליחו לפתח זנים בעלי עמידות לנגיף, והפכו לאחת החברות הראשונות בעולם שהציעו פתרון מסחרי לחקלאים. במילים אחרות: יש סיכוי טוב שהעגבנייה שאתם אוכלים היום קיימת בזכות מלחמת מדענים שאיש לא ראה.
כיום בהזרע מאוהבים בעגבניות שלהם, כנראה בצדק - הן טעימות, מתוקות ויש להן חיי מדף יותר ארוכים - אבל לא נחים על זרי העגבניה, כיוון שזרע יחיד של עגבנייה מסוגל להניב במהלך חייו כ-60 קילוגרם של עגבניות (!). וזו בדיוק הסיבה שבחברות זרעים משקיעים שנים בפיתוח כל זרע בודד, ואפילו שואבים את הזרעים של הירקות והפירות שהם מגדלים בחממות שלהם, בודקים אותם וחוקרים שוב בתהליך מעגלי של זריעה, גידול, מחקר וחוזר חלילה.
בעולם שבו משבר אקלים, מלחמות ומחלות צמחים מאיימים על שרשרת המזון, זרע קטן הוא כבר מזמן לא רק התחלה של סלט. הוא הפך לאחד הנכסים האסטרטגיים החשובים ביותר של האנושות.
כמה טיפים על הירקות שלכם
אחרי כל המדע, הגיע הזמן לטיפים. לדברי אנשי הזרע, אם אתם רוצים מלפפון שיחזיק יותר זמן בבית - לכו על הדקים יותר. הם מכילים פחות מים ולכן נשמרים טוב יותר. בפלפל, לעומת זאת, הצבע הירוק לא בהכרח מעיד על איכות, אלא על חוסר בשלות, כלומר שלב מוקדם יותר של ההבשלה.
טחנו לא מעט את הראש על עגבניות, אז אי אפשר מבלי להזכיר את "מגי". זן העגבנייה הזה שאתם רואים בכל סופר ונחשב לאחד המבוקשים בישראל, אמור להיות ירוק מעט בחלקו הפנימי. אם פתחתם עגבניית מגי והיא אדומה לגמרי מבפנים - ייתכן שלא מדובר בזן המקורי.
והטיפ הכי מפתיע? אל תורידו את הגבעול הירוק מהעגבנייה בסופר. אותו "כתר" קטן ממשיך להזין את הפרי גם אחרי הקטיף ותורם לשמירה על טריותו.
השרי שנושא את שמו של גיבור
ואי אפשר לסיים בלי סיפור ישראלי. טל ממן, בן למשפחת מגדלים שעבדה שנים עם הזרע, נפל ב-7 באוקטובר. לאחר מותו החליטו בחברה להנציח אותו בדרך יוצאת דופן: זן עגבניית שרי שטופח בשיתוף פעולה עמו קיבל את השם "Tal Hero" (טל גיבור). על האריזות שולב קוד QR המספר את סיפורו. טעמתי כמה מהן - ולא בטוח שמדובר בעגבניה - אלא יותר בסוכריה.
בסופו של דבר, מאחורי כל זרע, כל עגבנייה וכל פיתוח מדעי שנמשך יותר מעשור, עומדים בני אדם. לפעמים גם כאלה שהשאירו חותם גדול בהרבה מהשדה שבו עבדו.