יש בינינו מי שעדיין זוכרים את מה שכונה "הנס על ההדסון" - ב-15 בינואר 2009, טיסה 1549 של US Airways ביצעה נחיתת חירום בנהר ההדסון בניו יורק זמן קצר לאחר ההמראה, עקב כשל במנועים שנגרם מפגיעה בציפורים (המטוס פגע בלהקת אווזים בגובה של כ-900 מטר). הודות לתגובה המהירה של הטייסים, לא היו נפגעים וכל 155 הנוסעים שהיו במטוס האיירבוס A320 חולצו. וזו רק דוגמה אחת לאינספור מקרים שמתרחשים כל העת, ורובם - אם כי לא כולם - מסתיימים בשלום.
עוד בנושא:
כמעט תאונה: ציפור פגעה במטוס ארקיע שהטיס חיילים
מטוס אל על שיצא מתאילנד נפגע מציפור ונאלץ לנחות
בעקבות פגיעה חמורה בציפורים, הדיווחים בתקשורת נוטים לציין כמה עובדות: מידע על המטוס (חברת התעופה, יעד הטיסה, סוג המטוס, מספר האנשים במטוס וכו'), איפה/כמה ציפורים פגעו במטוס, וכמובן - מה קרה למטוס כתוצאה מהפגיעה בציפור.
אבל על מה לא מדווחים? על האופן שבו מנקים את שאריות הציפורים מהמטוס. הרי הציפור או הציפורים לא שורדות כמובן את הפגיעה, מה שמותיר את המטוס עם דם, חלקי פנים, נוצות ומקורים שצמודים אליו. ותאמינו או לא - לכל העיסה המגעילה הזו יש אפילו שם "מקצועי": סנארג' (Snarge). ואם אתם ממש רוצים להיכנס לקרביים (תרתי משמע) של מקור השם, הרי שמדובר בשילוב של המילים Snot (נזלת) ו-Garbage (זבל). המילה ככל הנראה הומצאה בהקשרים אחרים, כחלק מסלנג צבאי אמריקני.
זיהוי פלילי - גרסת העופות
בכל מקרה, את הסנארג' הזה לא סתם שוטפים אלא ממש אוספים אותו בקפידה. כן, קראתם נכון. אתר Your Mileage May Vary מציין כי ישנה טכניקה סטנדרטית להסרת הסנארג'. ההסבר הבא מתייחס למה שקורה בארצות הברית, אבל סביר להניח שתהליך דומה קורה במקומות נוספים בעולם: מרססים את האזור במים ואז מנגבים עם מגבת נייר. לאחר מכן המגבת נשלחת למעבדה לזיהוי נוצות באחד ממכוני המחקר של מכון סמית'סוניאן שבוושינגטון. לרשות התעופה הפדרלית בארה"ב (FAA) יש אפילו אוגדן הנחיות ספציפיות של מה לעשות (וגם מה לא לעשות) כדי לאסוף את הסנארג' מהמטוס ולשלוח אותו לוושינגטון.
הפקת לקחים: כך עושים את זה
כעת נשאלת השאלה, למה לעשות עניין כזה גדול מהסנארג'? התשובה מובנת מאליה: פגיעות של מטוסים בציפורים עלולות להיות קטלניות. בשנת 2019 למשל, נרשמו כמעט 17,500 פגיעות מסוג זה, אם למרבה המזל רובן גרמו לנזק מועט למטוסים, אם בכלל. אבל אם החוקרים יידעו לזהות את מין הציפורים שפגעו במטוס, הדבר יכול לעזור לרשויות התעופה לנסות ולהבין את הנסיבות שהובילו לפגיעה, וחשוב מכך - למנוע תקריות נוספות שעלולות להתרחש בקרבת שדה התעופה בעת המראות ונחיתות. המניעה נעשית בדרכים כמו לכידה והעברה של הציפורים שנותרו באזור למקום אחר, לפעמים על ידי הפחדתן, וכן באמצעות הסרת הסיבות שבגללן הציפורים בכלל נמצאות שם (בדרך כלל מקורות מים ומזון).
בישראל, הנחשבת מעצמת נדידת ציפורים, המצב מאתגר עוד יותר. זאת מאחר שלמעלה ממיליארד ציפורים ממאות מינים שונים חולפות בשמי ישראל מדי שנה. מסיבה זו, נערכים מחקרים רבים, חלקם בשיתוף חיל האוויר, שנועדו למפות את נתיבי הנדידה, כולל כיוונים, גבהים וכמויות של פרטים - ובכך לצמצם את הסכנה.