בני זוג בשנות ה-60 לחייהם, שהחליטו לטוס לראשונה בחייהם לטיול מאורגן בחו"ל, מצאו את עצמם תקועים בנתב"ג ונאלצו לשוב לביתם. הסיבה: צו עיכוב יציאה מהארץ שהוצא נגד הבעל עוד בשנת 2013 - ובוטל רשמית שנתיים לאחר מכן ב-2015 - נותר פעיל במערכות הממוחשבות של הנהלת בתי המשפט ורשות האוכלוסין וההגירה בשל רשלנות. האישה סירבה לטוס לבדה בלי בעלה, בני הזוג החמיצו את החופשה והגישו תביעה נגד המדינה.
במסגרת הליך משפטי ובהמלצת בית המשפט, הושג הסדר דיוני שבו הודו המדינה ורשות האוכלוסין ברשלנותן, כך שסוגיה זו לא עמדה לדיון. עם זאת, הנתבעות ניסו לטעון כי לבעל יש "אשם תורם" למצב, מכיוון שלא וידא מראש כי הצו אכן מבוטל ואף לא נשא עמו את מכתב הביטול לנתב"ג.
בית המשפט דחה טענה זו לחלוטין. בפסק הדין נקבע, כי מאחר שהתובע קיבל מכתב רשמי על ביטול הצו שמונה שנים לפני מועד הטיסה, הוא נהג כאדם סביר והיה רשאי להסתמך עליו. השופט הדגיש כי אין להטיל על אזרח חובה לוודא שהרשויות מעדכנות את מערכותיהן כראוי, ובחלוף תקופה כה ארוכה, גם אין לצפות ממנו לשאת את המסמך איתו לכל מקום.
חופש התנועה והיציאה מהארץ הם זכות בחוק יסוד
טענה נוספת של הרשויות, לפיה ניתן היה לפתור את הבעיה במקום אילו פנו בני הזוג למשרדי ביקורת הגבולות בזמן אמת, נדחתה אף היא. בית המשפט ציין כי המדינה לא הציגה כל נוהל עבודה, הנחיה או דוגמה למקרה דומה שבו תקלה כזו נפתרה בפרק הזמן הקצר שנותר עד להמראה.
בפסק הדין הודגש כי חופש התנועה והיציאה מהארץ הם זכות חוקתית המעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. עוד נקבע, כי יש לראות בבני הזוג מקשה אחת, וכי החלטת האישה שלא לטוס לבדה היא מובנת לחלוטין, בייחוד כשמדובר בטיסתם הראשונה אי-פעם.
בסיכומו של דבר, בית המשפט פסק לטובת בני הזוג פיצוי גלובלי משמעותי בגין עוגמת נפש בסך של 10,000 שקלים. בנוסף, חויבו המדינה ורשות האוכלוסין בתשלום שכר טרחת עורך דין בסך 3,000 שקלים ובהחזר אגרת בית המשפט בסך 574 שקלים. סך הכל יפוצו בני הזוג ב-13,574 שקלים.