לא רק קרח ואש: הסיבה שאיסלנד הפכה לטיול חלומי

יש יעדים שמשנים לנו את המפה בראש. לא רק כי הם רחוקים, יפים או מצטלמים טוב, אלא כי הם גורמים לנו להסתכל אחרת על מה שטיול יכול להיות. איסלנד היא בדיוק יעד כזה: אי של קרח ואש, של מפלי ענק, לבה רותחת, קרחונים, חופים שחורים ומזג אוויר שמחליף מצב רוח מהר יותר מהמטיילים עצמם.

בפרק הראשון של "מסביב לעולם", סדרת התוכן החדשה של פגסוס בוואלה תיירות, נחתנו על מה שמרגיש לפעמים כמו כוכב אחר. את הפרק מוביל בלוגר התיירות ארז דגן, שמארח את קובי איחיה, צלם טבע ובלוגר טיולים, ואת שמוליק דולב, מדריך טיולי קבוצות בחברת פגסוס ומומחה לגיאולוגיה. יחד הם מנסים להבין איך נראית איסלנד מבעד לעדשה, מה קורה עמוק בבטן האדמה, ולמה דווקא החיבור בין קרח קפוא ללבה רותחת יוצר את אחד היעדים המלהיבים בעולם.

לכל התכנים והכתבות של פגסוס בוואלה >>

הכינוי "אי הקרח והאש" נשמע אולי כמו סיסמה תיירותית יפה, אבל באיסלנד הוא תיאור כמעט מילולי של המציאות. שמוליק מסביר בפרק שאיסלנד יושבת על החיבור בין שני לוחות טקטוניים, האירו אסיאתי והצפון אמריקאי, ומתחתיה פועלת מערכת געשית עצומה. במילים פשוטות יותר: האדמה שם לא באמת שקטה.

"כל מה שלמדנו על היווצרות כדור הארץ", אומר שמוליק, "אנחנו חווים באיסלנד בחמשת החושים, תוך כדי שאנחנו חיים ונושמים את המקום".

וכאן מתחיל הקסם. או הדרמה. תלוי איך מסתכלים על זה. מצד אחד קרחונים, נהרות קפואים, שלג ומרחבים לבנים. מצד שני מגמה, לבה, גייזרים, אדים שיוצאים מהאדמה והרי געש שיכולים לשנות את הנוף כולו. כשקרחון יושב על הר געש, התפרצות אחת יכולה להמיס כמויות אדירות של קרח ולייצר שיטפונות, בוץ וגושי קרח עצומים שמעצבים מחדש את השטח.

זה נשמע קיצוני, וזה באמת קיצוני, אבל זו בדיוק הסיבה שאיסלנד מרתקת כל כך. היא לא יעד שבו הטבע הוא תפאורה לטיול. באיסלנד הטבע הוא הטיול.

אחת הטעויות הנפוצות בתכנון טיול לאיסלנד היא לנסות להספיק הכול. עוד מפל, עוד לגונה, עוד תצפית, עוד עצירה. אבל מי שכבר היה שם יודע שהקסם הגדול נמצא דווקא בדרך. כביש הטבעת, שאורכו כ-1,330 קילומטר, מקיף את האי ומחבר בין אזורי הטיול המרכזיים. לפי שמוליק, כדי ליהנות באמת מהמסלול צריך לפחות שמונה ימים, ואם רוצים להעמיק, להיכנס לדרכי עפר, לעצור בנקודות פחות מוכרות ולחוות את איסלנד בקצב נכון, גם 12 עד 14 ימים לא יהיו מוגזמים.

לפרטים על טיולים מאורגנים לאיסלנד באתר פגסוס >>

קובי, שמגיע אל איסלנד דרך העדשה, מתאר אותה כטיול שלקח אותו "למקומות שלא האמנתי שקיימים בכלל בעולם". בין סוסים איסלנדיים שרצים פתאום מול הנוף, פאפינים שמחכים להם שעות כדי לתפוס צילום אחד מושלם, ושקיעה שמדליקה הרים צבעוניים באזור שנראה כמו חלום סוריאליסטי, הוא מזכיר שהסוד הוא סבלנות. "צריך לחכות לאור הנכון, למומנט הנכון, ואז לתפוס את השוט".

וזה אולי הטיפ הכי חשוב למטיילים באיסלנד: להגיע עם תוכנית, אבל לא להיצמד אליה באובססיביות.

באיסלנד אפשר לפגוש ביום אחד שמש, גשם, רוח, ערפל ושלג. לא כמטאפורה, אלא ממש. לכן כל טיול טוב לשם מתחיל בהבנה אחת בסיסית: מזג האוויר לא מפריע לטיול, הוא חלק ממנו.

"באיסלנד מזג האוויר הוא המנהל הראשי של הטיול", אומר שמוליק. "לכן צריך לדעת להתאים את המסלול למה שהוא מאפשר באותו יום".

אם סופה סוגרת אזור מסוים, מדריך שמכיר את השטח יודע לאן אפשר לזוז, איפה בטוח לטייל, ואיך להפוך שינוי כפוי דווקא לחוויה בלתי נשכחת. באחד המקרים, יום שתוכנן לאזור געשי נסגר בגלל סופת שלגים, והקבוצה עברה למסלול אחר שהסתיים בבריכות גיאותרמיות. בסוף, זה הפך לאחד הימים היפים בטיול.

גם הציוד הוא לא פרט שולי. באיסלנד מתלבשים בשכבות, מביאים ביגוד נגד גשם, נעלי הליכה טובות, ומוותרים על מטרייה. הרוח, כמו שאומרים בפרק, כבר תעשה איתה מה שהיא רוצה.

לא רק למיטיבי לכת

למרות הדימוי הפראי, איסלנד היא לא בהכרח טיול קשוח של טרקים למיטיבי לכת בלבד. אפשר לעשות בה מסלולים מאתגרים, אבל אפשר גם לחוות אותה דרך נסיעות, עצירות קצרות, שבילים נגישים ותצפיות מרהיבות. שמוליק מדגיש שבטיול קבוצתי נכון אפשר להתאים את החוויה ליכולות שונות: מי שרוצה לטפס לנקודת תצפית גבוהה יותר יכול, ומי שמעדיף נקודת מבט נוחה יותר עדיין יראה את אותו הנוף הגדול, רק מזווית אחרת.

וזה בדיוק המקום שבו מדריך טוב משנה את החוויה. לא רק כי הוא יודע איפה לעצור, אלא כי הוא יודע להסביר מה רואים. להבין למה ההר אדום, למה האדמה מבעבעת, איך נוצרו שדות הבזלת, מה עומד מאחורי הסוסים האיסלנדיים, ולמה אפילו נסיעה ארוכה יכולה להפוך לשיעור חי על היווצרות כדור הארץ.

אם שואלים את קובי ושמוליק, התשובה לא מסתכמת בנקודה אחת. יש את החופים השחורים של הדרום, את הפיורדים, את הלגונות, את אזורי המעיינות החמים ואת לנדמנלאוגר, אחד האזורים הצבעוניים והמיוחדים באיסלנד, שבו ההרים נראים כאילו מישהו צבע אותם ביד. יש גם את אזורי הפעילות הגעשית, את שדות הלבה שהתקררו, את המפלים, את הפאפינים, את הסוסים ואת האוכל המקומי, מהדגים ועד הכבש האיסלנדי.

אבל מעל הכול, יש את התחושה. איסלנד היא לא יעד שמבינים מרשימה של אתרים. היא יעד שמבינים כשנוסעים בו. כשעוצרים באמצע שום מקום. כשמסתכלים על נוף שמרגיש כמו תחילת העולם או סופו. כשמבינים שהמרחק בין אש לקרח, בין סערה לשמש, בין תוכנית מסודרת להפתעה מוחלטת, הוא בדיוק מה שהופך את המקום הזה לבלתי נשכח.

לקראת סוף הפרק הגיעו קובי ושמוליק לפינת הצ'ק אין המהיר, ושם, בין העדפה לחופים השחורים או הפיורדים של המערב, בין בלו לאגון לסיקרט לאגון, ובין קיץ בלי חושך לחורף עם ארבע שעות אור, עלו גם כמה תשובות שמטיילים באמת צריכים לקחת איתם.

הפריט שאסור לשכוח לארוז? שכבות. הרבה שכבות. באיסלנד אפשר להתחיל יום עם שמש, להמשיך בגשם, לקבל רוח חזקה בצהריים ולסיים בתחושה חורפית לגמרי. הפריט הכי מיותר? מטרייה. הרוח האיסלנדית לא ממש מתחשבת בה, ואם להאמין לשמוליק, היא עלולה להפוך אתכם למרי פופינס מהר מאוד.

ומה חייבים לאכול? קובי בוחר בכבש האיסלנדי, ושמוליק מזכיר שגם הדגים המקומיים הם חלק בלתי נפרד מהחוויה. ומה לגבי החוויה הכי איסלנדית שיש? לטבול במעיין חם כשבחוץ קר, להריח קצת גופרית, להתרגל אחרי דקה, ולהבין שבמדינה הזאת גם רגע קטן של שכשוך במים יכול להפוך לזיכרון גדול.