הישראלים נוהרים לפראג - ומפספסים לגמרי את צ'כיה

בחג הפסח האחרון היינו אמורים לנסוע לחופשה משפחתית בצפון צ'כיה. הכרטיסים הוזמנו, המלונות שוריינו, אבל אז - נפתח הסבב השני של המלחמה מול איראן, האיש שלי (שוב) גוייס למילואים והכל בוטל.

כמה חודשים לאחר מכן קיבלתי את ההזדמנות להגיע לשם מטעם לשכת התיירות הצ'כית. האמת, אחרי שלושה חודשים ארוכים שהאיש שלי במילואים, שהגיעו אחרי יותר מדי סבבים, בזמן שאני לבד בבית עם שתי הילדות בנות הארבע והשנתיים, הייתי מוכנה גם לסקר את התור במעבר טאבה - כל עוד זה אומר שאזכה לישון סוף סוף בחדר לבד.

למרבה המזל, לא היה צורך שאסע לגבול וזכיתי להגיע לצ'כיה - שהתגלתה כאחת המדינות היותר חמות ומקבלות ישראלים שהייתי בה, עם טבע ונופים שמרחיבים את הלב.

צ'כיה היא יעד אהוב במיוחד על ישראלים, הבעיה היא שלרוב מגיעים רק לפראג, לחופשה עירונית של שופינג בזול. כשמחפשים טבע, אטרקציות וטיולים, בדרך כלל אנחנו מגיעים למדינות אחרות באירופה, כמו גרמניה, אוסטריה ושוויץ. בלשכת התיירות הצ'כית לקחו על עצמם לשנות זאת, ולהכיר לתיירים מארץ הקודש מקומות אחרים מלבד פריימרק וזארה.

היעד אליו היו מועדות פנינו הוא מחוז ויסוצ'ינה (Vysočina), שנמצא במרכזה של צ'כיה, מרחק של כשעתיים נסיעה מפראג, ומגיעים אליו דרך נופים מדהימים. ויסוצ'ינה הוא אחד משלושה מחוזות בצ'כיה שלא חולק גבול עם מדינה זרה. המחוז הררי וציורי, מלא במרחבים ירוקים ובעיירות קטנות, המתהדר בשלושה אתרי מורשת שמוכרים על ידי אונסק"ו.

המלון הראשון אליו הגענו הוא ריזורט Svata Katerina, כשעל פי המקומיים הסביבה שבה הוא נמצא היא הנקייה ביותר בפראג. כמה נקייה? בעבר היו מגיעים לכאן ילדים עם בעיות נשימה ואפילו המים באסלה ראויים לשתייה (ולא, לא ניסינו). הריזורט כולו מוקף בטבע וירוק ומעיינות מרפא שנעשה בהם שימוש כבר במאה ה-13 ועד היום.

הריזורט מציע 79 חדרים בסגנונות שונים. אנחנו התארחנו במבנה המרכזי שלו, ואף על פי שהחדרים היו יחסית פשוטים ובסגנון בית הארחה (רצפות עץ, מיטות יחיד מחוברות, מקלחת וללא טלוויזיה), הם היו נוחים ונעימים.

סגנון האירוח של הריזורט הוא ברוח האיורוודה - שיטת טיפול רפואית עתיקה המגיעה מהודו הרחוקה. הרוח האירוודית מתבטאת בספא המדהים בריזורט, המציע עיסויים וטיפולים שונים ובריכה נעימה, וגם בחדר האוכל, המשלב בין האוכל ההודי, הצ'כי והים תיכוני. ארוחות הבוקר, אגב, היו עשירות יותר מארוחות בוקר אירופיות ממוצעות, אך בארוחות הערב המגוון היה מעט יותר מצומצם, ועם זאת תמיד כלל אופציה של מנת בשר, מנת דג ומנה צמחונית.

המלון מציע גם פעילויות שונות כמו הליכה נורדית, גולף, יוגה ורכיבה על סוסים. למרות שלא עליתי על סוס מאז הטיול אחרי צבא לדרום אמריקה, קפצתי על ההזדמנות לעשות זאת כאן - ולו רק בשביל לשלוח תמונה לבתי חובבת הסוסים. הרכיבה עצמה התבררה כסיור קליל על גבי הסוסים בזמן שהם קשורים זה לזה, במסלול שסובב סביב הריזורט, רחוק מאוד מחווית הדהירה המהירה ושוברת הגב שהייתה לי מקובה.

כדי לפצות על האימונים שאפסיד במהלך הנסיעה, התנסיתי בריזורט גם בשיעור יוגה שהועבר באנגלית ולמרבה המזל ולמרות החשש, לא השאיר אותי תפוסה.

כאמור, המלון מציע חדרים שונים בטווח מחירים שונה ובהתאם לעונה. בחלק מהזמן, מתאפשר גם אירוח למשפחות ולילדים ויש אפילו שירותי בייביסטר, אבל נדרשת בדיקה מראש שכן זה בהתאם לעונה. חשוב לציין שאין קידס קלאב או בריכה המתאימה לילדים.

טווח המחירים נע בין 170 אירו לאדם בחדר זוגי סטנדרטי ועד 260 אירו בסוויטת הפרימיום במהלך סוף השבוע. באמצע השבוע המחירים נעים בין 125 אירו לאדם בחדר זוגי סטנדרטי ל-215 אירו בסוויטת הפרימיום.

למען הגילוי הנאות, אני לא בטוחה שהריזורט מתאים לכל אחד. מי שמחפש פסיליטיס מפנקים או חופשת בטן גב ליד הבריכה, זה פחות המקום בשבילו. אבל אם אתם חובבי טבע וריטריטים, שאוהבים לעשות פעילויות שונות של ספורט ולאחר מכן להתפנק בספא או מחפשים לשלב בין פעילויות בטבע לשקט שבישיבה לצד האגם - לחלוטין תוכלו למצוא את עצמכם שם.

כחצי שעה נסיעה מהריזורט, נמצאת העיירה טלץ' (Telč), שבשנת 1992 הוכרזה על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמי, זאת בזכות הארכיטקטורה המאפיינת אותה. העיירה הקטנה מונה כ-6,000 תושבים בלבד.

הכיכר המרכזית בה מוקפת בבתים המעוצבים בסגנון הבארוק והרנסאנס שנראים לקוחים מאיזו תפאורה של סרט. כל אחד מהם מעוצב בסגנון מיוחד ושונה וקשה מאוד להפסיק לצלם אותם. זה גם אחלה לוקיישן לחובבי וחובבות האינסטגרם להצטלם בו.

מלבד הכיכר המרשימה, אחד הסמלים של טלץ' הוא הטירה הגותית שנבנתה באזור המאה ה-16 הנמצאת בה. הטירה עוצבה בכלל על ידי אדריכלים מאיטליה, ועם השנים עברה בירושה ושינתה את המראה שלה לסגנון רנסאנסי. בכניסה אליה ניתן לרכוש כרטיסים ולערוך סיור עצמאי או מודרך.

במרחק של כמה דקות הליכה מהטירה, יש פארק רחב ידיים עם אגם בו שוחים להנאתם ברווזים. ערכנו שם פיקניק נחמד, כשמסביבנו ילדים שהגיעו מבית הספר המקומי וערכו בו שיעור אומנות בטבע, הכי רחוק כנראה ממה שקורה בכל בית ספר ממוצע בישראל, ולא נותר לנו אלא לקנא בהם.

טירה נוספת הנמצאת במרחק של כמה דקות נסיעה היא טירת רוטשטיין (Rostejn) שנבנתה במאה ה-14 והייתה שייכת לאחת המשפחות העשירות והמקושרות של אותה התקופה. במאה ה-16 נהגו לצאת ממנה למסעות ציד (דבר המתבטא היטב בפוחלצים ובחדרים השונים הנמצאים בטירה). ב-1950 נפגעה הטירה קשות משריפה שפרצה בה. היא שופצה ונפתחה מחדש לציבור כמה שנים לאחר מכן.

סיור בטירה הזו מתאים גם למשפחות עם ילדים, בזכות האטרקציות שיש בכמה מחדרי הטירה, תערוכת חיות לילה אטרקטיבית ולבסוף גם חדר שמוקדש כולו לפעילויות עבור הילדים בנושאים של טבע ובעלי חיים. סביב הטירה יש גם מסלולי טיולים רגליים בטבע למטיבי הלכת המחפשים עוד הרפתקאות.

גם העיירה טשביץ' (Třebíč), הנמצאת במרחק של כשעתיים וחצי נסיעה מפראג, מוכרת על ידי אונסק"ו כאתר מורשת, כעיירה שחיו בה פעם נוצרים ויהודים. הרובע היהודי שנמצא בעיירה התנהל בעבר באופן עצמאי, כשבשיא התגוררו בטשביץ' כ-1,500 יהודים. בשנות ה-30, חיו בשטביץ' 300 יהודים שנלקחו משם בזמן השואה. לאחר מלחמת העולם השנייה, חזרו לשם רק מעטים וכיום אין שם קהילה יהודית בכלל.

מי שחובב תיירות ברוח ההיסטוריה והיהדות, ימצא בטשביץ' בית כנסת עתיק מהמאה ה-17, שעל אף שעבר כמה גלגולים לאורך השנים ושימש בין היתר כמחסן לסולמות ומחסן לתפוחי אדמה, ציורי הקיר והכיתובים עליהם נשארו כמעט בשלמותם.

כאמור, קהילה יהודית כבר אין היום בטלץ' כך שבית הכנסת משמש היום כמבנה התרבות של הקהילה. אם להיות לרגע קיטשיים, חווינו שם גם רגע מרגש במיוחד כשאחד מחברי הקבוצה הוציא את התפילין שלו ונשא שם תפילה.

צמוד לבית הכנסת, יש גם דירה וחנות מכולת שמציגות את אורח החיים היהודי שהיה אז באותה התקופה, ומקווה עתיק שכבר לא נועד לטבילה. במרחק הליכה מהעיירה (הכוללת עלייה לא קטנה), נמצא גם בית הקברות היהודי שגם בו ניתן לסייר, למי שממש בקטע.

בטשביץ' יש גם בזיליקה מרשימה מהמאה ה-13 שלא פתוחה בדרך כלל לקהל הרחב, אבל אם אתם חובבי כנסיות ומעוניינים לבקר באחת מאוד מרשימה, ניתן לתאם מראש סיור במקום או להגיע בלי תיאום לגנים רחבי הידיים הנמצאים בסמוך אליה.

אם אתם חובבי שופינג, צר לי לאכזב - לא בדיוק תמצאו מה לרכוש כאן. בטשביץ' היה שוק איכרים קטן ונחמד ובטלץ' היו מעט יותר חנויות הקורצות לתיירים, בהן אפשר לסגור פינה עם מתנות קטנות לילדים (לא שונה ממה שיש בארץ, אבל המחירים בהחלט נוחים יותר). גילינו גם חנות קטנה של שוקולד הנמכר במגוון צורות וטעמים (כולל מילוי קנאביס, תפוז ובננה, בייגלה ותותים מצופים). מעבר לכך, זה לא בדיוק המקום לקרוע בו את הכיס.

המלון השני בו התארחנו שונה כמעט ב-180 מעלות מהריזורט הראשון. הוא נמצא כשעתיים וחצי נסיעה מפראג, באזור שנקרא "תשעת הסלעים" (Devět Skal), על גדות אגם מילובסקי, מעוצב בסגנון מודרני יותר ומתאים מאוד למשפחות.

במלון יש בריכה, ספא, מגרשי ספורט וספורט ימי, טיולי אופניים, גינת שעשועים קטנה עם נדנדות, מגלשה וארגז חול, קידס קלאב לא גדול אבל שווה מאוד וחדר גיימינג מטורף לילדים היותר גדולים (או למי שעדיין מרגישים כאלה).

נתעכב רגע על הקידס קלאב, שכאמא לשתי קטנטנות בהחלט עשה לי עיניים. בצד אחד שלו יש ג'ימבורי לילדים הטיפה יותר גדולים (7-3), ובצד השני של החלל יש מתחם לקטנטנים (3-1) עם משחקים מעץ ופינות ישיבה. בחלק אחר של הקידס קלאב יש חדר יצירה ומשחקי שולחן, ובין שני המתחמים יש מטבחון קטן ובצמוד אליו פינת החתלה נוחה, וכל הקלאב עצמו היה פשוט נקי נקי נקי ומזמין.

בלובי המלון תוכלו למצוא עמדה ענקית עם דפי יצירה וצביעה וקופסאות של צבעים, וגם בחדר האוכל - עם אזור קטן בבופה עם עמדה המותאמת לילדים. מה שכן, באותה עמדה גם נמצאים כל העוגות, הפנקייקים ושאר המתוקים. לרופא השיניים שאחרי הטיול שלום.

המלון נמצא כאמור על שפת האגם מילובסקי שאפשר להכנס אליו, גם הוא מוקף בטבע ובמסלולי טיולים, ובמרחק נסיעה יש אתרי סנפלינג וסקי שלצערנו לא יצא לנו להגיע אליהם. מה שכן, לא נחשפנו למסעדות רבות באזור, כך שאם מגיעים להתארח כאן, מומלץ לשקול לעשות זאת על בסיס פנסיון מלא.

ומה בנוגע למחירים? לילה באמצע שבוע בתחילת יולי יעלה בסביבות 300 אירו להרכב משפחתי של זוג הורים ושני ילדים וכולל ארוחת בוקר. ללילה בסוף שבוע בתחילת יולי המחיר קופץ לכ-400 אירו משחקים מעץ ופינות ישיבה.ללילה בהרכב משפחתי דומה, גם כאן כולל ארוחת בוקר. בחודשי החורף הקפואים, המחירים צונחים בכמעט חצי.

את היום האחרון בצ'כיה התחלנו בעיירה פולנה (Polná), שגם בה יש היסטוריה יהודית. בעבר חיה בה קהילה יהודית קטנה שמנתה כ-200 אנשים, ועל אף שכיום אין בה יהודים בכלל, הרובע היהודי נשאר כמו שהוא, מה שמאפשר לראות איך נראו החיים היהודיים בה בתקופה שלפני מלחמת העולם השנייה.

בין הסמטאות העתיקות והבתים היהודיים המקוריים שנותרו בה, נשאר גם בית הרב ובית כנסת בסגנון בארוקי שהיה פעיל עד למלחמה. בשנים האחרונות, האזור כולו עבר שיקום כדי לשמר את הסיפור של הקהילה היהודית שחיה שם במשך מאות שנים.

בית הכנסת, שמשמש כיום לאירועים תרבותיים מקומיים, מרשים מאוד בייחודיות שלו ושונה לגמרי מבתי הכנסת שאנחנו מכירים כיום בארץ. הגענו אל בית הכנסת בבוקר בו הותר לפרסום שמה של סמל רותם ינאי ז"ל, שנפלה מפגיעת נפץ בגבול לבנון. ברקע העיתוי המצמרר, קיימנו בבית הכנסת תפילה לעילוי נשמתה ולמען שלומם של כל חיילי צבא ההגנה לישראל.

בפולנה נמצאת גם "כנסיית עליית מרים השמיימה" (Church of the assumption of our lady). כנסייה עצומה ומרשימה עם עוגב בן מאות שנים שעדיין מנגנים עליו.

בדומה לטלץ' ושביץ', גם בפולנה לא מצאתי יותר מדי סיבות לשלוף את הארנק. ישנה מאפייה קטנה מומלצת ואפילו עגלת קפה בשדרה המרכזית, אבל כאן פחות או יותר השופינג נגמר.

מפולנה המשכנו אל אחוזת סבטלה (Světlá nad Sázavou Castle), שאטו היסטורי הנמצא בלב העיירה סבטלה נאד סאזאבו, המזוהה עם מלאכת הזכוכית והקריסטלים. האחוזה נבנתה לפני יותר מ-600 שנה כשהבעלים הראשונים שלה היו משפחה יהודית. עם עליית הנאצים לשלטון, המשפחה נאלצה לברוח, ומאז האחוזה עברה כמה וכמה גלגולים, כשכל משפחה שרכשה אותה בנתה עוד אגפים.

כיום, יש באחוזה מוזיאון עם עשרות חדרים בהם מוצגות שלל תערוכות, מאומנות הזכוכית ועד תצוגה מטורפת במיוחד של מאות עגלות ובובות בצורות וגדלים שונים, משהו שנע בין מרשים למקריפ.

מי שמעוניין להניח את הראש, בשאטו יש גם מספר חדרי אירוח שיגרמו לכם להרגיש לרגע כמו בני אצולה. אחד מהחדרים לדוגמה, מצופה כולו בזהב, כשהמחיר, למרבה ההפתעה, דווקא די נוח לכיס - עבור שני לילות בסוף השבוע תפרדו מכאלף שקלים בלבד, מחיר ששווה למי שרוצה לחיות בסרט קצת.

בשאטו אפשר למצוא תרנגולות וטווסים מסתובבים בין יצירות האומנות העשויות מזכוכית, וגם מסעדה ובית קפה להרגיע את הרעב.

מהאחוזה, נסענו לראות קצת טבע עם אתר אחד מגניב במיוחד - מחצבת גרניט בה נמצא פרויקט אומנות שנקרא National Memorial of Eavesdropping. הפרויקט נוצר על ידי אמן אנטי-קומוניסטי בהשראת הסופר ירוסלב האשק, מחבר הספר "החייל האמיץ שווייק" שהתגורר בעיירה הסמוכה.

בתוך המחצבה בלוקיישנים שונים חצובים באבן פסלים ענקיים בצורה של פה, אוזן ועיניים שלא, לא קשורים לשלושת הקופים המפורסמים. הרעיון מאחורי הפסלים קשור לאמצעי המעקב, הציתות והפיקוח שהמשטר מטיל על האזרחים. כדי להצליח לראות את כל הפסלים, תצטרכו ללכת במסלול קליל העובר בתוך היער, וזה לגמרי שווה את ההליכה.

רגע לפני שדה התעופה, עצרנו בכפר הקטן ליפניץ נאד סאזאבו (Lipnice nad Sazavou) שבו חי האשק ובו הוא כתב את ספרו המפורסם, שהפך לקלאסיקה צ'כית ותורגם לעשרות שפות. הנין של האשק מנהל כיום את אחת המסעדות במקום שנקראית Restaurace U České Koruny. הוא הגיע לפגוש אותנו וסיפר לנו חלק מהסיפור על הסבא רבא המיוחד שלו, שלא הספיק לסיים את סדרת הספרים שתכנן והלך לעולמו בעקבות מחלה.

כאמור, על אף שהטבע של צ'כיה לא שונה מזה שבאוסטריה, שוויץ וגרמניה, משום מה היא לא זוכה לאותה התהילה - וחבל. בזמן שרוב המדינות האירופאיות מוכיחות לנו פעם אחר פעם שאנחנו לא כל כך רצויים, בצ'כיה דווקא רק מחכים לקהל הישראלי.

התייר הישראלי הממוצע אולי יצטרך לשנות את המיינדסט הבזבזני והראוותני שבדרך כלל אנחנו רגילים אליו בחופשה באירופה. הטירות באזור ויסוצ'ינה הן לא המרשימות ביותר ביבשת, העיירות קטנות ועוד לא לגמרי גילו את הפוטנציאל שיש בכיס של התיירים, אבל כמעט כל אחד יכול למצוא מה לעשות בהן - בין שאתם חובבי טבע או היסטוריה, או כאלו שמחפשים רקע מקורי ומגניב לתמונה באינסטגרם, תוכלו למצוא את זה שם. ואחרי הכל, במרחק של שעתיים פלוס-מינוס של נסיעה, נמצא תמיד השופינג הזול של פראג.

הכותבת היתה אורחת של לשכת התיירות הצ'כית.