הפצצות ייגמרו, הזיהום יישאר: הנזק הסביבתי שהטילים גורמים לנו

לפגיעה הישירה אתמול (שני) במתחם בז"ן בחיפה היו עלולות להיות השלכות מעוררות בעתה, אך למרבה המזל לא היו נפגעים בגוף ולא היה חשש מדליפת חומרים מסוכנים. נוסף על כך, בעקבות הפגיעה בתחילת השבוע במפעל בנאות חובב, הוכרז אירוע חומרים מסוכנים שנשלל כמה שעות לאחר מכן.

מקרים מעין אלה מהווים תמרור אזהרה. אומנם פיצוצים, שריפות והרס תשתיות הם תמונות הנזק המיידיות של מלחמה, אבל מחקרים מהשנים האחרונות מראים נזק שקט יותר שמשאיר חותם עשרות שנים לאחר סיום הקרבות: זיהומים של הקרקע, של המים ושל האוויר שפוגעים בסביבה ובבריאותנו. מקורם של חלק מהמזהמים הוא בתחמושת עצמה ובחומרי הנפץ, אך אחרים משתחררים כתוצאה מהרס מבנים, משריפת דלקים, מפגיעה במפעלים ובתשתיות, ואף משחרור מזהמים שהיו כלואים בקרקע ובמקורות מים.

דוגמה לכך אפשר למצוא באזורים מופגזים באוקראינה, שבהם נמצאו ריכוזים גבוהים במיוחד של מתכות כבדות בקרקע - לעיתים פי כמה מהערכים המומלצים. נוסף על כך, ב-2023 קרס סכר קחובקה, ככל הנראה בעקבות פיצוץ במהלך הלחימה. קריסת הסכר גרמה לכך שמשקעים שהצטברו במשך עשרות שנים בקרקעית המאגר, ושהכילו מתכות כבדות ומזהמים תעשייתיים, השתחררו בבת אחת לנהר. זה מראה כיצד אירוע מלחמתי בודד עלול ליצור השפעה אזורית רחבת היקף על מקורות מים, על החקלאות ועל בריאות הציבור.

"מלחמות מותירות 'מורשת רעילה' שנמשכת שנים רבות לאחר סיום הלחימה", אומר פרופ' דרור אבישר, ראש קבוצת המחקר ההידרוכימית באוניברסיטת תל אביב. בהתחלה מדובר בזיהום נקודתי מסביב לאתרי הפגיעה, אך עם הזמן הזיהום מתפשט באמצעות גשם, רוחות ותהליכי סחף קרקע, ולעיתים גם בעקבות עבודות פינוי ושיקום. כך, זיהום שמתחיל באזור קטן יחסית יכול להגיע לשטחים חקלאיים, למקורות מים ואף לאזורים מיושבים, ולהפוך לבעיה סביבתית רחבת היקף.

"בדגימות שנלקחו מאזורים שנפגעו בלחימה מזהים מתכות כבדות כמו עופרת, קדמיום, ארסן וניקל, שיירי חומרי נפץ כמו TNT ו-RDX, תרכובות אורגניות עמידות כגון PFAS, ותוצרי בעירה כמו פחמימנים ארומטיים ודיוקסינים", מפרט אבישר. לדבריו, רבים מהחומרים הללו עמידים מאוד, אינם מתפרקים בקלות, וחלקם נשארים בסביבה לאורך זמן. אבישר מציין כי מתכות כבדות נחשבות למסוכנות במיוחד בשל השילוב בין רעילות גבוהה ועמידות ארוכת טווח בסביבה.

"עופרת פוגעת במערכת העצבים ועלולה לגרום לפגיעה קוגניטיבית בילדים; קדמיום וניקל מצטברים בכליות ובכבד וקשורים לפגיעות כרוניות; וארסן וכרום ידועים כחומרים מסרטנים", הוא אומר. נוסף על כך, "חומרים מסוימים פוגעים בכבד, בכליות ובמערכת החיסון; ואחרים מקושרים לעלייה בסיכון לסרטן ולמומים מולדים. גם תרכובות כמו דיוקסינים ו-PFAS מעוררות דאגה משום שהן יציבות מאוד, מצטברות בגוף ובשרשרת המזון, ועלולות להשפיע על המערכת ההורמונלית והחיסונית. אלה הם, לצערנו, חומרים שיכולים להישאר בקרקע ובמים במשך עשרות שנים", הוא מסביר.

עדויות מהשנים האחרונות ממחישות כיצד התהליכים הללו מתורגמים לפגיעה סביבתית ובריאותית רחבת היקף. אבישר מתאר כי סבבי הלחימה האחרונים בעזה הותירו אחריהם עומס חריג של פסולת הריסות, בהיקף שמוערך בעשרות מיליוני טונות. פסולת זו כוללת בין היתר אסבסט, מתכות כבדות ושיירי תחמושת וחומרים תעשייתיים. זה מקור משמעותי לזיהום קרקע ולזיהום אוויר. "נוסף לאלה, קריסת תשתיות חיוניות כמו תחנות טיהור שפכים ומערכת אספקת החשמל הובילה לזרימה בלתי מבוקרת של מי ביוב לרחובות, לנחלים ולים. כתוצאה מכך, מאות אלפי אנשים נותרו ללא גישה למי שתייה בטוחים, ונרשמה שם עלייה חדה בתחלואה זיהומית, כולל מחלות מעיים", הוא מסביר.

"גם בסוריה, שנות הלחימה הארוכות הובילו לזיהום משמעותי של קרקעות במתכות רעילות ולקריסת מערכות מים, מה שאילץ שימוש במי ביוב להשקיה והחריף את הזיהום החקלאי", אומר אבישר.

ההשלכות כוללות פגיעה בביטחון התזונתי, ירידה בתפוקה החקלאית וחדירה של מזהמים לשרשרת המזון, לצד עלייה בתחלואה - ממחלות זיהומיות ועד פגיעות עור, מערכת העצבים וסיבוכים בלידות.
גם במבצע "עם כלביא" וגם במבצע "שאגת הארי" היו פגיעות במתחם בתי הזיקוק בז"ן במפרץ חיפה. אומנם בינתיים לא היה חשש לדליפת חומרים מסוכנים, אך "פגיעה ישירה במתקן כזה עלולה לגרום לפיצוץ עצום שיעלה ענן עשן רעיל - שעלול לגרום לתמותת אזרחים ולחייב פינוי המוני מהעיר", הוא מסביר. ריכוזם של תשלובת מפעלי דלק וכימיקלים בלב מטרופולין צפוף כמו חיפה מחדד את הסיכון - כיוון שאם ייפגעו, יהיה מדובר בנזק תשתיתי ובנזק בריאותי-סביבתי נרחב.

עם זאת, אבישר מציין כי המשרד להגנת הסביבה נוקט צעדים כדי לצמצם סיכוני זיהום במקרים של פגיעות, ושולח במהירות צוותי חירום כדי לפנות את פסולת ההריסות והתשתיות. "אלה צעדים שמראים את חשיבות התשתית המקדימה והערנות לשיקום סביבתי - אפילו בעיצומה של לחימה - במטרה למנוע סיכון מתמשך לאזרחים", הוא אומר.

"חשוב שנבין שזיהומי מלחמה הם לא תופעת לוואי, אלא חלק אינהרנטי מהפעלת כוח בעולם מודרני, צפוף, רווי תעשייה וחומרים מסוכנים. מחיר המלחמה לא מסתיים בהפסקת האש או בהסכמים, אלא ממשיך להתגלם באדמה, במים ובפגיעה קשה ארוכת שנים בבריאות הציבור ובסביבה. שילוב של הגנה על הסביבה, ניטור ומאמצי שיקום הם חלק בלתי נפרד מהגנה על בריאות הציבור, על חיי אדם, משמירה על הטבע של ההווה ושל הדורות הבאים", מסכם אבישר.

הכתבה הוכנה על ידי זווית - סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה