שדות סולאריים, חיפושי גז וכריית חול: המאבק על עתיד הים של ישראל

הים הוא אחד המשאבים החשובים ביותר של האנושות. הוא מספק לנו מי שתייה, מייצר חלק ניכר מהחמצן שאנו נושמים, מהווה בית למגוון עצום של בעלי חיים, ומשמש גם כמרחב לנופש, ספורט ופנאי. בשנים האחרונות הוא אף הפך למקום של ריפוי והתאוששות עבור רבים.

אלא שלצד תרומתו האדירה לחיינו, הים ניצב כיום בפני שורה ארוכה של איומים: חיפושי גז ונפט, תשתיות תת-ימיות, שדות סולאריים צפים, כבלי תקשורת, תוכניות לכריית חול ושיטות דיג הרסניות. כל אלה עלולים לשנות את פניו של אחד הנכסים הציבוריים החשובים ביותר של ישראל.

יום האוקיינוסים הבינלאומי, המצוין מדי חודש יוני ברחבי העולם, הוא הזדמנות לעצור לרגע ולהביט במצבו של המשאב המכסה כ-70% משטח כדור הארץ.

למרות ממדיה הצנועים של ישראל, השטח הימי שבאחריותה גדול משטחה היבשתי: כ-25 אלף קמ"ר בים התיכון ועוד כ-30 קמ"ר במפרץ אילת. מדובר בשטח הטבע הגדול והרציף ביותר במדינה.

הים הישראלי מספק שורה של שירותים חיוניים. רוב מי השתייה בישראל מגיעים כיום ממתקני התפלה המבוססים על מי ים, וכמחצית מהחמצן שאנו נושמים מיוצר באוקיינוסים ובימים. עבור הציבור הרחב הוא גם מוקד מרכזי לבילוי, ספורט ימי ונופש.

במפרץ אילת ניתן לפגוש דולפינים, צבי ים, כרישים, טריגונים, לוקוסים ושוניות אלמוגים ייחודיות. דווקא שוניות האלמוגים באילת נחשבות יוצאות דופן בזכות עמידותן היחסית להתחממות הימים, בזמן שמומחים מעריכים כי כ-90% משוניות האלמוגים בעולם עלולות להיפגע בעשורים הקרובים כתוצאה ממשבר האקלים.

עתיד הים הישראלי מושפע כיום משלושה צירים מרכזיים.

הראשון הוא שינויי האקלים הגלובליים, הגורמים להתחממות מי הים, לעלייה בחומציותם, לאירועי קיצון ולהתרחבות תופעת המינים הפולשים. מדובר בתהליכים עולמיים שעליהם לישראל השפעה מוגבלת.

הציר השני הוא שיפור משמעותי בהגנה על הטבע הימי. בעשור האחרון נרשמו הישגים בולטים, ובהם רפורמה בענף הדיג, איסור על שיטות דיג הרסניות, הרחבת שמורות הטבע הימיות מכ-0.3% בלבד מהמים הטריטוריאליים לפני עשור לכ-8% כיום, לצד שיפור בפיקוח ובאכיפה.

עם זאת, הישגים אלה נמצאים כעת תחת איום. לטענת אנשי הסביבה, יוזמות שונות עלולות להחליש את ההגנות הקיימות ולהחזיר לאחור חלק מההתקדמות שנעשתה.

הציר השלישי הוא הפיתוח המואץ של תשתיות במרחב הימי. ככל שהשטח היבשתי בישראל נעשה צפוף יותר, כך גובר הלחץ להעביר פעילות כלכלית ותשתיתית לים.

בשנים האחרונות אושרו או מקודמות תוכניות רחבות היקף בים הישראלי: אלפי קילומטרים רבועים הוקצו לחקלאות ימית, מקודמים סבבי חיפושי גז חדשים, ועל הפרק נמצאות גם תוכניות לרצועות חשמל תת-ימיות, כבלי תקשורת, שדות סולאריים צפים, מתקנים לשרת חוות שרתים, כריית חול ואפילו רעיונות לשדות תעופה ימיים.

במקביל, קיים לחץ להקל על מגבלות סביבתיות בענף הדיג, לרבות פתיחת אזורים סגורים לדיג מסחרי והרחבת היתרי דיג בתקופות רגישות מבחינה אקולוגית.

לדברי מומחי סביבה, ללא תכנון מאוזן קיים חשש שהצטברות המיזמים תפגע במערכות האקולוגיות הימיות, במינים מוגנים ובאפשרות של הציבור ליהנות ממשאב הטבע המשותף.

אז כיצד ניתן לכוון את שלושת הצירים הללו למקום שייטיב עם הטבע ועם הציבור הישראלי? הנה ארבעה צעדים מרכזיים:

1. האצת הרחבת שמורות הטבע הימיות עד ליעד הבינלאומי של 30% מהמרחב הימי המנוהל כשמורות.
קידום תכנון ימי מאוזן שימנע ריכוז יתר של תשתיות ופיתוח במרחב הימי.

2. העדפת חדשנות וטכנולוגיות מתקדמות על פני תעשיות מזהמות ומיושנות, ובהן דיג מכמורת וחיפושי דלקים פוסיליים.

3. חיזוק השקיפות ושיתוף הציבור באמצעות קידום חוק אזורים ימיים ומנגנוני תכנון ברורים.

4. הים אינו אינסופי. אם לא נלמד מהטעויות שנעשו ביבשה, אנו עלולים למצוא את עצמנו בעוד כמה שנים עם פחות טבע, פחות מגוון ביולוגי ופחות מרחב ציבורי פתוח. אבל אם נפעל נכון כבר עכשיו, נוכל להבטיח שהים הישראלי יישאר נכס טבעי, סביבתי ותיירותי גם לדורות הבאים".

הנושא יוצג בהרחבה בכנס "ים ישראלי, סערה גלובלית", שייערך ב-11 ביוני במסגרת אירועי יום האוקיינוסים הבינלאומי, ביוזמת החברה להגנת הטבע, רשות הטבע והגנים, אקווריום ישראל ומוסדות אקדמיים מובילים.

אלון רוטשילד הוא מנהל תחום המגוון הביולוגי והים בחברה להגנת הטבע